זכאות לגימלת סיעוד לדיירת במוסד סיעודי

נוסיף, כי סביר להניח כי משרד הרווחה אינו נותן "קוד" למגורים במסגרות דיור יוקרתיות שעלות השהייה בהן יקרה, כך שקיבלת עמדת המוסד לביטוח לאומי תביא לתוצאה שאוכלוסייה אמידה המתגוררת במסגרות דיור יוקרתיות תהיה זכאית לגימלת סיעוד (בכפוף כמובן לעמידתה במבחני הכנסה לתשלום גמלת סיעוד), ואילו אוכלוסייה אמידה פחות המתגוררת במסגרות דיור צנועות יותר, שבהן שוהים גם דיירים הזכאים ל"קוד" ממשרד הרווחה, לא תהיה זכאית לגימלת סיעוד.

...

בית הדין האזורי דחה את טענת המוסד כי קיימים הבדלים מהותיים בין מחלקת תשושים במשען גונן לבין אגף התמיכה בבית יוליאנה, המביאים למסקנה כי מחלקת התשושים מתנהלת כמחלקה מוסדית ולא כדיור לעצמאיים ויש לה סממנים של מוסד סיעודי.

בהתייחס לטענה זו של המוסד קבע בית הדין האזורי כי אין לצפות לזהות מוחלטת בין המוסדות, שכן מדובר במוסדות שהבעלות עליהם שונה – בית יוליאנה הוא מוסד פרטי ומשען גונן הוא מוסד הסתדרותי; טענות המוסד מבוססות במידה רבה על פרשנותם הסובייקטיבית של העדים מטעמו למה שראו עיניהם בביקור במשען גונן, והדברים באו לידי ביטוי בעדותה של גב' זמיר, מנהלת אגף הסיעוד במוסד לביטוח לאומי, שלפיה "אופי ההתרשמות לעומת בית יוליאנה הוא שונה .. בבית יוליאנה אתה נכנס לשם ואתה לא מרגיש שהוא מחלקה ובמשען אתה מאד מרגיש שהוא מחלקה. ...גם מבחינת התפקוד של האנשים ההתרשמות הייתה שבבית יוליאנה האנשים יותר עצמאיים". בית הדין האזורי קבע כי תחושות העדה ופרשנותה האישית אין בהם כדי לבסס את המסקנה כי מדובר ב"מוסד סיעודי" בהתאם להגדרתו בחוק, ובוודאי שלא ניתן לקבוע על יסוד התרשמותה את מידת העצמאות של הדיירים בכל מחלקה.

בחינה מהותית של הנתונים במקרה הנדון מובילה למסקנה כי מחלקת העצמאיים במוסד "המבריא" אינה בגדר "מחלקה סיעודית" ואין לראות במוסד "המבריא" כולו כ"מוסד סיעודי".

המגורים במחלקת העצמאיים במוסד "המבריא" דומים יותר למגורים במסגרת קהילת דיור מוגן, ולא למגורים ב"מוסד סיעודי" או "מחלקה סיעודית", וכפועל יוצא מכך אין לשלול את זכאותה של גב' שני לגמלת סיעוד בשל מגוריה במחלקת העצמאיים במוסד "המבריא". נציין, כי למסקנה דומה הגיע בית הדין האזורי בתל אביב בעניין שטיינברוך [(בל (ת"א) 3578/04 שטיינברוך עליזה – המוסד לביטוח לאומי (16.5.2006)].

סוף דבר: הערעור מתקבל ואנו קובעים כי אין עילה לשלילת גמלת הסיעוד לגב' שני עקב מגוריה במחלקת עצמאיים במוסד "המבריא". עם זאת, אין בקביעה זו כדי לשלול את סמכותו של המוסד לנקוט כל הליך על פי דין, ככל שלגישתו קמה עילה לשלילת הזכאות לגמלת סיעוד, מטעמים אחרים.

רוצה לומר, משנקבע בצו שמרכז משען הוא מוסד צבורי לעניין סעיף 307(א) אזי יש לשלול מדייריו את גמלת הסיעוד כיוון שלא ייתכן שבאותו מוסד יתגוררו אלו לצד אלו זכאים לגימלה ושאינם זכאים לה. וכלשון העדה מטעם המוסד "אנו גם לא מוכנים שיהיה מצב שבאותה מסגרת, באותו מקום ובאותו פרוזדור יהיו אנשים שהם זכאים ויהיו כאלה שלא זכאים ... ה'עמך' לא מבין את זה והוא כועס" (עמ' 14, שורות 4-2).

...

אין בידינו לקבל את עמדת המוסד שכן פירושה שלילה גורפת של גמלה מהזכאים לה בהיעדר מקור חוקי לכך, בדומה למדיניות שנדחתה על ידי בית הדין הארצי בעניין גורה.

מעבר לדרוש וטרם חתימה מצאנו להתייחס לטענה נוספת שנשמעה מפי המוסד והיא כי עד למועד פסק הדין בעניין גורה חלה הלכת שמוחה נזימה וכי ממילא עד אליו אין לתובעת זכאות לגמלת סעוד.

סוף דבר – לנוכח כל האמור לעיל אנו מקבלים את תביעת התובעת וקובעים כי לא היה מקום לשלול ממנה את גמלת הסיעוד החל מחודש יולי 2012.

לטענת הנתבע, מהערכת התלות שבוצעה לתובעת עולה באופן ברור שאין התובעת זכאית לגימלת סיעוד.

הסימון שהתובעת הנה ערירית אינו מהוה חלק מהערכת התלות, וממילא התובעת גרה במוסד לדיור מוגן.

...

בטופס ההערכה סימנה הבודקת כי התובעת אינה ערירית – אך מדובר בקביעה שגויה שכן התובעת היא ניצולת שואה חסרת כל משפחה ורק חברתה, ד"ר ילנה זובקוב, שהעידה לתובעת, מסייעת לה. טענות הנתבע עמדת הנתבע הינה שלא נפל פגם בהערכת התלות שביצעה האחות וכי דין התביעה להידחות.

לא נוכל להיעתר לבקשת סעד זו. הסעד היחיד האפשרי הינו החזרת עניינה של התובעת לבדיקת הנתבע על מנת שיקבע, על פי הנתונים שמתקיימים היום, ככל יכולתו על פי הראיות המינהליות הקיימות, האם במועד הבדיקה מיום 16.3.16, הייתה התובעת זקוקה להשגחה, ומה הייתה מידת תלותה בעזרת הזולת בתחומים של הלבשה בכל הנוגע לשריכת שרוכי נעליים, ובתחום השליטה בהפרשות, נוכח תלונת התובעת על שליטה חלקית בשתן אשר נתמכת במסמך של ד"ר שטרנברג מיום 14.2.16.

סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 20 לעיל.

מדובר בשלל מסמכים המתייחסים לטופסי הערכת תלות בביטוח הלאומי, קבלות עבור אביזרים רפואיים, טפולי שיניים ובדיקות רפואיות, חשבוניות עבור תשלום על דיור מוגן ומגורים למבוגרים.

דברים דומים נלמדים מתעודת עובד ציבור מיום 20.3.2017 של המוסד לביטוח לאומי, בה נכתב כי בקשתו הראשונה של המנוח לגימלת סיעוד שהוגשה בחודש מאי 2011 נדחתה בשל תלות נמוכה בזולת, בקשתו הנוספת מיוני 2012 אושרה והוא נמצא זכאי לגימלת סיעוד של 100% ובקשה נוספת מחודש דצמבר 2012 אושרה בועדת ערר, שהגדילה את הגמלה ל-150%.

...

לאחר פטירתו ביום 14.1.2015 בגיל 93, הפכו התובעים, יורשיו על-פי צו ירושה, לתובעים בתביעה זו, מכוחה של תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ועל-פי החלטתי מיום 1.2.2016.

הגעתי למסקנה כי נטל השכנוע לאי-קיומה של רשלנות רובץ על הבנק.

בהתחשב בנסיבות התאונה, גילו של המנוח בעת התאונה ומצבו הרפואי לפני ואחרי התאונה, הנני קובע פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין כאב וסבל.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעות (ביחד ולחוד) לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: (1) 60,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר הטרחה ששולם למומחים הרפואיים מטעם המנוח, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועדי התשלום ועד לתשלום המלא בפועל; (4) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לפני תביעתה של התובעת לקבלת גמלת סיעוד, לאחר שהמוסד דחה את תביעתה בעילת "הכנסות גבוהות". בהליך זה עלי להכריע בשאלת הנכויים המותרים בהתאם לתקנה 4(ב) (3) לתקנת הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (מבחני הכנסה לקביעת הזכות לגמלת סיעוד ושיעורה) תשמ"ח – 1988 (להלן: "התקנות").

עמדת הנתבע היא כי כדין דחה פקיד התביעות את תביעתה של התובעת ואת בקשתה לנכות את סכום הוצאותיה על מגורים בדיור מוגן מהכנסותיה משני חצאי דירות שונות, כאילו המדובר בהכנסה מדירה אחת.

...

באורח זה ניתנה החלטתי שהורתה על הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

סוף דבר לאור כלל המפורט לעיל, התביעה נדחית.