זכאות לביטוח גמלאות בגרמניה

ודוק: התובע אינו טוען שעקב זכאות לקיצבת זקנה בגרמניה הוא אינו זכאי לקיצבת זקנה לפי חוק הביטוח הלאומי הישראלי.

...

אין ללמוד מהטבלה שעוד לפני ענין רכישת הפנסיה מהביטוח הסוציאלי הגרמני התובע נהג לקבל רנטה בסך 717 מ"ג, שכן, כאמור, על פי המכתב שהתובע הגיש, לאחר התשלום הרטרואקטיבי לשם רכישת הפנסיה – ולא לפניו – הוא יקבל תשלום בסך 717 מ"ג. הנתונים בטבלה – מחזקים את המסקנה שהרנטה המתוארת במסמך זה היא הרנטה מהביטוח הסוציאלי הגרמני.

התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, לרבות זהותם של הצדדים, הנני קובע כי התובע יישא בשכר טרחת עורכות הדין של הנתבעת בסך 12,000 ₪.

בהצעת החוק צוין כי "אין הצדקה לכך שמדינת ישראל תישלול מניצולי השואה את זכאותם לגימלת סיעוד בשל הקיצבאות שהם מקבלים ממדינות אחרות, ויש לאפשר להם לקבל את שירותי הסיעוד שהם נזקקים להם ושעבורם שילמו דמי ביטוח לאומי" (הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 130) (חישוב הכנסה מרנטה לשם קביעת זכאות של ניצולי השואה לגימלת סיעוד), הצעות חוק תשע"א, 236); ראו גם סעיף 8א לחוק הטבות ניצולי שואה הקובע, כי חלק מהקצבאות המשתלמות לניצולי שואה בקשר עם רדיפות הנאצים ועוזרהם, לרבות גמלה מכוח ההסכם עם ממשלת גרמניה, לא ייחשבו כהכנסה לעניין גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק הבטחת הכנסה.

...

לא מצאנו, נוכח האמור מעלה, כי נפל בכך פגם שבדין.

לבסוף לא מצאנו עילה שבדין למתן פטור מתשלום מע"מ בגין אשפוזה של העותרת נוכח הוראות חוק מס ערך מוסף, פטור הניתן לתיירים בלבד (סעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מס ערך מוסף).

לטעמנו המגמה בשנים אלה צריך שתהא, קירוב והשוואה ככל הניתן של זכאי המסלולים השונים, וגם אם לעולם, במימד ההיסטורי והעכשוי כאחד, אין משיגים שויון מלא, שומה לדעתנו על המדינה לעשות ככל האפשר ליצירתו.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו שני ערעורים על פסקי דין של בית הדין האיזורי תל אביב (הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר משה כהנא ומר איתן קירשנר) שבהם נדחו תביעות המערערים נגד החלטת המשיב (להלן – המוסד) להביא בחשבון הכנסותיהם, לצורך הזכאות לגימלת הבטחת או השלמת הכנסה לקיצבת אזרח ותיק, תגמול המשולם לניצולי שואה על ידי ממשלת גרמניה, על פי חוק הפיצויים הפדרלי לפצוי קורבנות רדיפת הנציונאל-סוציאליזם (להלן - חוק BEG ו-רנטת BEG, לפי העניין).

(1) כל גימלה כמשמעותה בחוק הביטוח; (2) תשלומים למי שמצוי בהכשרה מקצועית; (3) דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב- 1972; (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה;" (הדגשות הוספו – א.א.)

...

משכך ומשהוראות החוק והתקנות ברורות, לא הוכחה אפליה פסולה ואין לפנינו השגה על חוקתיותם, אין מנוס מדחיית הערעורים חרף ההבנה לליבם של המערערים.

סוף דבר – לצערנו, חרף הרצון הטוב, אין בידינו, בגדרי המסגרת החוקית הקיימת, לקבל את הערעורים.

שני הערעורים נדחים.

על-פי תקנה 3(ד) סיפא לתקנות הערבות ההדדית, הקבוץ רשאי לנכות מהסכומים המגיעים לחבר בגיל הפרישה "כל סכום שנצבר על שם החבר או שהוא זכאי לו או שהוא מקבל כגמלה או כתשלום אחר בעל אופי פנסיוני ולמעט קיצבאות הביטוח הלאומי". הקבוץ טען כי הרנטה שמקבל התובע מגרמניה היא פנסיה לכל דבר וענין, אותה רכש הקבוץ עבור חבריו, וביניהם התובע.

...

התובע טען כי הוא מקבל את הרנטה מגרמניה לפי מספר הזיהוי שהוענק לו כניצול שואה; טענה זו התקבלה בפסק הדין הראשון, אולם קבעתי כי אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה שאופי הרנטה מושא המחלוקת הוא כתשלום בטחון סוציאלי רגיל, בגינו שולם עבור התובע.

בנסיבות אלה, המסקנה – לאחר שני סבבי הוכחות – היא שהקיבוץ לא הרים את הנטל להוכיח סכום הניתן לניכוי מערך צרכי התובע כחבר בגיל פרישה, ודין תביעת התובע, לכספים שנוכו בטענה שמדובר בכספי ביטוח פנסיה, להתקבל.

סוף דבר סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים בסעיפים 68, 69 ו-71 לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בגין ההליך כולו בסך של 8000 ₪.

השופט ת' אור]: המערער, האירגון למימוש האמנה על בטחון סוצאלי, הוקם (ביום 21.4.83) כחברה פרטית שלא בעירבון מוגבל, במטרה לטפל בבקשותיהם של אזרחי ישראל המעונינים להצטרף לביטוח הגמלאות של המוסד לביטוח סוצאלי בגרמניה, על פי האמנה לביטוח סוצאלי שנחתמה בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.

לגישתו של בית המשפט קמא, משהוצאה שומה, בתוך תשעים ימים, שוב אין מקום להחזיר את מס היתר על פי הדו"ח בהתאם לסעיף 159א(ב) לפקודה, ויש לבחון את זכאות הנישום להחזר מס על פי השומה בהתאם להוראות סעיף 160, שעניינו החזר מס בעקבות שומה.

...

בעניין זה מקובלת עלי דעתו של השופט גורן כפי שהובעה בה"פ 1023/91 אינגבור נ' פקיד השומה תל אביב (מיסים 6/1 (דצמבר 1992, עמוד ה'206-)) על פני זו של בית משפט קמא.

עם זאת, נראה לי שבירור השאלה אם מגיע למערער החזר מס אם לאו טרם מוצה, ומן הראוי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון ויכריע במכלול המחלוקות אשר בין בעלי הדין.

על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור.