במועד זה, הודיעו הצדדים כי לא הגיעו לכלל הסכמה, כאשר לפי דברי התובע "שוחחתי עם ב"כ הנאשמת והוצעו הצעות למעלה מסבירות... הסניגור המלומד מסרב לכל ההצעות".
בתאריך 9.3.21 היתקיים דיון בו שיטחו הצדדים טיעוניהם ביחס לטענת "אין להשיב לאשמה" מכוח סעיף 158 לחסד"פ. "בקליפת אגוז" אציין כי הסנגור המלומד ביקש ,להורות על זיכויה של הנאשמת הואיל ואין בראיות התביעה ולו "ראיות לכאורה" להוכחת האשמה המיוחסת לנאשמת.
ב"כ הנאשמת הגיש לבית המשפט תצהיר הנאשמת ובו דירשה לפצוי בגין ימי עבודה שהחסירה לצורך התייצבותה לדיונים והסכם שכ"ט בינה לבין ב"כ.
התביעה מיתנגדת לבקשה.
עוד סבורה התביעה כי אין נסיבות אחרות המצדיקות קבלת הבקשה וכי התביעה לא התרשלה במקרה זה.
דיון והכרעה:
סעיף 80(א) לחוק העונשין, קובע בהאי לישנא:
"משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור".
דהיינו, על פי סעיף 80 כאמור, על הנאשם מוטל הנטל להוכחת שני תנאים מצטברים, בבקשתו לפצוי, האחד כי זוכה בדינו, או שהאשום נגדו בוטל מכוח סעיף 94(ב) לחסד"פ והתנאי השני –שלא היה יסוד לאשמה או שישנן נסיבות אחרות המצדיקות הטלת פיצוי.
הפסיקה התייחסה לקיומן של נסיבות אחרות מטעמי צדק, נסיבות בהן נגרם עוול לנאשם, כאשר נאשם הועמד לדין תוך עלילת שוא, כאשר נגרמו לנאשם סבל ונזק משמעותי או במקרה של זכוי מוחלט וכך נקבע בפסק דין דבש :
"במקום שבית-המשפט סבר כי היתנהגות התביעה הייתה היתנהגות ראויה ורצויה, ניתן לגורם זה משקל לשלילת חיובה של המדינה בפצוי ובשיפוי הנאשם. כך, למשל, מקום שהתביעה שקלה מחדש את עמדתה והחליטה לחזור בה מן האישום, נפסק כי אין לחייבה בהוצאות הגם שלא חל שינוי בנסיבות; טעם הדבר : יש לעודד את התביעה, ושלא לרפות את ידיה, לשקול מחדש המשך נהולו של הליך הפלילי, ועל דרך זו להקטין את הנזק והטרחה העלולים לבוא על הנאשם".
ועוד נקבע שם :
"נסיבות המצדיקות – או שאינן מצדיקות – תשלום שיפוי ופצוי הן כל נסיבות המשפט ונסיבות סמוכות למשפט. בדברינו למעלה (בפיסקאות 18 עד 20) עמדנו על נסיבות שלעניין, וביניהן: המדינה התרשלה או פעלה שלא-כהלכה בחקירה, בהעמדה לדין או בניהול המשפט; הנאשם נשא בנזקים-של-ממש וכו'. על דרך הכלל נחלקות נסיבות אלו לשלושה סוגים: נסיבות שעניינן הליכי-המשפט בכללם; אופי זיכויו של הנאשם ונסיבותיו האישיות של הנאשם (נסיבות חיצוניות למשפט). במקרים מתאימים ראוי גם לשלול או להפחית פיצוי או שיפוי, למשל: נאשם שהביא על עצמו, במעשים או בהתבטאויות, את כתב-האישום שהוגש נגדו כגון בהטעיית רשויות החקירה; נאשם שנימנע מתגובה על האשמות שהוטחו בו בחקירה וכיו"ב".
בע"פ 5097/10 גל (אשר) בוגנים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(15.01.13) נקבע:
"במסגרת עילה זו בית המשפט אמור להפעיל את סמכותו בגישה מרחיבה, במיוחד בשים לב לזכויות הבסיס החוקתיות, המעוגנות אצלנו כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ולשינויים הפרשניים המתחייבים מחוק היסוד האמור (ראו חוות דעתי בענין שגיא; עיינו גם: עומר דקל "הזכאי זכאי לפיצויים? על זכותו של נאשם שזוכה לפצוי בגין נזקיו" עלי משפט ט 523 (תשע"א) (להלן: עומר דקל)).
...
הסכום כולל מע"מ.
סוף דבר
הערה לפני סיום, אין בעובדה כי בית המשפט נעתר (חלקית) לבקשה כדי לרפות ידי התביעה.
התביעה עושה מלאכתה נאמנה ולראיה המספר המועט של הבקשות מסוג זה להם נעתר בית המשפט.
בשים לב לכל האמור אני מורה כי המדינה תשלם לנאשמת הוצאות משפט חלקיות, אך בגין שכר טרחת עורך דין, בסך 3,500 ₪ (הסכום כולל מע"מ) זאת תוך 90 ימים מהיום.
