זכאות חברה לפיצוי בגין נזק שנגרם בשל מלחמה

המדינה הפניתה לפסק הדין בעיניין בג"ץ 326/95 סרבי ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כ (2) 490 (1966) (להלן: עניין סרבי) – פסקה 4 לפסק הדין, שקבע כי אין למשתכנים עילת תביעה נגד המדינה, ואף לפסקי הדין בעיניין דיור במסגרתם החברות שרכשו את המקרקעין חויבו בפצוי בגין הדיור האקוויוולנטי.

אם כן, במקרה של הפרה של חובה חוזית מתמשכת, שכתוצאה ממנה נגרם נזק כספי בכל יום שבו ההפרה נמשכה מורה הפסיקה לבחון את תקופת ההתיישנות ביחס לכל עילת תביעה בנפרד, כאשר העילות המצויות מחוץ לתקופת ההתיישנות – יידחו (ע"א 9111/15 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל (31.10.17))– פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט עמית) מכאן לענייננו: מדובר בתביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו עקב הפרת התחייבות למתן דיור חילופי.

" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) סעיף 136 לפסק הדין, שעסק באופן ישיר בסוגית דמי השמוש, קבע כך: "בהיתחשב בכך שלא מדובר במקרה זה בפולשים אלא במי שהמדינה וחליפותיה... ידעו על מגוריהם במקום ואף מדובר במי שבמקור נשלח לשטח על ידי המדינה מטעמים בטחוניים וקבעתי שהוא זכאי לדיור אקוויוולנטי וכן בהיתחשב בכך שדיור אף היא "תרמה" לכך שלא הוקמו השיכונים ו/או ניתן פיצוי הולם לתושבים עד היום, אין מקום לטעמי לתשלום דמי שימוש ראויים לגבי מגורים של בני מישפחה גם אם מדובר בפלישות רבות של בני מישפחה שהתווספו למקום ובנו שם בתי מגורים נוספים ואף מתחמים" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) בהמשך, בסעיף 141 לפסק הדין נקבע כך: "אני סבור שהתוצאה (של פסק הדין שקבע פיצוי בסכום של 3 מיליון ₪ לכל מישפחה גרעינית– מ.ב.) משקפת מציאות עובדתית ומשפטית ראויה ומביאה לטעמי לאיזון בין האנטרס הצבורי, החשיבות של כיבוד הסכמים ומתן פיצוי הולם למי שהרשויות שלחו בזמן פרעות ומצב לוחמה מטעמים בטחוניים/צבוריים להתיישב בשטח, תוך התחייבות לתת לו שיכון קבע, לבין האנטרס הצבורי בכיבוד החוק ובשימוש הנרחב שנעשה שלא כדין במקרקעי ציבור של דורות ובני דורות רבים מעבר למתיישבים המקוריים (שאם הייתה מתממשת הכוונה המקורית וניתנת בזמן אמת למשפחה המקורית דירה אחת בשיכון לא היו יכולים לעשות שימוש כה נרחב) ואף לעיתים תוך עשיית עושר, חסכון בתשלום שכר דירה ומגורים במשך עשרות שנים בשטח ללא תשלום דמי שימוש ראויים" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) אף כב' סגן הנשיא השופט י. שנלר היתייחס לכך בפסק דינו וקבע: "ודוק, הסכום שנקבע נסמך על חוות דעת שמאית וכך גם יש להביא בחשבון את הקביעה כי אין להפחית דמי שימוש ראויים בגין כל השנים, אלא רק מהמועד כפי שנקבע בפסק דינו של השופט ורדי (לאחר הפקדת הכספים תמורת הפינוי בהתאם לפסק הדין – מ.ב.), ובאופן שבפועל מהפן הכלכלי, המשפחות השונות קיבלו הטבה כלכלית מעבר לסכומים שנקבעו בפסק – הדין" מתוך הדברים המובאים לעיל, אנו למדים שבית המשפט המחוזי בעיניין דיור הורה כי למרות שראוי היה לחייב את התושבים ברווח שצברו כתוצאה מכך שלא שילמו שכר דירה במשך עשרות שנים, התושבים לא יחויבו בתשלום הרווח, או דמי שימוש ראויים, משום שכנגד זאת יש לזקוף לזכותם, בין היתר, את העובדה שמתן הדיור האקוויוולנטי התמהמה במהלך שנים רבות.

...

לאור הנימוקים לעיל, אני קובעת כך: א. אני מורה על דחיית התביעה נגד המדינה על הסף, בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות בעילה הנזיקית, ועקב מעשה בית דין בעילה החוזית.

ב. אני מורה על דחיית התביעה נגד העירייה על הסף, בעילה החוזית, מחמת מעשה בית דין.

ג. אני קובעת כי התביעה הנזיקית נגד העירייה התיישנה ביחס לתקופה שמעבר ל- 7 שנים לפני מועד הגשת כל אחת מהתביעות.

בתביעה מושא דיוננו, טענו המערערים כי יש לפסוק לזכותם פיצוי עקב כך שהפינוי והפיצוי התעכבו משך שנים תוך הפרת זכותם לדיור אקוויוולנטי, תוך שהמערערים היו נתונים להשפלה ולהתעמרות משך כל השנים, והכל בידיעת המדינה ובהסכמתה, תוך שהמדינה מתנערת מאחריותה ואינה אוכפת על חברת דיור לקיים התחייבויותיה על פי הסכם מכירת המקרקעין משנת 1961.

בעקבות החלטה זו קבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 3.3.2018 כלהלן: "מהבקשה עולה בבירור כי מטרת התיקון הנה לידרוש פיצוי נוסף על הפצוי בגין הפינוי והוא פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לנתבעים בגין כל השנים מאז הובטח להם דיור אקוויוולנטי.

מכאן, שאין לראות בפצוי שנפסק בבית המשפט המחוזי בעיניין דיור (כפי שאושר בהמשך בבית המשפט העליון) משום סתימת הגולל על התביעה שהגישו המערערים בבית משפט קמא, שעילתה היא נזקים שנגרמו עקב ההזנחה הנטענת לאורך שנים.

"[...] אני סבור שהתוצאה משקפת מציאות עובדתית ומשפטית ראויה ומביאה לטעמי לאיזון בין האנטרס הצבורי, החשיבות של כיבוד הסכמים ומתן פיצוי הולם למי שהרשויות שלחו בזמן פרעות ומצב לוחמה מטעמים בטחוניים/ צבוריים להתיישב בשטח, תוך התחייבות לתת לו שיכון קבע, לבין האנטרס הצבורי בכיבוד החוק ובשימוש הנרחב שנעשה שלא כדין במקרקעי ציבור של דורות ובני דורות רבים מעבר למתיישבים המקוריים (שאם היתה מתממשת הכוונה המקורית וניתנת בזמן אמת למשפחה המקורית דירה אחת בשיכון לא היו יכולים לעשות שימוש כה נרחב) ואף לעיתים תוך עשיית עושר, חסכון בתשלום שכר דירה ומגורים במשך עשרות שנים בשטח ללא תשלום דמי שימוש ראויים" (שם, פסקה 141).

...

נקדים ונאמר כי בשורה התחתונה דין הערעור להידחות, אך מצאנו כי יש מקום להבהיר מדוע פסק הדין בעניין דיור לא חסם לחלוטין את המערערים מלהגיש את תביעתם.

"אני סבור שמדובר בפיצוי הולם וראוי המקנה למשפחות אפשרות לרכישת דירה יפה בסכום של 3 מיליון ₪ למשפחה שזהו השווי של הפיצוי שקבעתי ליחידת דיור אקוויוולנטי אחת" (שם, פסקה 142).

אשר לעילה החוזית שעניינה בעיקר ההשתהות של העירייה בפינוי ובפיצוי, הרי שמקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא כי נזק זה נבלע בפיצוי שנפסק בעניין דיור.

סוף דבר, שפסק דינו של בית משפט קמא נותר על כנו.

בהודעת העירעור טען המערער כי שגתה הועדה בכך שקבעה כי לא ניתן לנטרל את החשבונית בסך של 670,841 ₪, (חשבונית מספר 941) שהתקבלה בגין היתחשבנות שנערכה בין המערער לבין חברת אחו גידולי שדה בע"מ, במסגרת שותפות שייסדו, על הכנסות משיווק תפוחי אדמה בחודשים שקדמו למבצע (להלן: "החשבונית שבמחלוקת").

לענייננו רלוואנטיות תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים)(נזק מילחמה ונזק עקיף), התשל"ג – 1973 (להלן- "התקנות העיקריות"), ותקנות הוראת השעה, אשר הותקנו כאמור לשם הטיפול בנזקים שנגרמו בעקבות מבצע 'צוק איתן', בתקופה שבין 8.7.14 לבין 31.8.14.

כפי שבואר בהלכה הפסוקה, בעוד ש"נזק מילחמה" שהוא נזק ישיר הנגרם לנכס, אשר הזכאות לפצוי בגינו קמה בכל מקום במדינת ישראל, ה"נזק עקיף", שהוא הנזק הכלכלי בדמות הפסד או מניעת רווח, אשר נגרם לעסקים בעקבות הפעילות המלחמתית, רחב יותר מבחינת הקפו, ואולם הזכאות לפצוי בגינו נתחמה לאיזור גאוגרפי מצומצם, בתחום יישוב שהשר הודיע עליו שהוא "ישוב ספר" (ראו למשל פסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל בבג"ץ 6407/06 דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי, עו"ד נ' שר האוצר (מיום 23.9.07)(להלן- "בג"ץ דורון"), עמ' 9; בג"ץ 8803/06 גני חוגה נ' שר האוצר ואח' (מיום 1.4.07)); או בתחום ישוב אשר נימנה על רשימת ישובים שנכללו ב'איזור מיוחד' על פי תקנות הוראת השעה (או על פי תקנות הוראת שעה אחרות שהותקנו בעקבות סבבי לחימה אחרים)).

...

כפועל יוצא, אף שהמערער דיווח למע"מ על שיווקם של האתרוגים לאחר חודשי יולי אוגוסט, לצורך חישוב הפיצוי, כלל אותן בתקופת הפיצוי בחודשים יולי ואוגוסט, ובכך הגדיל את המחזור בתקופת הבסיס; בשלב השלישי, נטרל המערער מהחישוב של תקופת הפיצוי חשבוניות שונות כגון: בגין גידולי אבטיחים, החזר הוצאות נטען וכו', ובסופו של דבר יצר 'מחזור בסיס' ו'מחזור פיצוי' המורכב מגידולי אתרוגים בלבד, לאחר נטרול כל ההכנסות האחרות ואשר מבוסס על סך האתרוגים ששווקו באותה עונה ללא קשר למועד הדיווח למע"מ; בשלב הרביעי, לאחר נטרול ויצירת מחזור חדש, ביקש המערער כי החישוב יעשה בהשוואת חודשי יולי עד אוקטובר 2013 לחודשים יולי עד אוקטובר 2014, ולא בהתאם לתקופת הבסיס ולפיצוי שבתקנות הוראת השעה, בטענה שגידול אתרוגים הוא גידול ייחודי שנקטף בחודשי יולי אוגוסט, אך משווק סמוך לחג הסוכות, קרי בספטמבר עד אוקטובר.

סיכום אשר על כן, מצאתי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה, ולפיכך אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למנהל את הוצאותיו, בסכום כולל של 20,000 ₪, בתוך 30 ימים.

החל מיום 27.10.78 הוסמך התובע כמפקח מס הכנסה והוצב לעבודה בפקיד שומה "תל אביב 4". לאחר מבצע "צוק איתן", בחודש אוגוסט 2014, נידרש מתן מענה נרחב מקרן הפיצויים אשר אחראית על פי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 לתשלום פיצויים בגין ניזקי מילחמה.

התובע עתר לפצויי בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות מעברו למוקד הפיצויים ולארכיב ולפצוי בגין אי קבלת דרגה ודרגת פרישה.

אכן, זכות זו מגבילה במידה מסוימת את הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אולם כבר נפסק כי: "...הפררוגטיבה הניהולית אינה ערך העומד לעצמו ולעולם תהא כפופה לדרישת הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות (ע"ע 1159/01 ד"ר אבנר כרמי – מדינת ישראל-מינהל המחקר החקלאיף [פורסם בנבו], 5.11.02) כאשר אל מול הפררוגטיבה הניהולית עומד האנטרס של העובד אותו יש להביא בחשבון. בתוך כך, על הפררוגטיבה הניהולית 'להתאזן לעומת הזכות לעבוד' הכוללת את זכות העובד 'שחוזה העבודה לא ישונה בצורה לא סבירה תוך פגיעה חד צדדית בעובד' (ר' ע"ע 300019/98 דב אורן – דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ, [פורסם בנבו], 7.7.04; אלישבע ברק אוסוסקין, "אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד – האיזון הראוי", ספר מנחם גולדברג, ירושלים, התשס"ב - 2002 עמוד 224; ע"ע (ארצי) 491/08 סוהא סארג'י - קופת חולים לאומית [פורסם בנבו] (10.05.09)).

] התובע לא הצביע על הסכם המקנה לו זכות לסעד הנתבע על ידו והוא לא סתר את האמור בחוזר נש"מ בעיניין זה. בשים לב להליך המשמעתי שהתנהל נגד התובע סרובה של הנתבעת להכיר לו בימי ההשתלמות סבירה בנסיבות העניין ולא מצאתי איפוא מקום להתערב בה. סוף דבר לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תפצה את התובע בפיצויים בגין אי עריכת הליך של שימוע בסך 50,000 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.11.19 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

...

] נוכח האמור, ומשלא הראה התובע כי הוא בעל תעודת יועץ מס כתוצאה מלימודים במוסד אקדמי, משך שנתיים לפחות, התביעה לקבלת דרגה אישית נדחית.

] מקובלת עליי עמדת המדינה לפיה דרגת פרישה אינה זכות מוקנית והיא כפופה לשיקול דעת המדינה וכי החלטתה שלא להעניק דרגת פרישה לעובד שמתנהלים כנגדו הליכים משמעתיים היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. למרות האמור, אין בדחיית תביעתו של התובע לדרגת פרישה כדי לחסום את דרכו של התובע לפנות בבקשה מתאימה לשקול הענקת דרגת פרישה בדיעבד, ככל שיזוכה בהליך המשמעתי.

] התובע לא הצביע על הסכם המקנה לו זכות לסעד הנתבע על ידו והוא לא סתר את האמור בחוזר נש"מ בעניין זה. בשים לב להליך המשמעתי שהתנהל נגד התובע סירובה של הנתבעת להכיר לו בימי ההשתלמות סבירה בנסיבות העניין ולא מצאתי אפוא מקום להתערב בה. סוף דבר לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תפצה את התובע בפיצויים בגין אי עריכת הליך של שימוע בסך 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.11.19 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה קטנה על סך 32,230 ₪ לפצוי בגין נזק שניגרם לתכולת דירה " ויטרינת סלון " שהתנפצה לרסיסים בלילה חורפי במסגרת הפעלת הפוליסה.

גם בבחינת מקרי ההחרגה המנויים בסעיף 2 לפוליסה עולה כי מלבד חריגים של זדון של בעלי הבית, מילחמה, פעולות אויב.

התובע צירף מיסמך מקצועי שמעמיד זכותו בפנייתו לחברת הביטוח, והנתבעת אף היא אישרה את הארוע : " שבר פיתאומי ללוח זכוכית בידודית " אך טענה כי אינו חוסה תחת תנאי הפוליסה.

...

לאור האמור , הריני קובע כדלקמן : · התביעה מתקבלת במלואה.

· הנתבעת תשלם לתובע סכום של 32,230 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין.

· נוסף לאמור, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט כולל חלקה בהוצאות המומחה בסך של 2,500 ₪.