התובעת מנהלת עבור המדינה דירות בדיור הצבורי ובמסגרת פעילותה זו השכירה לאחיו המנוח של הנתבע, מר אבל אבי ז"ל, דירה ברחוב אליעזר מילרוד 28/9 אשקלון, בהתאם להסכם שכירות מיום 29.12.16.
אמנם, נכון הדבר כי בבקשתו הראשונה של הנתבע לעניין ביטול פסק הדין נוסחה הבקשה כאילו טוען הנתבע כי הדירה היא דירת המשפחה, דירה בה התגוררה בחייה סבתו עד לפטירתה ולאחר מכן עברו הזכויות בה לאחיו המנוח.
בהתאם, בתשובתו לתגובת המשיבה עמד ב"כ הנתבע על דיוקם של דברים ובמסגרתה הובהר כי לנתבע אין ולא היתה כל זיקה לדירה, הוא לא התגורר בה ומלבד הנפטר איש מבני המשפחה לא החזיק בה.
מכל מקום כאמור התובעת בעצמה טוענת בכתב התביעה כי הנתבע לא התגורר בדירה עובר לפטירת המנוח, וממילא הרי שהיה בזמנים הרלבנטים קטין או צעיר מתחת לגיל 21, בשירות סדיר בצה"ל, ועל כן לא ניתן כלל לדבר על החזקה.
...
מכאן אפוא, כי הטענות שהועלו רק בדיון בבית המשפט, וללא כל תימוכין ראייתיים, בדבר רישומו של הנתבע כ"נלווה" (הגם שלא הובהר פשר מעמד זה) ואף הטענה כי נרשם כמחזיק, באות בסתירה מובהקת לנטען בכתב התביעה והן נדחות (כאמור גם בשל העדר תמיכתן בראיות).
יוצא אפוא כי מלבד העלאת טענות בעלמא בעל פה לפיהן המדובר בדירת המשפחה (כירושה למעשה של המנוח), אין כל סממנים להחזקת הנתבע בדירה, וכזו שאינה מאפשרת לתובעת לתפוס חזקה במקרקעיה.
את השגיאות שבהתנהלות הנתבע, אשר שוכנעתי כי אינן נגועות בחוסר תום לב ונובעות מחוסר הבנה של מצב הדברים, יש בהחלט לייחס לגילו הצעיר ולנסיבות החיים אליהן נקלע בגיל כה צעיר, ובכללם ההכרח ליטול על עצמו את עול הטיפול במשפחתו, תחילה אחיו המנוח טרם פטירתו ולאחר מכן אמו, הכל בצל הטרגדיה של מות האח, כמתואר בתצהירו.
לאור כל האמור, התביעה נדחית.
