זכאות התובעת לדירוג מדריכה מוסמכת בעיריית אריאל

על פי ההלכה הנוהגת "לא כל היתנהלות מצד המעסיק או ממונה מטעמו הגורמת הלכה למעשה לעגמת נפש לעובד מהוה היתעמרות בעבודה... לא די לפיכך בעצם התחושה הסובייקטיבית של פגיעה, כנה ככל שתהא, ועדיין נידרש שההתנהגות שנטען כי מהוה היתעמרות תהא כזו גם במבחן אובייקטיבי" (ע"ע (ארצי) 54435-12-19‏ ‏ ד"ר ליאנה בני עדני - עריית תל-אביב-יפו.

במייל צוין, כי התובע התפרץ לשיחה ואמר שלא יהיה לו זמן לטפל בחולים וכאשר גב' יוקר הבהירה שמדובר על מספר קטן של הדרכות התובע אמר, כי גב' יוקר משנה גרסאות ובוחרת לדקלם את דברי ההנהלה.

תביעת התובע לפצוי בגין פיטורים שלא כדין: לטענת התובע הוא זכאי לפצוי בגין פיטורים שלא כדין שכן היתנהלות הנתבע הייתה לא נאותה ולא עמדה בכללי הפסיקה, נפלו פגמים בהליך פיטוריו כאשר חובת השימוע הופרה גם דיונית בעריכת הפרוטוקול שאמור לשקף את ההליך לצורך ביקורת שיפוטית וגם ברמה המהותית כאשר הוא לא היתנהל בלב פתוח ובנפש חפצה.

כעולה מחומר הראיות, בין התובע לגורמים שונים בנתבע ובכלל זאת לממונים עליו בדרגים השונים היו חילוקי דיעות (ראו עדות התובע בעמ' 11 שורות 8-23 בה התובע מעיד כי היו לו חילוקי דיעות עם ד"ר גולדברג, גב' יוקר, גב' כהן, גב' רונית סאסי וגב' טטיאנה פישמן).

שנית, "ככלל אין חובה כי שימוע ייערך בפני מקבל ההחלטה" עע (ארצי) 27600-10-11 ד"ר גרשון אהרונוב נ' המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (22.12.15).

עם זאת לצורך החלת ההגנות המוענקות בחוק על העובד התובע לעמוד בשלושת התנאים המצטברים הנקובים בסעיף 4 לחוק: התנאי הראשון נוגע לסוג התלונה, כאשר נידרש כי התלונה התייחסה להפרת חיקוק במקום העבודה, או להפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק, ובגוף צבורי (כהגדרתו בתוספת לחוק, לרבות רשויות מקומיות) - גם אם התלונה הוגשה בקשר לפגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; התנאי השני מחייב כי התלונה "הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב" (סעיף 4(1) לחוק; וראו גם את סעיף 3(ג) בקשר לדרישת תום הלב); והתנאי השלישי מחייב כי התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבלה או המוסמכת לבדוק או לחקור בעיניין מושא התלונה.

...

לנוכח האמור ואף אם לטענת התובע המתואר במסמכים אלו אינו מדויק, הרי שלטעמנו לא מדובר בלשון הרע.

מעבר לאמור, הרי שבהתאם להוראות סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, יש לדחות את התביעה ונפרט.

סוף דבר: התביעה על כל רכיביה נדחית.

האם התובעת זכאית להחשב כמדריכה מוסמכת לצורך דרוג שכרה בעריית אריאל על כל הנובע מכך מבחינת התגמול הכספי לו היא זכאית? זו השאלה שבה עלי להכריע בתיק זה. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר בפתח הדברים, כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

...

האם התובעת זכאית להיחשב כמדריכה מוסמכת לצורך דירוג שכרה בעיריית אריאל על כל הנובע מכך מבחינת התגמול הכספי לו היא זכאית? זו השאלה שבה עלי להכריע בתיק זה. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר בפתח הדברים, כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

ביחס לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת, אין בידי לקבל את החישובים שנעשו בה, מן הטעם שהם מתבססים על הנחת יסוד שגויה, לפיה התובעת מוכרת כמדריכה, בהתאם לאוגדן השירות.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעתה של התובעת להכיר בה כמדריכה מוסמכת ולפסוק לה את כל הזכויות הכספיות הנובעות מכך.

בשים לב לכך שבין הצדדים קיימים עדיין יחסי עבודה, החלטתי לפסוק הוצאות ברף הנמוך, ואני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת בגין דחיית התביעה השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ב. מטעם הנאשם 1, מר שמעון גפסו, העידו שורה ארוכה של עדים: (1) ד"ר דורון אביטל, מי ששמש בשעתו מפקד סיירת מטכ"ל באמצע שנות ה-90; (2) מר צבי פלג, מנכ"ל רשת אורט; (3) גב' רותי שקד, מנהלת בית ספר עצמון בנצרת עילית; (4) מר דב לוצקי, מי ששמש בשעתו כסגן מפקד המחוז הצפוני במשטרת ישראל; (5) מר אלי ברדה, ראש העיר מגדל העמק; (6) מר אורי אריאל, שר השיכון בממשלת ישראל; (7) גב' סמדר בת אדם לויטן, יו"ר העמותה "ארץ נהדרת" ובעלת טור דעה בעתון "ישראל היום"; (8) גב' רז דובקין, מי שנולדה בגוש קטיף שבחבל עזה בישוב גן אור, ולאחר ההיתנתקות מחבל עזה, נענתה עם משפחתה לקריאתו של ראש העיר גפסו להתיישב בנצרת עילית; (9) מר אבראהים חורי, מי ששמש כמנהל מרכז שקום אזורי בעיר נצרת; (10) מפקח **** גפסו, בנו של הנאשם 1, קצין במשמר הגבול; (11) מר דן סגליס, ראש ישיבת ההסדר שבעיר נצרת עילית; (12) מר יעקב שלזינגר, עתונאי ועורך בעיתונים שונים; (13) מר חגי שילת, ראש הישיבה התיכונית בנצרת עילית; (14) ד"ר עומר להב, רופא שיניים, חברו של נאשם 1 עוד מתקופת השרות הצבאי; (15) ד"ר עוזי לנדאו, שר התיירות בממשלת ישראל; (16) מר שמוליק שטיין, פעיל בציבור החרדי; (17) האב גבריאל נדאף, ראש הקהילה היוונית אורתודוכסית ביפיע.

כן הוגש מטעם הנאשם 2, המוצג עג/6 הכולל תעוד לגבי לימודי מוסמך של אוניברסיטת חיפה, מסמכים רפואיים מן המרכז הרפואי "העמק" ותעודה על קבלת אות "מבצע שלג". תמצית הראיות לעונש בעיניינו של הנאשם 1: כאמור לעיל, מטעם הנאשם 1 העידו 17 עדים.

לדבריו, "גם דברתי עם מר שמעון גפסו על רעיון להקים בנצרת עילית שכונה לחיילים הנוצרים המשוחררים, ואכן כן, הוא שמח ובירך על היוזמה הזו. אפשר לומר גם בזכותו ובעידודו ובתרומתו הרבה למהלך הזה, העלינו את מספר המתגייסים לצבא (...) שילשנו את מספר המתגייסים תוך שנה אחת". תמצית הראיות לעונש בעיניינו של הנאשם 2: תא"ל רון אילוז, קצין לוגיסטיקה ראשי בצה"ל, סיפר כי הוא מכיר את הנאשם 2 מזה כ- 20 שנה.

הנאשם 2 הגיע להישגים רבים בתחומים שבהם עסק, לרבות בבית הספר לחימוש שם שימש כמדריך ראשי.

בהתייחסו לכך, טען ב"כ המאשימה, כי "על כך חייבים לומר – אין אדם שאין לו תחליף, ולא ניתן לצייר את המציאות כאילו אם יאלץ הנאשם 1 להפרד ממשרתו כראש ערייה, תיחרב העיר. נצרת עילית היתה קיימת לפני כהונתו של נאשם 1 ותהא קיימת לאחריה; יש אנשי ציבור הגונים וטובים שיכולים למלא את המשרה; ולא ניתן להלך אימים על ביהמ"ש ולטעון שיש הכרח שבראשות העיריה יעמוד אדם שהורשע בשוחד. זאת ועוד, הקלון טמון בעבירות. ביהמ"ש אינו אמור לשקול אם יש קלון לפי השלכות השאלה על הנאשם 1". ב"כ המאשימה טען כי הפסיקה תארה את עבירת השוחד, שוב ושוב, כעבירה שיש עמה קלון מטבע בריאתה.

כשלעצמי אני סבור שעצם העובדה שהמחוקק ראה לנכון לכלול במסגרת המקרים שבהם ייחשב אדם כלוקח שוחד גם מקרה של התניית שוחד, מלמדת על כך שבעיניו התניית שוחד מצוייה באותה דרגת חומרה כמו קבלת שוחד הבאה לידי ביטוי בקבלת כסף או טובת הנאה אחרת.

...

אני דן את הנאשם 1 ל- 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם 1 לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מן העבירות המנויות בסימנים ד' וה' שבפרק ט' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

אני דן את הנאשם מס' 2, מר עדי ברקו, כדלקמן: אני דן את הנאשם מס' 2 לחמישה חודשי מאסר בפועל, אותם ירצה על דרך של עבודות שירות, בבית החולים איכילוב, רח' ויצמן 6 תל-אביב, בהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, מיום 13.4.2015.

אני דן את הנאשם 2 ל- 10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם 2 לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מן העבירות המנויות בסימנים ד' וה' שבפרק ט' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעתה של גב' ויקי אדלר, חשבת שכר ומנהלת חשבונות, שניסיונה המקצועי כולל עבודה כמנהלת חשבונות ראשית וראש צוות חשבי שכר בעריית אריאל (במשך חמש שנים בשנות ה-80) ומשנת 1989 עד 2013, עבדה כמנהלת מחלקה בתחום המוניציפלי במשרד רואה חשבון, בתחום הבקרה והכנת שכר.

ככל שהתשובה לשאלה א' דלעיל הנה שהוראת סעיף 132ב(ד) לצוו המועצות האזוריות משליכה על זכויותיה של התובעת – כיצד? האם משמעות הדבר שהיה על הנתבע לשלם את זכויותיה של התובעת לפי דרוג חינוך נוער חברה וקהילה, כטענת התובעת? או שמא הדרוג שלפיו יש לקבוע את זכויות התובעת הוא הדרוג המנהלי, כטענתה החלופית של הנתבעת? ומהי ההשלכה לעניין רכיבי התביעה השונים, המתבססים על הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות? על בית הדין להכריע במחלוקת בין הצדדים בשאלת הקף העבודה של התובעת, בפועל, וזאת לנוכח טענת הנתבע, שעליה ביסס את טענת הקזוז שהעלה, שהתובעת לא עבדה בהקף מלא, כפי שהתחייבה.

אף התפקידים שאינם דורשים השכלה אקדמית הם "מדריכים בלתי מוסמכים". בעע 48964-12-16 עריית רעננה – ציפי לוי-דים ואח' (מיום 22.10.18, נקבע לגבי הגדרת התפקידים בדרוג חינוך נוער חברה וקהילה, ש"המשותף לכל המסגרות שפורטו בהגדרה הוא היותן חינוך בלתי פורמאלי, המוענק לתלמידים במערכת החינוך, בדרך כלל מחוץ למסגרת בית הספר, לאחר שעות הלימודים".

בנסיבות אלה, בית הדין אינו רואה לאמץ את חוות דעתה של גב' אדלר בגירסתה המקורית, אשר מבוססת על הנחה שהיה על הנתבע להעסיק את התובעת בדרוג חינוך נוער חברה וקהילה כמדריכה בלתי מוסמכת.

...

התוצאה התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.21 עד לתשלום בפועל: הפרשי שכר בסך 59,430 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורכת דין בסך 10,000 ₪.