זכאות לגמול חינוך מיוחד למורה לחינוך גופני

אולם, מורים מסוגה של המבקשת העובדים במוסדות לחינוך מיוחד זכאים לגמול הגבוה ואין משמעות לכך שהם משובצים לעבודתם במסגרת מתי"א. לטענת המדינה וההסתדרות יש לקרוא את הוראות הסכם 2001 בהקשר של הסכמות נוספות בין הצדדים ובהקשר ההסטורי של הקמת ה"מתי"אות".

המתי"א הינו מרכז תמיכה יישובי איזורי של משרד החינוך והוא הגוף המקצועי באמצעותו מיושמות הוראות חוק החינוך המיוחד (ראה ההגדרה בסעיף 1 א לחוק החינוך המיוחד).

...

(עוד ראה תצ (י-ם) 47080-10-12 אלון בן חיים נ' רשתות תאורה בע"מ) אשר לצורך בבירור פרטני וסבוך, לא מצאנו כי יש בטיעון זה ממש.

בשולי הדברים- לא מצאנו כי יש יסוד להנחה שעניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל או ייוצג בדרך הולמת על ידי המבקשת או באי כוחה.

לאור כל האמור הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

לפנינו תביעת הגב' מירי יגל (להלן – התובעת) נגד מדינת ישראל – משרד החינוך (להלן – הנתבעת) למתן פסק דין הצהרתי לפיו יש להכיר בתואר השני שקבלה מאוניברסיטת אוהיו שבארצות הברית (להלן – התואר השני) מבלי שקדם לו תואר ראשון, לצרכי דרוג ושכר וכן למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת זכאית לתשלום הגמולים והטבות השכר המשתלמות לעובדי הוראה בעלי תואר שני, ממועד קבלת התואר ואילך.

] ואלה העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: התובעת, עובדת משרד החינוך בתפקיד מדריכה מחוזית למורים לחינוך גופני בחינוך המיוחד במחוז מרכז.

...

כבר נקבע כי, אין די באזכור כללי ורחב של טענת התיישנות מיוחדת אלא יש לטעון באופן מפורש וספציפי על פי הוראת החוק הרלוונטית[footnoteRef:56], ומה גם שהנתבעת זנחה טענה זו בסיכומיה ודינה להידחות.

סיכומו של דבר, התובעת זכאית לתשלום הגמול והטבות השכר המשתלמות לעובדי הוראה בעלי תואר שני, החל מיום 24.10.07 ואילך.

סוף דבר: התביעה למתן פסק דין הצהרתי להכרה בשקילות התואר השני של התובעת שהתקבל בחו"ל מבלי שקדם לו תואר ראשון – נדחית.

השאלה שבה אנו נדרשים להכריע נוגעת לזכאותה של התובעת למענק בגין עבודה מועדפת בהתאם לסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 (להלן – החוק) בגין עבודתה כסיעת פדגוגית בבית הספר לחינוך מיוחד "יובלים". בהתאם להודעת הנתבע מיום 13.3.2016 נדחתה תביעת התובעת למענק עבודה נידרשת בנימוק לפיו "לא עבדת בסוג עבודה/מקום עבודה אשר הוכר כעבודה נידרשת. לא עבדת 6 חודשים מלאים לפחות בעבודה נידרשת בתוך 24 חודשים משחרורך משירות סדיר". רקע כללי התובעת ילידת 1993, השתחררה משירות סדיר בצה"ל ביום בחודש 1/2015.

צוות בית הספר כולל צוות ניהול, מורים לחינוך מיוחד, צוות סיוע, תיחזוקה וכו'.

(ה) מעון המופעל על ידי משרד הבטחון, המיועד לאנשים עם מוגבלות נפשית הזכאים לתגמול לפי חוק הנכים בפרט זה – "טפול וסיוע אישי – שירותים המיועדים לסייע בבצוע פעולות יום יום כהגדרתן בסעיף 223 או בהשגחה, למעט עבודות משק בית" בפסיקה נקבע כי תכליתו של תשלום המענק בגין עבודה מועדפת הנה מתן תמריץ לחיילים משוחררים להישתלב במקומות עבודה ובתוך כך העסקתם במקומות עבודה שנקבעו כמוקדים בעלי חשיבות לצורכי המשק ו/או הסובלים ממחסור כרוני בעובדים (ר' עב"ל 1188/04 המוסד לביטוח לאומי – דן חורי (15.2.15)).

בדברי ההסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 113)(עבודה מועדפת או נידרשת בטיפול ובסיוע אישי) התשס"ח-2008, במסגרתו הוספה זכאות למענק עבור עבודה עם אנשים מוגבלים נכתב: "הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה לקבוע כי עבודה בטיפול ובסיוע אישי לאנשים עם מוגבלות... השוהים במוסדות שאינה עבודה במשק בית, תיחשב לעבודה מועדפת או לעבודה נידרשת. זאת במטרה לעודד את שלובם של חיילים משוחררים בעבודה במוסדות כאמור ולתת מענה הולם לצורך לטפל באנשים השוהים בהם". כאמור, הרובריקה הרלבנטית בלוח ח' שאליו מפנה סעיף 174 לחוק הוא בסעיף ז(2)(ב): "מעון או חלק ממעון המיועד לאנשים עם מוגבלות פיזית או שכלית, שקבל רישיון לפי חוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה – 1965". מעון יום מוגדר בחוק הפיקוח על מעונות כ-"מקום המשמש, או הנועד לשמש, כולו או בחלקו, מקום מגורים או מקום שהיה לילדים, לזקנים, לבעלי מום גופני או ללוקים בשכלם, והכל כשהם מחוץ למשפחתם, או מוסד כמשמעותו בחוק הפיקוח על מוסדות לטפול במשתמשים בסמים, תשנ"ג-1993, המשמש או שנועד לשמש לטפול (להלן – חוסים)"; בהגדרת המונח "מעון" מוגדר המונח "מקום שהיה" כאחד מאלה: "(1) מקום בו מקבל חוסה טפול;

...

לפיכך, אנו קובעים כי עבודת התובעת חוסה תחת פריט ז (2) ללוח ח' לחוק כעבודה נדרשת או עבודה מועדפת.

לכן, ובשים לב לנסיבות המקרה שלפנינו והעדויות שנשמעו, אף אנו לא מצאנו לנכון להידרש לטענות הנתבע בעניין זה שעלו במסגרת חקירתו ובסיכומיו.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התובעת – ילידת 7/8/1984, הייתה במועד התאונה מורה לחינוך מיוחד בבית ספר "אלמנאר" (להלן – בית הספר), בניהולה של הגב' פותנה קאסם (להלן – מנהלת בית הספר).

התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ונקבעו לתובעת 19% נכות: 10% בגין הכאב שניגרם מהחבלה בכתף, ו-10% בגין חוסר ההיסתגלות למצב הגופני שהוביל לפגיעה הנפשית.

הינה כי כן, סכום הפיצויים שמבקשת התובעת לפסוק לה עומד על כ – 880,823 ₪, כשמסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל, ולהוסיף עליו הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. ההגנה הארוע של צירוף כיתה לכיתתה של התובעת היה ארוע חריג, פיתאומי וחד פעמי.

הוצאות שהיו לתובעת מכוסות על ידי חוק בריאות ממלכתי, ועל ידי המל"ל במסגרת זכויות נפגעי עבודה.

...

לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר תלמיד של התובעת, שהייתה במועד האירוע מורה לחינוך מיוחד, ביקש ללחוץ את ידה של התובעת לשלום.

נסיבות האירוע אינן מקימות לנתבעת חבות בנזיקין כלפי התובעת ועל כן התביעה נדחית.

לטענתו החלופית של התובע, הוא זכאי לגמול לפי ס"ק (ה) ולפיו מורה מוסמך שסיים בהצלחה קורס הכשרה מוכר לחינוך מיוחד נחשב כמוסמך לחינוך מיוחד לצורך קבלת התוספת וזאת לנוכח הקורס שלמד בשנים 2015-2016 במגמת "פעילות גופנית מותאמת" במכללת וינגייט כמורה משתלם יחד עם סטודנטים לתואר ראשון בהקף של 300 שעות.

...

יישום השיקולים שנקבעו בענין עניא הביא אותנו למסקנה ולפיה חיוב התובע בהשבה מלאה של הכספים ששולמו לו בגין הגמול אינה צודקת בנסיבות הענין.

מהפניות של התובע לגורמים שונים במשרד החינוך החל משנת 2015 ואילך שוכנענו שהתובע האמין בתום לב כי הוא זכאי לגמול חינוך מיוחד מלא בשיעור של 14% בהיותו מוסמך לחינוך המיוחד לפי הוראת סעיף 4.2 (ב) לתקנון שירות עובדי ההוראה וזאת על רקע ביצוע התמחות מעשית בחינוך המיוחד במסגרת לימודיו בבית המדרש וחוסר הבהירות של המונח מגמה או התמחות והיקף השעות הנדרש לצורך קבלת ההסמכה.

] סוף דבר התביעה לתשלום גמול חינוך מיוחד בשיעור של 14% מהשכר המשולב – נדחית.