זכאות דמי לידה לאישה המועסקת אצל בעלה

ביום 6.4.21 נשללה רטרואקטיבית זכאית התובעת לדמי אבטלה בנוגע להעסקתה אצל בעלה.

אשה עובדת זכאית לדמי לידה ובילבד שצברה בין השאר תקופת אכשרה.

מסקנתנו היא כי לא היתקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבעלה ולכן, היא איננה זכאית לדמי לידה ודמי אבטלה בעבור תקופת עבודתה אצל בעלה ותקופה זו אינה חלק מתקופת האכשרה.

...

הכרעה לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מסקנתנו היא כי לא התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבעלה ולכן, היא איננה זכאית לדמי לידה ודמי אבטלה בעבור תקופת עבודתה אצל בעלה ותקופה זו אינה חלק מתקופת האכשרה.

התביעה נדחית.

לטענת התובעת, היא הועסקה בסטודיו כמוכרת אבזרי קישוט וטיפוח לנשים וכן כמלמדת טכניקות בבניית צפורניים.

התובעת טוענת כי עבדה בסטודיו כשכירה, הונפקו לה תלושי שכר, משולם לה שכר מדי חודש על ידי מעסיקה הנטען – בעלה רפי (להלן "המעסיק" או "רפי") ושולמו עבורה לנתבע דמי ביטוח כשכירה ועל כן היא זכאית לדמי הלידה.

כפי שהוסבר לעיל, התובעת לא עמדה בנטל זה. העסקת התובעת אצל בעלה לא הייתה כדרך העסקה של עובד ומעסיק.

...

המסקנה הינה כי היות ומדובר בעסק של התובעת, ובשל היעדרותה עקב חופשת הלידה, היה הסטודיו סגור לתקופת חופשת הלידה.

עוד הוסיף, כי "בדר"כ יש הסתכלות שונה בין מעסיק שצריך להפקיד לפנסיה לאדם זר לבין מעסיק שצריך להפקיד לפנסיה לאדם שהוא קרוב. הוא יודע שאותו קרוב לא יתבע אותו ובדר"כ לא מפקיד לפנסיה. אצל אדם זר הם מפחדים מתביעה". הנה כי כן, ההתייחסות לתובעת לא חרגה מכלל זה ומחזקת אף היא את המסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת ובעלה רפי.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לאור זאת, הוא טוען כי אין לקחת בחשבון את תקופת ההעסקה כביכול של התובעת אצל מוטאדה ומשכך התובעת לא השלימה את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק לצורך קבלת דמי לידה, וממילא גם בעלה אינו זכאי.

לדעתנו, טוב יעשה הנתבע אם ינקוט במדיניות מקילה של בחינת התביעות המוגשות לפתחו של גברים המבקשים לממש את זכאותם לדמי לידה כפועל יוצא מיציאתם לתקופת הורות, ומכל מקום, ודאי וודאי שאין מקום לנקוט במדיניות מחמירה יותר בבחינת תביעות שכאלה, לעומת תביעות המוגשות על ידי נשים.

...

טרם נעילה נציין, כי מצאנו טעם לפגם בעובדה שהנתבע אישר את תביעת התובעת לדמי לידה על סמך הנתונים שהועברו אליו על ידה, וכי בחר לפתוח בחקירה ולשלול את זכאותה דווקא שעה שבעלה הגיש תביעה לדמי לידה, כשבני הזוג הצהירו על חלוקת חופשת הלידה ביניהם בהתאם לחוק.

סוף דבר אנו קובעים כי התובעת עמדה בתקופת האכשרה הנדרשת בחוק, והיא זכאית לתשלום דמי לידה בגין חמישה עשר שבועות.

נוכח חלוקת תקופת ההורות בינה לבין בעלה אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת דמי לידה בגין ששה שבועות ולתובע דמי לידה בגין תשעת השבועות הנותרים.

בפנינו תביעה לתשלום דמי לידה, כאשר עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלה בדבר היותה של התובעת עובדת שכירה בעסק של בעלה, מר טל אור יניב, או שמא עיסוקה בחברה היה במסגרת "עזרה משפחתית" בלבד.

העובדה כי ניתנו לה 'פריבילגיות' (למשל האפשרות לעבוד מהבית) אין בהן כדי לאיין את התביעה ואף העובדה כי כל חייה הבוגרים הועסקה אצל מעסיקים שונים בתפקיד הנהלת חשבונות, יש בה כדי לתמוך בטענתה כי עבודתה בעסק של בעלה הייתה עבודה של ממש.

(1) עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל; (2) אישה שמלאו לה 18 שנים והיא נימצאת בהכשרה מקצועית".

סעיף 50 לחוק קובע כי: " (א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח) תהיה זכאית לדמי לידה...

...

לטענת התובעת יש לקבל את תביעתה לדמי לידה, שכן על פי המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיף 1 לחוק, שני התנאים אותם קבע בית הדין הארצי לבחינת היותו של בן משפחה בגדר עובד, מתקיימים בה. עבודתה הייתה סדירה ונחוצה לעסק והוכח כי עבודתה לא הייתה בגדר עזרה או התנדבות של בן משפחה.

כך, שלטעמנו גם לא הוכח בפנינו כי: "אלמלא ביצעה התובעת את עבודתה, היה עובד אחר מבצעה". מובן הוא, בייחוד בתקופתנו אנו, כי יחסי עובד מעסיק יכולים להתקיים גם שעה שהעובד לא עובד פיזית בחצרי המעסיק, כאשר יתר סממני העבודה מתקיימים.

בענייננו, לא מצאנו כי יתר סמנני עובד מעסיק מתקיימים, בשל העובדה כי לא הוכח תשלום שכר בגין העבודה ואף בשל חוסר העקביות והסתירות שהתגלו בעדויות התובעת ומר טל אור לעניין נוכחותה של התובעת במשרדי הסוכנות, בעניין שעות עבודתה ואף בעניין הגדרת תפקידה.

סוף דבר כאמור, שוכנענו כי פעילות התובעת בשעתו הייתה נחוצה ונדרשה לסוכנות וייתכן כי תרמה רבות בפעילותה לסוכנות.

וזאת אף על רקע ספק לקיום יחסי העבודה, שעה שהתובעת עבדה אצל בעלה כעזרה משפחתית ולא כעובדת שכירה מחודש 7/2017, כך שמתן דמי הלידה לתובעת מטיב עם התובעת, והחלטת הנתבע לגבי בסיס השכר לדמי הלידה של התובעת בדין יסודה[footnoteRef:22].

המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ג) או 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה: הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים; שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" – היום שלמהום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר; .

התובעת השיבה בחקירתה לגבי העסקתו של שניר שלמה כי העובד נקלט לעבודה כדי להחליף את התובעת בתקופת הלידה, התובעת לא פירטה כי התפקיד שלה מפוצל בין שניר שלמה ובין בעלה, שעה שהסבירה כי עושה חפיפה לשניר שלמה.

...

עם זאת, לאור המסקנה אליה הגענו לעיל, ביחס לחקירתה של התובעת בנתבע וההסבר שניתן על ידה על אופי החקירה, לא מצאנו כי הייתה עשויה להיות תרומה רבה לעדותו.

] לאור העובדה כי תביעתה של התובעת התקבלה באופן חלקי בלבד, וככל שהיה הנתבע בוחן את טענותיה של התובעת לגופן ומשיב לה, ייתכן כי הליך דנן היה מתייתר, ולאחר שלקחנו בחשבון את כלל טענות הצדדים בדבר הוצאות שהועלו בסיכומיהם, מצאנו לפסוק לתובעת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו לה תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, מצאנו לציין כי התקשורת בין באות כוח הצדדים בדיון שהתקיים ביום 25.5.2022 גלשה לפסים לא ראויים, לרבות העלאת טענות באופן לעומתי שאינו מכבד כעולה מפרוטוקול הדיון[footnoteRef:37].