זיכוי עקב נזק ראייתי במשפט הפלילי: השלכות על הליך הוגן

הסעיף נועד להבטיח, כי הנאשם יבין את תוכן ההליך המתנהל נגדו, כך שהבנה זו תהווה ערובה לזכותו להיתגונן וליכולתו להערך כראוי למשפטו.

בנוסף, לזכות הנאשם כלים רבים להפרכת האישומים הנוספים בהם הואשם, כגון, חקירת העדים והפרכת הראיות, כך שממילא לא ייגרם נזק ממשי מתיקון כתב האישום ובית המשפט יכול להפחית ממידת משקלן של הראיות החדשות שנוספו.

כמו כן נקבע שמטרת החקיקה בסעיף 92(א) היא לאפשר ניהול יעיל והוגן של המשפט הפלילי ומניעת זכויים עקב טעויות שעשתה התביעה ובילבד, שעה שאין התיקון פוגע בהגנת הנאשם.

בספרו על סדר הדין בפלילים (חלק שני (ספר ראשון) מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ח-1998, עמ' 590), ציין המלומד קדמי כי "בית המשפט (ייטה) להורות על תיקון כתב האישום ויאפשר לנאשם "להתאים" את הגנתו לתיקון, אם הלה ירצה בכך, רק לפגם או לפסול מהותיים, לאמור: היורדים לשורשו של עניין במובן זה שהם מקפחים את הנאשם בהגנתו- תהיה השלכה על כשרותו של כתב האישום ועל תוקף הדיון שנתקיים על פיו".

...

סוף דבר לאור החלטתי לעיל, ממילא יש לדחות גם את טענת ההגנה מן הצדק.

על כן דינה של טענה זו להידחות.

נוכח כל האמור ראיתי לדחות את התנגדות לתיקון, ואני מאשר את הגשת כתב האישום המתוקן, למעט לעניין הוספת פריט 12 לעדי התביעה, אשר לגביו תינתן החלטה נפרדת.

לדבריה, לזמן שחלף ממועד לקיחת הדגימה ועד מסירתה למעבדה אין כל משמעות או השלכה על תוצאות הבדיקה מכיוון שאסבסט לא מתפרק מהר, ומושפע מחום רק מעל 400 מעלות צלזיוס.

אין גם מחלוקת שלאיש מהנאשמים לא היה רישיון להפעלת תחנת מעבר באיזור התעשייה בכפר אז"ר. כידוע, לפי ההלכה הנוהגת "הליך הסקת המסקנה המפלילה מהראיות הנסיבתיות הוא תלת-שלבי: בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה מימצא עובדתי; בשלב השני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה אם היא מערבת לכאורה את הנאשם בבצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להיתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך; בשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר באשר להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית-המשפט מניח את התזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תיזה של ההגנה ובוחן אם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסברו של הנאשם" (ע"פ 9372/03 עמוס פון וייזל נ' מדינת ישראל (23.9.2004)).

הואיל והשלכות הפסולת על ידי הנאשמים בחלקות הפנימיות של איזור התעשייה בכפר אז"ר היחידות שהוכחו במשפט הן אלה שנעשו בתחומי חלקות 68-69 ו-92-94 בחודש יוני 2013, ואף לפי פסקה 2 לכתב האישום אין מחלוקת כי חלקות אלה היו בתקופה זו "ברשות היחיד", אני מזכה את הנאשמים מן העבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים לפי סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון בכל הנוגע לאישום הראשון.

יתר על כן, קיים אינטרס צבורי מיוחד בכך שצו לשמירת הניקיון יותקף בתקיפה ישירה ולא בתקיפה עקיפה וזאת בשל הצורך בביצועו המיידי שבא לידי ביטוי גם בהוראות סעיף 13ב1(ב) שהובאו לעיל, וזאת בשל הנזק לסביבה שניגרם כתוצאה מעיכוב ביצוע הצוו (ראו בעיניין זה: ת"פ (תל אביב) 43556-05-10 מדינת ישראל נ' עריית אור יהודה (17.9.2011) וראו גם פסקה 32 ב-ת"א (חיפה) 10274-01-16 עריית קרית אתא נ' מדינת ישראל (17.6.2018).

כדי לשמור על הגינות ההליך לא אדון בשאלה אם טענה זו של התביעה הוכחה במידה הנדרשת במשפט הפלילי.

...

אכן יש טעם רב בטענתו של הסנגור שהיה על הרשויות למהר ולבדוק אם השטח נוקה לאחר שהוא הודיע על "פינוי ערימות החמרה", אך הואיל וברור שהנאשם עצמו אינו תומך באמור במכתב ששלח עורך הדין בזמנו למשרד להגנת הסביבה (כאילו השטח נוקה בעשרת הימים שלאחר הוצאתו), אין לעיכוב עד לביצוע הבדיקה שבה נקבע שהצו לא בוצע השלכה ראייתית בתיק זה. מעבר לנדרש אציין שיש להניח שאילו היו הנאשמים מבצעים את הצו לשמירת הניקיון, הם גם היו דואגים שאיש לא ישפוך באותו מקום פסולת לאחר הניקוי ועד לעריכת הבדיקה של המשרד להגנת הסביבה או לכל הפחות היו מתעדים פעולות שפיכת פסולת על ידי אחרים בתקופה זו. לנוכח האמור לעיל אני מרשיע את נאשמים 1 ו-2 באי ביצוע צו לשמירת הניקיון שהוא עבירה לפי סעיפים 13ב ו-13(ב)(5) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984.

התוצאה אני מרשיע את נאשם 1 בעבירות הבאות: הפעלת עסק ללא רישיון לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 בגין הפעלת תחנת המעבר בחלקות 68-69 ו-92-94 באזור התעשייה בכפר אז"ר בחודש יוני 2013 (3.6-26.6.2013).

אני מרשיע את נאשמת 2 בעבירה של אי ביצוע צו לשמירת הניקיון לפי סעיפים 13ב ו-13(ב)(5) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984.

על ההשלכות של אובדן חומר חקירה על ידי היחידה החוקרת, כנתון שעלול לפגוע בזכות של נאשמים להליך הוגן, ראו דבריה של כבוד השופטת ארבל ב-ע"פ 846/10 בדוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.7.14) בפסקות 64 – 71 לפסק דינה.

יתר על כן, יוזכר שהדוקטרינה הראייתית של "מחדלי חקירה" לפיה אם אבדו או לא נאספו ראיות מהותיות אזי נוצר חשש שקופחה הגנתו של הנאשם, היא למעשה המינוח המקובל במשפט הפלילי לדוקטרינת האחות של "נזק ראייתי" שנהוגה במשפט האזרחי.

אמנם קיים שוני באופן היישום של שתי הדוקטרינות לאור השוני בנטלי ההוכחה בין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי, אך בסופו של יום, בשני המקרים מדובר בדוקטרינות שבאות לקדם צדק ראייתי, קרי זכוי הנאשם בהליך הפלילי והעברת הנטל לצד המזיק בהליך האזרחי (ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.5.06) פסקות ז' ו-ח' לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין (כתוארו דאז)).

...

על כן, הנני קובע שהמאשימה לא הוכיחה את היסוד העובדתי וגם לא את היסוד הנפשי בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.

על כן, הנני קובע כי לא הוכח שאמנון זייף את חתימתו של אבי אשכנזי.

על כן, הנני קובע כי לא הוכח שאמנון הוא זה שזייף את חתימותיו של אריאל רז. סוף דבר לסיכום, הנני קובע כדלקמן: הנני מזכה את הנאשמים 1, 2, 3, ו-4 (אמנון עמנואל, סיגלית עמנואל, מרדכי משה ממן וחנה ממן), מהעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וגם מהעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בצוותא לפי סעיפים 415 סיפא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

טענות הגנה כלליות טרם סיום, יש לפנות ולבחון מספר טענות הגנה כלליות אשר הועלו בדמות הטענה לתחולת סייג השכרות על נסיבות המקרה, הטענה לפגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן, משלא הוזהר ולא נחקר אודות העבירות המיוחסות לו כנגד השוטר חילף ואשר בוצעו על פי הנטען בכתב האישום בדירה, הטענה לקיומם של מחדלי חקירה שצריכים להביא לזיכוי הנאשם והטענה לכך שאין בתיק אישור שפיטה כנדרש.

העידר חקירה אינו שולל את הסמכות להגיש כתב אישום ויש לבחון בכל מקרה ומקרה את השלכות המחדל ועוצמתו, האם פגע בקיומו של הליך הוגן ומהי מידת הפגיעה ( ראו בהקשר זה: ע"פ (נצ') 84240-04-17 פלוני נ' מדינת ישראל (23.1.2018).

ככל שאלה זוהו יש לבחון בשלב השני אם קיימת פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות בניהולו של ההליך, תוך איזון בין האינטרסים השונים ובין היתר, חומרת העבירות, עוצמתן של הראיות, נסיבות הנאשם וקורבן העבירות, מידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להיתגונן, הפגיעה בזכויותיו של הנאשם והנסיבות לגרימתה, השאלה אם פעלה הרשות בזדון או בתום לב ומידת אשמה.

כן הוסיף בית המשפט כי :"ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהוה מהלך קצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא מטעמים חריגים". בעיניין ורדי, שעניינו הגנה מן הצדק בקשר לאכיפה בררנית, מצא כב' השופט מלצר כי יש להרחיב של תחולת ההגנה גם למקרים בהם נפלו מחדלים במעשי הרשות או נפל פגם בהעמדה לדין גם כאשר אין המדובר בשרירותיות מכוונת אלא במעשים רשלניים או בשל טעות בתום לב. משמעות הדברים על פי השופט מלצר היא כי באותם מחדלים או מעשים רשלניים יש משום פגם הפותח את שערי המבחן התלת שלבי אשר נקבע בהילכת בורוביץ.

זכוי בשל מחדלי חקירה שמור למקרים בהם לא ניתן כימעט בשום דרך להצדיק את אופן היתנהלות הרשויות.

העירעור לבית המשפט המחוזי היתקבל ונקבע כי יש מקום לשמוע ראיות על מנת לעמוד ולאמוד את הנזק שניגרם למשיבות לעומת הפגם בהתנהלותן המתבטא באי הגשת תלונה.

...

מכאן – מסקנתי היא כי בראי מכלול הראיות, לא קופחה הגנת הנאשם, וודאי לא באופן המצדיק זיכויו.

על כן הבקשה נדחית.

סוף דבר לאחר בחינת כלל מפורט לעיל, מצאתי להרשיע את הנאשם בביצוע עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ועבירת שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר לפי סעיף 47(א) לפסד"פ, משהוכחו רכיבי העבירות כנדרש.

אשר לפידיון חופשה שנתית נטען שאת יתרת 29.37 ימי חופשה שנותרו לזכות התובע יש לקזז כנגד ניזקי הנתבעת בשל היתנהלות התובע.

לחילופין, עתרה הנתבעת שבית הדין יורה לתובע לחשוף את כל מיסמכי ההליך הפלילי לרבות חומרי חקירה, כתב האישום ופרוטוקולי הדיונים שהתקיימו תוך שבית הדין יתן הוראות מתאימות כדי למנוע את הפגיעה בניהול ההליך הפלילי מצד אחד, ושמירה על זכותה של הנתבעת להלך הוגן מצד שני.

בשלב זה הודיעה הנתבעת כי נציגי הנתבעת לא היו מודעים למשמעות המשפטית של ההליך הפלילי והשלכותיו על ההליך כאן.

מכאן שלתוצאות ההליך הפלילי עשויה להיות השפעה מובהקת על בירור הליך זה. כך, למשל, אם יסתיים ההליך הפלילי בהרשעת התובע בשל אותם המעשים הנזכרים בכתב ההגנה, ייתכן והמעסיקה תוכל לעשות שימוש בקביעות בית המשפט שדן בהליך הפלילי (למשל, מכח סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).

...

לא שוכנעתי כי הפגיעה בתובע בשל עיכוב ההליכים בתיק זה מצדיקה את המשך בירורה אף ללא גילוי כלל הראיות הרלוונטיות.

מכל מקום, התוצאה היא שכל עוד מתנהל ההליך הפלילי ובידי הנתבעת לא מצוי חומר החקירה יש באמור כדי לפגוע בזכותה להביא את כלל הראיות הרלוונטיות שיכולות לסייע בהגנתה.

לאור האמור והמפורט לעיל, אני מורה בשלב זה על עיכוב ההליכים בתיק עד לסיום שלב ההוכחות בהליך הפלילי.