בפתח הדברים אציין, כי מכוח סעיפים 182 סיפא ו-186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, החלטתי לזכות את הנאשם מעבירות של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 274(1)(2) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין), משתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1)(2) לחוק העונשין, מעבירה של הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ומעבירת ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
עוד נטען לקיומה של הגנת השכרות, ולו השכרות החלקית, שיש לקבלה, ובשל כך לזכות את הנאשם מן המיוחס לו. כמו כן נטען למחדלים שונים הנוגעים לחקירה (לרבות העובדה שהנאשם צולם על ידי שוטר בתחנה כשמכנסיו מושפלים והוא ניצפה כשמצבו הנפשי והקוגניטיבי ירוד, ונטען כי הדבר פגע אנושות בכבודו) , והסתייגויות מראיות שהובאו על-ידי המאשימה.
במרוצת השנים עמדה הפסיקה על האינדקציות הראייתיות שבעטיין ייקבע, כי נאשם מצוי היה במצב שיכרות.
...
שנית, אני סבור כי בנסיבות העניין, לא הייתה דרך אחרת למנוע מן הנאשם לחדול ממעשיו, זאת בפרט כאשר דורון פעל למעשה לבד מול הנאשם, הואיל ואלחנן המתנדב התקשה לסייע לו בזמן אמת.
לאור האמור, אני סבור כי בנסיבות העניין, דורון פעל בהתאם להנחייה ולא חרג מסמכותו לשימוש בנשק, לפיכך אני דוחה את הטענה.
סוף דבר
אני מחליט לזכות את הנאשם מעבירות של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, משתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, מעבירה של הפרעה לשוטר ומעבירת ואיומים.