זכאות לגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי בתאונת דרכים

באשר לבקשה לתיקון התביעה: בית-משפט קמא נימק את דחיית הבקשה לתיקון התביעה על-ידי הוספת ניזקי המבנה לתובענה (שעסקה רק בנזקי התכולה) כך: "במהותה, בקשת התובעים מלמדת על כך שנזקיהם של התובעים טרם התגבשו במלואם. עוד עולה מהבקשה, כי גובה הנזק תלוי על בלימה - החלטת וועדת הערר אשר תיקבע האם על התובעים להשיב כספים שקבלו, שאז מבקשים התובעים לתבוע סכום ההחזר מהנתבעת, אם לאו, שאז אין התובעים מבקשים לקבלו מהנתבעת. תיקון כתב התביעה אין לאפשר לעת הזו, הואיל וכאמור - לא ברור כלל שהדבר יידרש, וההחלטה בידי וועדת הערר כעת..." אינני סבור שיש בנימוק זה, לכשעצמו, כדי להצדיק את דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה, שהרי קיימים מקרים נוספים בהם גובה הנזק "תלוי על בלימה". טול מקרה בו מוגשת תביעת נזיקין לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לנפגע בתאונת עבודה, שעה שהנפגע טרם מיצה את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, דהיינו: עצם שאלת ההכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי טרם התבררה, או שהשאלה האם יהא הנפגע זכאי לגימלאות בגין נכותו מן המוסד לביטוח לאומי, טרם הוכרעה.

בדומה לכך, גם מקרה בו נפגע אדם בתאונת דרכים, ומוגשת תביעה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד, והמומחה הרפואי שמוּנה על ידי בית-המשפט, קובע הִעדר קשר סיבתי באופן המאיין את הנזק הנטען.

...

בית-משפט קמא, בהחלטתו מיום 15.1.2020, לא דן בשתי הטענות הנ"ל שהעלתה המשיבה, ולכן, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדון בבקשת רשות ערעור זו כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה.

נוכח האמור לעיל, סבורני, שאין מנוס מלקבל את הערעור ולהורות על החזרת התיק לבית-משפט קמא, על-מנת שבית-משפט קמא ידון ויכריע בשתי הטענות הנ"ל שהעלתה המשיבה, (כמפורט בפִסקה כ' דלעיל), וכך אני מחליט.

בהתאם לתוצאה אליה יגיע, יחליט בית-משפט קמא, האם יש מקום להיעתר לבקשתם של המבקשים להתיר להם לפצל את סעדיהם, או שמא דין בקשתם - להידחות.

למחלוקת בדבר גובה השכר בפועל חשיבות אפוא רק לעניין שיעור ניכוי מס ההכנסה מן הפצוי כמצוות סעיף 4 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

כבר בע"א 650/78 כליף ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 242, 252 (1981), אומר בית המשפט כי "יתכן שלמוסד אין זכות כלפי המזיק שהוא גם מעבידו של הניזוק. כל אלה אינם מעניינם של הניזוק אשר ניזקו שופה על ידי המוסד ועל כן ניזקו הופחת. גם הילכת תמר (רע"א 686/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון תמר, פ"ד נג(5) 145 (1999)) לא שינתה תפישה זו. בתביעתו של העובד העצמאי מביא עימו הפטור מתביעת השיפוי של המוסד לביטוח לאומי לשלילת הזכות לקבל 25% מן הפיצויים, אך בכך אין כדי לשנות מן הצורך לנכות את הגימלאות המשתלמות למי שניזוק בתאונה בה היה מעורב רכבו של העובד העצמאי. הדיון בעיניין תמר בשאלת זכאותו של העובד העצמאי ל-25% מסכום הפיצויים היה מושתת כל כולו על ההנחה כי גמלאות הביטוח הלאומי מנוכים מתביעתו.

...

בחרנו גם שלא להתערב בבחירותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למשך תקופת התלות ולהענקת תשלומי תמיכה גלובליים וזאת בהתחשב בסכום הכולל שנפסק, שכן אפילו הרבה בית המשפט בפסיקה בראשי נזק מסוימים כאמור, נראה לנו כי אין להתערב בתוצאה הסופית המסתברת בנסיבות המקרה ובהתחשב בפריטים בהם מיעט בית המשפט בפיצוי.

על אף מספר החלטות של בית המשפט ועל אף שהנתבעת קיבלה מספר ארכות להגשת תחשיב נזק מטעמה, תחשיב כזה לא הוגש, ואולם אין חולק כי בנסיבות המפורטות, אפשר שהתובעת זכאית לגימלאות מן המוסד לביטוח לאומי, נכות כללית, אשר עצם התכנות קבלתן ושיעורן לעת הזו אינו ידוע.

הוסיף בית המשפט והתייחס למצב המיוחד בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וקבע, כי שעה שבתביעות אלה הוכחת עניינים שברפואה מסורה למומחים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט, גובה הנכות ופרטי מיגבלות הנפגע אינם ברורים לעיתים עם הגשת התביעה ואלה מתבררים רק לאחר קבלת חוות דעת של המומחים הרפואיים, משכך צפויים מקרים בהם רק לאחר קבלת חוות הדעת ניתן יהא לאמוד את סכום התביעה.

...

סוף דבר, שעה שנתונה לתובע נתונה הזכות שבדין לתקן את כתב התביעה לאחר הגשת חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, כאשר המדובר בבקשה הבאה בתחילת ההליך ועוד בטרם ניתנה הצעת בית המשפט, אני נעתרת לבקשה לתיקון כתב התביעה, וכפועל יוצא מכך, מורה על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

לאור החלטתי דלעיל, התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 7 ימים ותשלים את האגרה הנדרשת ככל שיש צורך בכך.

5129371 512937154678313המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

על פי אותו חוזר (סעיף 3.5 בו), הביטוח נועד לכסות את התלמיד: "במקרים שבהם אין הוא מכוסה על ידי הסדר אחר, מתוקף חוק המדינה. בין היתר הוא אינו מכסה פגיעה בתאונת דרכים, פגיעה כתוצאה מפעולת איבה או פגיעה מתאונת עבודה שבגינה התלמיד זכאי לפצוי מהמוסד לביטוח לאומי"[footnoteRef:4] [4: סעיף 3.5 לחוזר מנכ"ל משנת 2007, נספח 6 לכתב התביעה המתוקן.

בהקשר זה יש לזכור, כי גם במקרה של תלמיד הנפצע בתאונת דרכים בארץ, וזכאי הן לפיצויים על פי חוק הפלת"ד, והן לגימלאות מהמל"ל (אם נקבעה לו נכות כללית המזכה בתגמולי מל"ל), מנוכה מסכום הפצוי לו הוא זכאי על פי חוק הפלת"ד, הסכום המשוערך של גמלאות המל"ל, כלומר, ממילא אין תלמיד כזה זכאי לפצוי כפול, הן על פי חוק הפלת"ד והן מכח חוק הביטוח הלאומי, למעט "יתרה" של 25% מסכום הנזק, לה הוא זכאי בכל מקרה (אלא אם מדובר בתאונת דרכים ברכב המעביד).

...

לטענתה, מדובר בתקיפה עקיפה שדינה להידחות.

אין בעובדה ששינוי מדיניות כאמור, באופן הצופה פני עתיד, עשוי להיות מוצדק, כדי להוביל למסקנה שמי מהנתבעות התרשלה כלפי התובעת, או עוולה כלפיה בהפרת חובה חקוקה, משום שהתובעת שלפניי לא נותרה ללא כל פיצוי בגין פציעתה הקשה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

נכותו הרפואית של המשיב – כפי קביעתו של המוסד לביטוח לאומי ששמשה את בית המשפט בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 – היא בשיעור 88%.

אכן, מקום בו מדובר בתאונה שאינה תאונת עבודה, מוקנית למוסד לביטוח לאומי זכות חזרה על המזיק בגין הגימלאות המשולמות לניזוק, וכך נושא המזיק, בסופו של יום, בסכום הפצוי כולו: מקצתו משולם לניזוק ומקצתו – למוסד לביטוח לאומי.

...

ואולם, בסופו של דבר הסב המשיב פניו מן הזכאות לתגמולים בענף נפגעי עבודה ופנה לאפיק קצבת הנכות הכללית.

משכך, יש לקבל את הערעור בסוגיה זו, ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על-מנת שיברר את טענות הצדדים בדבר שיעור הניכוי ולאחר מכן יורה על ניכוי לפי ההנחיות בפסק-דיננו זה. יצוין, כי במסגרת הסיכומים המשלימים מטעם המוסד לביטוח לאומי הועלו טענות באשר להסדר ההסכמי השורר בין המערערת לבין המוסד לביטוח לאומי.

ככל שהמוסד לביטוח לאומי סבור כי עומדת לו זכות חזרה כלפי המעביד מכוח ההסכם – פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכים מתאימים לבירור שאלה זו. הערעור מתקבל אפוא במובן אחד, כמוסבר לעיל, ואילו יתר טענות הצדדים – המערערת והמשיב – לא שכנעוני כי קמה עילה מספקת להתערב בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי.