זכאות אישה שעובדת אצל בעלה - דמי אבטלה

בכלל זה, התובעת השמיטה את הטענה בדבר היותה של התקופה שבגינה שולמו לה דמי אבטלה, ככזאת שיש בה כדי להביא לצבירה נוספת בתקופת האכשרה לקיצבת אזרח ותיק.

להלן נסביר כיצד הגענו למסקנה זו. וביתר פירוט – מהראיות והעדויות שהוצגו לפנינו עלו העובדות הבאות, כדלקמן: לגבי הקף העדרותה של התובעת מהארץ בשנים 2015-2007 – בין השנים 4/2007 ועד לשנת 2015 שהו התובעת ובעלה בחו"ל, כאשר גם התובעת וגם בעלה העידו בעדותם לפנינו, כי הם עזבו את ישראל לאזרבייג'ן בשל "בעיות משפחתיות", שם הם גרו אצל מישפחת הבעל אלחן; בתקופה שבנידון התובעת אומנם שהתה בארץ מעת לעת, אך היא שהתה בחו"ל תקופות ממושכות.

נפנה שוב לעדותה של עדי, שהסבירה כי לא ניתן לתת ייעוץ על זכאות עתידית לקיצבת אזרח ותיק, היות שזו תלויה בגורמים רבים (תושבות, מצב משפחתי, תקופות עבודה וכיו"ב): "אנחנו לא נכנסים לעניין של אם תעבדי אז ייצברו לך תקופות לקיצבת זקנה, אם לא תעבדי אז לא, כי אנחנו לא יכולים לדעת את הדברים האלה מראש כי זה קבלת קצבה, אני לא ממחלקת אזרח וותיק אבל הקבלת קצבה תלויה בהרבה גורמים שיכולים להשתנות במהלך השהות שלה בחו"ל או בכלל במהלך החיים שלה, כי גם המצב המשפחתי משפיע על תקופת ההכשרה וגם אם היא עבדה או לא עבדה. אנחנו לא יכולים לצפות ולהגיד לה את כל הנתונים." עדי אף הוסיפה והסבירה, שאם כן היתה מועלית שאלה ספציפית כלשהיא על ידי הבעל אלחן במהלך הפגישה, ביחס לתובעת, הוא היה מופנה למחלקת אזרח ותיק של הנתבע: "אם מישהו שואל שאלות ספציפיות 'אני אקבל קצבה, אני לא אקבל, מתי אני זכאי' אני מפנה אותו לקבלת קהל, למחלקת אזרח וותיק", וגם "אם מישהו שואל... לגבי קצבת... אזרח וותיק, 'האם יש לי זכויות, האם אני אקבל כשאני אגיע לגיל' אז ברור שאנחנו מפנים, בטח." עוד נציין, כי לא ניתנה תשובה מטעה בשלב זה על ידי נציגי הנתבע (ומכל מקום, התובעת ו/או הבן אמין לא טענו זאת בתצהיריהם), ועדי אף הוסיפה וציינה, כך: "... [ו]אנחנו אומרים את זה 'אתה צובר תקופות הכשרה לקיצבת אזרח וותיק, אשה נשואה פטורה מתשלום'. אני לא אומרת שאשה נשואה שפטורה מתשלום לא צוברת כי אני לא מתעסקת עם זה, אני ממחלקת הגבייה, אני לא יודעת מה כן נחשב ומה לא." עוד נעיר, כי התובעת ו/או הבעל לא פנו לאחר-מכן למחלקת אזרח ותיק, וכפי שעלה גם מעדותה של שירלי, העובדת במחלקת אזרח ותיק בסניף קריות של הנתבע.

...

] מעבר לאמור לעיל עד כה, לא שוכנענו כלל וכלל, שגם אם עניינה של התובעת אכן היה עולה בשלב זה (וראו טענת בא-כוח התובעת בדיון המוקדם השני – "ככל שהיתה מקבלת ידוע(ה) אודות המעמד שלה היתה פועלת לשנות את המעמד"), התובעת היתה מכלכלת את צעדיה באופן שונה, ועובדת בהיקף אחר, מעבר להיקף המועט מאוד, שבו היא עבדה באותה תקופה שבמחלוקת.

הנימוק הרביעי לעמדתנו – בפן הנורמטיבי, מקובלת עלינו עמדת הנתבע, אשר מציין כי אין לו חובה ליידע מבוטחים אודות זכויות המעוגנות בהוראות הדין, היות שלאחר שפורסם חוק ברשומות, קיימת חזקה כי כל אדם יודע את הוראותיו, ואין רלבנטיות לעצם הידיעה / אי-הידיעה.

] לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

כאמור, בהחלטה מיום 03/10/18 דחה הנתבע את תביעת התובעת לדמי אבטלה, בהסתמך על הוראות סעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), וזאת על יסוד הנימוקים הבאים: בין התובעת לבין המעסיק הנטען לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק ולכן לא ניתן להכיר בתקופת העבודה הנטענת כתקופה שבה הייתה התובעת מבוטחת בביטוח אבטלה; התובעת לא עבדה אצל המעסיק הנטען כשכיר שמעסיקו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת ההתייצבות בלישכת שירות התעסוקה, ומכאן לא צברה את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה.

בסיכומיו טען הנתבע שגם אם ייקבע כי היתקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבעלה, התובעת עדיין אינה זכאית לדמי אבטלה, וזאת מאחר שלא פוטרה מעבודתה, בהנתן טענתה כי סיום העסקתה "הייתה סוג של החלטה משותפת". גדר המחלוקת – השאלה שעומדת להכרעתנו היא, האם בתקופה הרלוואנטית היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין בעלה? מסכת הראיות – מטעם התובעת הוגש תצהירה, כמו גם תצהיר בעלה.

כך, בין היתר, ניתן להניח כי במערכת יחסי עבודה בין בעל ואשה, המופעים של מאפייני יחסי עבודה לא יהיו כה חדים ופורמליים, כפי שלעתים מופיעים ביחסי עבודה בין מי שאין ביניהם קשרי מישפחה כלשהם (ר' עב"ל 26582-06-15 אתר – המל"ל, מיום 19/04/17, אשר עוסק ביחסי עבודה בין אשה לבעלה, ובמיוחד בסעיף 17 לפסק הדין, בגדריו סוקר בית הדין הארצי את אמות המידה לפיהם נבחנו יחסי הצדדים שם).

...

מכל המפורט לעיל עולה כי בהתאם לראיות שהונחו לפנינו, לא שוכנענו כי הפעולות שהתובעת ביצעה בעסק – ככל שביצעה כאלו – היו חיוניות, במובן זה שאילולא עשתה אותן היא היו נעשות בידי עובד אחר.

מעבר לנדרש, הרי גם אם נניח שהבעל העביר לתובעת כספים לשימושה – בין אם במזומן ובין אם באמצעות מתן אפשרות לעשות שימוש בכרטיסי אשראי – המסקנה המתבקשת היא כי כספים אלו ניתנו לה שלא בתמורה לעבודה שביצעה (יסוד שלא הוכח) אלא מתוקף הקשר המשפחתי.

בחינת כלל הראיות אשר הובאו לפנינו מובילה למסקנה לפיה במועדים הרלבנטיים לתביעה, לא הוכח כי שררו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין בעלה, ומשכך התביעה נדחית.

לפנינו תביעתה של התובעת לתשלום זכויות מכח חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן - חוק עבודת נשים), בטענה שפוטרה בחודש השמיני להריונה, וכן לתשלום זכויות סוציאליות נוספות הנובעות מתקופת עבודתה אצל הנתבעות ומסיומה.

גם התובעת נישאלה בחקירתה הנגדית על כך וזוהי תשובתה: "ש. כשהסתיימה חופשת הלידה דיבר איתך מר דדון ואת היית עם בעלך והוא אמר לך שאת צריכה לחזור לעבודה את מודעת לשיחה הזאת בין מר דדון לבעלך?

חובה זו משמעה בעניינינו – חפוש עבודה, הגשת תביעה לדמי אבטלה ודמי לידה למוסד לביטוח לאומי וכדומה.

...

משכך, דין תביעתה של התובעת בגין רכיב זה להידחות.

מכל האמור לעיל עולה כי לא היה מעקב אחר שעות העבודה של התובעת וכפועל יוצא מכך הנתבעת 1 לא ווידאה כי זכויותיה של התובעת נשמרות.

מקום בו הנתבעת 1 עצמה עיניה למתרחש בחצריה ולא עשתה את המינימום המתבקש על מנת לוודא כי התובעת - עובדת קבלן המועסקת בחצריה - מקבלת את התשלומים המגיעים לה בהתאם לחוקי המגן, סבורים אנו כי בנסיבות הענין יש מקום לקבוע שהנתבעת 1 שימשה כמעסיקה במשותף של התובעת.

סוף דבר: על הנתבעות לפצות את התובעת, ביחד ולחוד, בסך של 76,299 ₪ בהתאם לאמור להלן: שכר עבודה עבור התקופה המוגנת – 9,230 ₪.

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה: (1) תקופה של שישה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה, אלא אם כן היתקיימו התנאים האמורים בסעיף 6(ג) לחוק עבודת נשים; (2) תקופה שבעדה שולמו לאישתו דמי לידה, ואולם, אם היתקיימו התנאים האמורים בסעיף 6(ג) לחוק עבודת נשים – ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) גם בעד התקופה שבעדה שולמו לאישתו דמי לידה, ובילבד שלא ישולמו לזכאי ולאישתו דמי לידה בעד פרק זמן העולה על משך תקופת הזכאות לדמי לידה לפי סעיפים 50 ו-51; (א) על אף הוראות סימן זה, מבוטחת שמתקיימים בה התנאים המפורטים להלן, תהיה זכאית לדמי לידה בהתאם להוראות סימן זה, ויראו לעניין זה את היום שבו הפסיקה לעבוד לאחרונה כיום הקובע כהגדרתו בסעיף 48: (1) היא ילדה בתקופה שמיום י"א באב התש"ף (1 באוגוסט 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א; (2) היא אינה זכאית לדמי לידה לפי סימן זה משום שלא מיתקיים לגביה האמור בהגדרה "היום הקובע" שבסעיף 48; (3) היא הייתה זכאית לדמי אבטלה בתכוף לפני יום הלידה.

מסקנתנו היא כי לא היתקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבעלה ולכן, היא איננה זכאית לדמי לידה ודמי אבטלה בעבור תקופת עבודתה אצל בעלה ותקופה זו אינה חלק מתקופת האכשרה.

...

הכרעה לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מסקנתנו היא כי לא התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבעלה ולכן, היא איננה זכאית לדמי לידה ודמי אבטלה בעבור תקופת עבודתה אצל בעלה ותקופה זו אינה חלק מתקופת האכשרה.

התביעה נדחית.

בהתאם לפסיקה, תכלית דמי האבטלה הם: "לאפשר לעובדים אשר נפלטו ממעגל עבודה קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש. מטרתו של סעיף 127 ח היא לקבוע את מסגרת הזכאות ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מהעבודה דהיינו פוטר ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא וכן למי שהיתה הצדקה להפסקת עבודתו מרצונו דהיינו התפטר" (דב"ע שן 140 - 02 המוסד - אוחנה , פד"ע כב 31, 37).

בנוסף לא יכולה הייתה התובעת להשאיר את הילדה אצל הוריה ו/או הורי בעלה שכן מדובר באנשים מבוגרים בעל מחלות רקע ומדובר בתקופה בה חל איסור על מפגשים משפחתיים (ראו: חקירתה החוזרת של התובעת בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 9-23).

כמו כן, ניתן להאריך את תקופת ההתייחסות של  18 החודשים שלפיהם בודקים את תקופת האכשרה, בשל סיבות, כגון חופשה ללא תשלום לאחר לידה לפי סעיף 7 לחוק עבודת נשים והעדרות מעבודה מסיבות שאינן תלויות בעובד - הארכה של עד חודש.

...

מצאנו מקום לציין, בנימה אישית, כי קיימים טעמים מיוחדים בענייננו, הקשורים גם בהתרשמותנו מחריצותה ומסירותה של התובעת לעבודתה המבורכת, משך שנים ארוכות, וההתרשמות הבלתי נמנעת כי לא ביקשה באותה העת, כאמור, לחמוק מלשוב ולעסוק בעיסוקה, אלא נאלצה לסיים העסקתה בלית ברירה.

נוכח כל האמור לעיל, ומאחר שתכלית חוק הביטוח הלאומי לעניין תשלום דמי אבטלה היא להגן מפני מצבים במסגרתם נכפה על העובד תקופת אבטלה שלא מרצון – ובמקרה דנן אנו סבורים שזוהי בידיוק הסיטואציה בה נכפתה על התובעת להיות מובטלת בעל כורחה - מצאנו כי התובעת זכאית לתשלום דמי אבטלה בתקופה הנתבעת.

סוף דבר: התביעה מתקבלת והתובעת זכאית לדמי אבטלה מכח תקנות הקורונה אשר קיצרה את משך תקופת האכשרה ל- 6 חודשים.