זימון עובד לשיחת שימוע באמצעות דוא"ל חסר פירוט

ביום 3.7.2016 זומן התובע לשיחת שימוע אשר נערכה ביום 7.7.2016.

מחומר הראיות שבפנינו עולה כי לתובע בוצע הליך שימוע כדין: הזימון לשימוע- ביום 3.7.2016 הוזמן התובע לשימוע על ידי מר טיטו.

במייל אשר צורף לזימון נכתב (נספח ת/11 לתצהיר התובע; ההדגשות אינן במקור- מ.נ.ד): "בהמשך לשיחותנו בעיניין עבודתך, לרבות פגישתינו בשבוע שעבר, הנך מוזמן לשימוע בגין בחינת אפשרות לשינוי תנאי העבודה והן לעניין פיטורים.

" בהמשך, במכתב הזימון לשימוע, פורטו בהרחבה הנימוקים לשימוע: "א. פעילות האגוד צמחה בשנים האחרונות והקף העבודה הנידרש בכל התחומים גדל באופן משמעותי. משרת מזכיר האגוד טומנת בחובה אחריות רבה וכאמור, הקף העבודה בתפקיד זה גדל באופן משמעותי במהלך השנה האחרונה ועל-כן מחייב עובד במשרה מלאה.

זאת ועוד, מר טיטו העיד כי השימוע נעשה בנפש חפצה, וכי הוא היה מעוניין שהתובע יישאר בתפקידו (עמ' 31, ש' 30-31) ואנו נותנות אמון בעדותו זו: "על אף חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע הצעתי לו להישאר בתפקיד מרצון אמיתי וכן שיישאר בתפקיד." נוכח דברים אלו, אנו קובעות כי לא נפל פגם בהליך השימוע של התובע, ודוחות את תביעת התובע בעיניין זה. הנימוק לפיטורים אין מחלוקת כי התובע לא היה שבע רצון מתנאי העסקתו.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ושקלנו את הראיות שהונחו בפנינו, אנו סבורות כי משרתו על התובע אינה נכנסת בגדר הוראת סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

לאור זאת, על פי סעיפים 26(ב) לחוק הגנת השכר וכן 26(ד) לחוק זה יש לחייב את התובע במחצית מהקנס הקבוע בתוספת לחוק (קנס מכוח סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) על סך 14,500 ₪ (טענה שמוטב היה לא להעלות שכן אינה רלוונטית להליך אזרחי ולכן נדחית על אתר).

אלא שגם אין חולק כי התובע הוא זה שמסר את דיווח השעות (מספר הימים והשעות בהם עבד) להנהלת החשבונות, ולא מצאנו בסיס לטענתו כי קיבל הנחיה זו מהנהלת האיגוד.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבות את הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: גמול עבודה במנוחה שבועית בסך 9,024 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע תקופת העבודה ועד התשלום בפועל.

] 3.33 ביום 20.11.14 שיגרה ב"כ התובעת דאז מכתב לב"כ הנתבעת בו טענה לפגמים בהליך השימוע לנוכח שני מכתבים ששלחה הנתבעת לתובעת במסגרתם הועלו טענות נוספות על אלה שפורטו בזימון השני לשימוע.

התובעת פירטה את פרטי השיחה בפני ד"ר מרגלית בהודעת דוא"ל מיום 2.1.13.

התובעת מצידה המשיכה בהתנהלותה ואף חזרה בה מן ההסכמות ולפיכך, זומנה בשנית לשיחת שימוע במסגרתה הושמעו טענותיה הן על ידי התובעת בעצמה והן על ידי באת כוחה דאז.

למעלה מכך, התובעת טענה בסיכומיה כי אין לה כל השגה על הליך השימוע עצמו ונכון יהיה להביא את דבריה כלשונם: "בעיניין השימוע עצמו אין לי את הידיעה המשפטית המספקת בכדי להפוך בו. בעיני הלא מקצועיות חשתי כי השימוע עצמו היתנהל באופן לא ממצה, אולם לא נראה לי כי הדבר נעשה בחוסר תום לב, אלא בשל אי יעילות הדיון ולי חלק בכך. ואף הגעתי עם בעלי ויוצגתי, ולכן אין לי השגות על ישיבת השימוע עצמה. למעשה, לדעתי נהגה הנתבעת בהגינות הנדרשת כאשר לאור הררי המסמכים לא ניתן היה לתת את הדעת למכלול מצד הנתבעת או מצידי וסוכם כי עורך השימוע יקרא בעיון את תגובותי למכתב הזימון לשימוע. השימוע נערך בעיני באווירה סבירה ככל האפשר בהנתן הסיטואציה, והמעורבים, כולל אני ואלו מטעמי, נהגנו בכבוד האחד כלפי השני."[footnoteRef:140] [140: ס' 29 לסיכומי התובעת.

...

כללו של דבר, נוכח האמור, אנו סבורים כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין לשון הרע והתביעה לעניין זה נדחית בזאת.

יוצא אפוא כי התובעת סיימה לעבודה לאחר תקופת הודעה מוקמת בת חמישה וחצי חודשים ולפיכך אינה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

סוף דבר התביעה נדחית.

אלא, שמספר ימים טרם קיומה של הפגישה השלישית הוזמן התובע לשימוע, מבלי שניתן לתובע כל הסבר אודות "הרקע לשימוע, אודות הסיבות בגינן מבקש מר שפירא לקיים לתובע שימוע לפני הפסקת עבודה". בסופו של יום, היתקיימה בין הצדדים פגישה שלישית, במסגרתה הוצגו עקרי המיזם בפני מר שפירא ומר נאור והתובע הבהירו למר שפירא, כך לגירסת התובע, כי כל עסוקם במיזם נעשה מחוץ לשעות עבודתם ובקשו לקבל את אישורו שלא תעלה כל טענה אחרת מצדו בענין זה. עוד בטרם השיב מר שפירא להצעתם של התובע ומר נאור לשיתוף פעולה ביניהם במסגרת המיזם, הן כלקוח (באמצעות הנתבעת) והן כמשקיע פוטנציאלי, זומן התובע לשיחת שימוע, "ללא כל הכנה או התראה מוקדמת מראש". שעות ספורות לאחר שיחת השימוע נימסר לתובע שאין עוד צורך בהישארותו במקום העבודה ומספר ימים לאחר מכן נשלח אליו מכתב הפיטורים.

לדידה של הנתבעת, לאחר שהתקיימו מספר שיחות בין התובע ומר נאור למנכ"ל הנתבעת, בהן הביע מנכ"ל הנתבעת את חוסר שביעות רצונו מהתנהלותו של התובע והבהיר לו וכי לא יוכל להמשיך ולשמש כעובד הנתבעת במקביל לפיתוח המיזם, זומן התובע לשיחת שימוע.

לאור האמור לעיל ברי, כי בקשתה של הנתבעת לגילוי התכתובות בין התובע למר נאור ומר ראוך (בהסתייגויות שתפורטנה בהמשך) צולחת את תנאי הסף של מבחן הרלוואנטיות, משיהיה בה כדי לשפוך אור על פעילות התובע לקידום המיזם שלו במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת והאם פעילות זו עלתה כדי הפרת הסכם ההעסקה עליו חתם, כפי הנטען על ידי הנתבעת.

53.2 הואיל והמסמכים על גילוים עמדה הנתבעת בסעיפים 4.3-4.1 לבקשה נעדרים מסוימות, ובלשון הבקשה: "כל מיסמך לרבות התכתבויות" בין בווטצאפ ובין בדוא"ל וכיוצא באלה, מצאתי לצמצם את הגילוי לתכתובת מ/אל תיבת הדוא"ל שניתנה לו לשימושו על ידי הנתבעת, זאת לאחר שהודה בישיבת קדם המשפט כי "המייל שהתובע עשה בו שימוש הוא מייל מקצועי של הנתבעת אבל התכתובות הן תיכתובות פרטיות" (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 17-16).

...

במקביל, החלו התובע ומר יונתן נאור, עובד הנתבעת ששימש כמנהל פיתוח בפרויקט, לחשוב על הקמת מיזמים טכנולוגיים עצמאיים, ביחד, כאשר "מהם נבע בסופו של דבר רעיון לפיתוח טכנולוגיה בתחום האינטלגנציה המלאכותית". במהלך חודש יוני 2017 בעקבות פגישה אקראית עם מנכ"ל הנתבעת סיפרו מר נאור והתובע למנכ"ל הנתבעת, מר שפירא, כי "הם בודקים ביניהם התכנות לשיתוף פעולה בענין פיתוח מערכת טכנולוגית". לטענת התובע שוחח עם מר שפירא בחודש נובמבר 2017 על מנת לבחון אפשרות לשילובו של מר שפירא כמשקיע במיזם.

לאור האמור, נדחית בקשת הנתבעת לחייב את התובע לגלות "כל מסמך המעיד על ניסיונות התובע לגייס משקעים עבור המיזם ולרבות הצהרות בפני משקיעים על סכסוך כספי כאמור בסעיף 87 לכתב התביעה". מצגת ודו"חות אקסל שהיה מעורב בהן התובע בקשר למיזם ושהוצגו למשקיעים פוטנציאליים בקשר למיזם (לרבות אלו שהוצגו למנכ"ל החברה) בתקופת עבודת התובע בחברה ובסמוך לאחריה הנתבעת טענה, כי מסמכים אלה רלוונטים להליך, כי מדובר בדרישה ממוקדת "שכל מטרתה היא להראות שהתובע היה עסוק במיזם בזמן שעבד נתבעת והוא אף הציג למנכ"ל החברה בזמן שהיה עובד שלו את המיזם בפירוט (במצגות ובדו"ח אקסל)". בבקשתה טענה עוד הנתבעת, כי אין לה כל ענין ב"סודות המקצועיים" של התובע והוא רשאי להשחיר כל נתון סודי.

(ר' ברע (ארצי) 63906-01-18 רוית מרלה - כוון ניהול תיקי השקעות בע"מ (2018)) משלא מצוי בידי התובע עותק מן המצגת שהוצגה בפני מר שפירא במועד התרחשויות הארועים נשוא התביעה, נדחית דרישת הנתבעת לגילויה.

סיכומו של דבר- בקשת הנתבעת לגילוי מסמכים, נדחית בחלקה.

התובע זומן לשיחה עם מנכ"ל הנתבעת ובחלוף פחות משעה מתום השיחה, נשלח אל התובע מכתב פיטורים באמצעות הדוא"ל. בנוסף, עוד במהלך השיחה עם המנכ"ל, הנתבעת חסמה את הגישה של התובע למחשבי הנתבעת ולכל מערכותיה.

התובע זומן לשימוע בו פורטו בפניו כל הסיבות בגינן נשקלו פיטוריו.

" התובע טען שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב כאשר לא צרפה את המשך ההתכתבות בין התובע למנכ"ל, כי בחתימת הדוא"ל של הנתבעת רשום מספר טלפון פעיל וכי ללקוח הייתה גישה לסקייפ ולמספרי טלפון של עובדים נוספים בחברה (סעיף 59 (ז) לסיכומי התובע).

היינו, בסופו של יום, התובע אכן פוטר ביום 25.9.17 ולא ניתן לראות בשיחה אליה זומן באותו יום כאל שיחת שימוע לפני פיטורים.

...

ר' לעניין זה הנפסק בע"ע (ארצי) 25805-12-11 מדינת ישראל - חומש, 29.11.16: "... ככלל, עת נפסקים פיצויים בגין הפרת נורמה מקובלת כגון פיטורים ללא שימוע, על בית הדין להתייחס לחומרת ההפרה כאשר עוגמת הנפש שנגרמה לעובד כתוצאה מאותו המעשה מהווה אחד המרכיבים לבחינת השפעת חומרת המעשה וממילא לפיצוי בגינו. איננו מתעלמים מכך שיתכנו מקרים שבהם יהא עובד זכאי לפיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב אף שלא נגרמה לו עוגמת נפש רבה ולהיפך, ואולם, פסיקת פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, מהווה למעשה פיצוי כפול שכן הפיצוי בגין עוגמת הנפש אינה נגזרת מהפגיעה הממונית שנגרמה לעובד אלא מחומרת המעשה בשילוב חומרת הפגיעה באדם הספציפי.. שני אלה, כאמור שלובים זה בזה." אשר לתביעה לפיצוי מכח סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, דין התביעה ברכיב זה להידחות, וזאת כיוון שהתובע לא הוכיח זכאותו לקבלת סעד לפי חוק זה. לא הוכח פרסום אסור על פי הדין, ולא הוכחו יסודות עוולת לשון הרע.

מעבר לכך נוסיף כי גם לגופו של עניין דין התביעה ברכיב זה להידחות, וזאת כיוון שהתובע לא נימק את הטעם בגינו עילת הפיטורים הוכתמה בשיקולים זרים ומפלים על פי עילות ההפליה המנויות בסעיף 2 לחוק והסתפק בטענה כללית כי "הנתבעת הפלתה אותו לרעה על פני עובדים אחרים ללא מתן הסבר או נימוק" (סעיף 87 לסיכומי התובע).

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 15,000 ₪.

בבוקר אותו יום (1.12.2016) שלחה קורל דוא"ל אל התובעת בו זומנה התובעת לשיחה עקב אי שיפור זמני היציאה לשירותים ("ניירת 2") וחוסר היחס לבקשות מגדל (נספח ו' לכתב הגנה מתוקן).

באשר לשימוע שנערך על ידי ירון, הזימון לשימוע נשלח לתובעת בדוא"ל, בווטצאפ ובשיחה טלפונית, והשימוע עצמו נערך בנפש חפצה ומתוך רצון לסייע לנטלי – כפי שעולה מתמלול השימוע.

בשימוע נערך פרוטוקול אשר נחתם על ידי ירון ועל ידי התובעת (נספח י לכתב ההגנה המתוקן), ובו פורטו הנימוקים לשימוע וכן טענות התובעת.

...

ביחס ליתר הרכיבים - התביעה נדחית.

בנסיבות אלה, הגם שמצאנו כי על הנתבעת 3 לפצותה בסך 10,000 ₪, הרי על בית הדין ליתן הדעת להיקף הסעד שנפסק לעומת הסעד שנתבע בכתב התביעה, כמסד לבחינת שאלת ההוצאות.

בשל כך, ביחסים שבין התובעת והנתבעת 3, הגענו למסקנה כי באיזון הנכון ועל רקע היבטים שונים שחברו יחדיו כאמור, כל צד יישא בהוצאותיו.