זיכוי נהג אוטובוס מפגיעה בהולך רגל

תיק ת"ד 6694-04-11 מ"י נ' קרש, בתיק זה נדון, נהג אוטובוס אשר פגע בהולך רגל במעבר החציה.

הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט ויש לזקוף זאת לזכותו.

...

לאחר שעיינתי בנטען בכתב האישום, ולאור דיני הראיות והוראות החוק המחייבים, ובהיעדר נתונים אובייקטיביים בדבר ימי האשפוז ומהות הניתוח, אין לי אלא לפסוק על פי מה שהונח בפניי ולקבוע כי מדובר בחבלות ברף הבינוני.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, הנני קובעת כי מתחם הענישה הינו פסילה בפועל בין 7-11 חודשים.

נתתי דעתי גם לעקרון ההדרגתיות בענישה, ראה לעניין זה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לעתירת המאשימה לפיצוי לנפגע המעורב, על אף שיש להניח כי זה יפוצה בהליך האזרחי, ועל אף שאולי לא יהיה בכך לעולם כדי לפצות על סבלו של המעורב, מצאתי לנכון לגזור על הנאשם גם פיצוי כספי למעורב בבחינת "צדק מאחה". אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 1,500 ש"ח הקנס ישולם ב-5 תשלומים, חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.3.2023 ואילך.

עוד טענה המאשימה כי המנוחה חצתה מרחק של 3.2 מטרים עד לפגיעה , ומכאן כי היה על הנאשם להבחין בה. המאשימה חזרה על ההלכות שבפסיקה אשר קבעו כי מעבר החצייה הוגדר כ"קודש הקודשים של הולכי הרגל", הדגישה את חובת הזהירות המוטלת על הנהג המתקרב אל מעבר החצייה, המאשימה אינה סבורה כי להולכת הרגל רשלנות תורמת לתאונה ולפיכך עתרה לקבוע כי מדובר ברשלנות חמורה.

גמ"ר (תעבורה ב"ש) 1605-03-12 מדינת ישראל נ' יובל חיים אסולי (נבו 13.04.2013)‏‏ כתב האישום נסוב סביב ארוע תאונת דרכים בו מצא את מותו נהג אוטובוס אחר אשר נפגע עת נהג הנאשם את האוטובוס שלו לאחור בתוך חניון אגד בב"ש. בית משפט קמא זיכה את הנאשם מחמת הספק מן העבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ונסיעה אחורנית משקבע כי היתנהלות הנאשם במקרה דנן אינה מגיעה לכדי רשלנות נוכח העובדה כי חובת הזהירות הקונקרטית לא הוכחה בנסיבות אלו.

...

מתחם העונש ההולם: מניתוח הפסיקה אשר הובאה לעיל, נמצאנו למדים כי מתחם הענישה בתאונות קטלניות נע בין מאסר לתקופה של 6 חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד למאסר של 3 שנים, לצד רכיבי ענישה נלווים, לרבות, פסילה בפועל מכח סעיף 40 לפקודת התעבורה, הקובע עונש של פסילה שלא תפחת מ-3 שנים, פסילה מותנית, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למשפחת הקורבן.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני דן את הנאשם ל-9 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, על פי האמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות, תחילת עבודות השירות 2/2/23.

אני דן את הנאשם ל-6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

· עפ"ת (מחוזי תל אביב) 19518-04-16 יאיר אלון נ' מדינת ישראל (מיום 21/04/16) - המערער, נהג אוטובוס צבורי, הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש בכך שסגר את הדלת האחורית מבלי לוודא כי נוסעת שעלתה לאוטובוס השלימה עלייתה, היא נפלה והאוטובוס דרס את רגלה הימנית ונגרמו לה חבלות של ממש – שברים מרובים בכף רגל ימין, כריתת אצבע, ואישפוז ממושך.

להולך הרגל נגרמו חבלות של ממש לרבות שברים בפניו, שבר באצטבולום (אגן), פגיעה קשה ברגל ימין אשר נקטעה.

בהיתחשב בהיותו נהג מקצועי – עברו התעבורתי אינו מכביד כלל וזאת אשקול לזכותו.

...

עוד הוסכם, כי במסגרת הראיות לעונש - דוח הבוחן, ממצאיו ומסקנותיו ישמשו כראיה (פרט למסקנה כי הנאשם נהג בחוסר זהירות).

לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני לצד חבלות גוף שנגרמו לנפגע ברף הבינוני גבוה כאשר חלקו של הנאשם בביצוע העבירות אינו מוחלט - באשר לרכיב המאסר, נע ממאסר מותנה ועד מאסר בפועל בן 6 חודשים ובאשר לרכיב פסילת רישיון הנהיגה נע בין 11 חודשים ומגיע עד ל-30 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר על תנאי מאסר בן 4 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של גרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלה של ממש.

ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש תוך שבית המשפט העליון ציין: "הטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, חלף ביצועו בדרך של עבודות שירות, אינה מהוה סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלו. שכן, בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבות הטלתה של ענישה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח במקרים בהם נהיגה רשלנית הביאה לקפוח חיים...קביעות אלו עומדות בעינן חרף גילו ומצבו הבריאותי של המבקש, אשר בצדק נזקפו לזכותו בגזירת עונשו בבית משפט השלום". ברע"פ 9909/17 דרויש נ' מדינת ישראל (01.01.18) – נדחתה בקשת רשות ערעור של נהג אוטובוס בעבירה של גרם מוות ברשלנות עת פגע עם חזית האוטובוס בהולכת רגל שחצתה במעבר החציה.

...

אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות - הרי שדינה להידחות.

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנתונים ולרבות לעמדת שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי אין זה מקרה בו יאמץ בית המשפט את האפיק השיקומי ויסתפק בהטלת ענישה שתרוצה בעבודות שירות, אלא יש לגזור את עונשו של הנאשם בקירוב לרף התחתון אשר ירוצה בפועל, מאחורי סורג ובריח.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים שצוינו, באתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים.

  ההחלטה ניתנה בקשר לתיק תאונת דרכים של המישטרה, שמספרו 19876/2024, ממנו עולה שביום 14.1.24, בשעה 13:10, נהג המבקש ברכב, תוצרת "סוזוקי", מ.ר. 2932399, בפתח תקווה צומת רחוב קיבוץ גלויות עם רחוב עין גנים בכביש ערוני, וגרם לתאונת דרכים, בעטיה מיוחסים לו חשדות בעבירות של היתנהגות הגורמת נזק, עקיפה לפני מעבר חציה, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בביטחה ונהיגה בקלות ראש.

הודעת העדה זלוף הילה, ממנה עולה כי בעת שהאוטובוס עצר בנתיב הימני להולך רגל לפני מעבר חציה הרכב שהיה מאחורי האוטובוס עקף משמאל ופגע בהולך רגל.

לפיכך אין לזקוף את השהוי בעריכת שימוע לזכותו של המבקש מקום בו הוא עצמו הגיש בקשה לדחותו.

...

ראו בעניין זה דברי כב' השופט י' ליפשיץ בע"ח (חי') 54029-11-16 מדינת ישראל נ' אפטר ואח' (24.11.2016):   "סבורני כי חובתו של קצין המשטרה... לשקול הן באם יש מקום לפסול את הרישיון מינהלית, אך גם – וזה העיקר לענייננו – לשקול באם יש צורך במלוא התקופה

  במקרה דנן אני סבורה, כי החלטת הקצין, הגם שאינה מפורטת ומרחיבה, הינה מספיקה; ונרשמו נימוקים העוברים את דרישת הסף, תוך התייחסות למסוכנות העבירה עצמה "ביצע תאונה אי מתן זכות קדימה; ולא מדובר בהחלטה שהתקבלה ללא הנמקה כלל.

לסיכום לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, התרשמתי כי האירוע הנוכחי אינו מאפיין את אופן נהיגתו של המשיב ולפיכך בעת שנתתי דעתי לע"ח (חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה [פורסם בנבו] שאין עסקינן בהחלטות בינאריות של 0 או 30, מצאתי לקצר את הפסילה גם מטעם זה. לאור האמור לעיל, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי ולקצר את תקופת הפסילה המנהלית שהוטלה על המבקש ואני מורה כי היא תעמוד על 45 ימים בלבד.