זיכוי נאשם מעבירות רישום כוזב ומרמה במס

סעיף 423 לחוק העונשין בכותרת "רישום כוזב במסמכי תאגיד" מורה: "מייסד, מנהל, חבר או פקיד של תאגיד, הרושם או גורם לרישום פרט כוזב במסמך של התאגיד בכוונה לרמות או נימנע מלרשום בו פרט אשר היה עליו לרשמו, בכוונה לרמות – דינו מאסר 5 שנים". בבואנו לבחון את יסודות העבירות במקרה שלפנינו, לא ניתן לנתק את מעשי הנאשמים מההקשר הכללי.

עבירה המירמה הנה בהתנהלות הנאשמים עם הכסף ולא בדרך הראשונית להשגתו לפיכך, אני מזכה הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם באישום השני.

...

נוכח כל האמור לעיל אני מזכה את נאשם 5, יאיר ביטון, מהעברות המיוחסות לו בפרק זה. אני מזכה את נאשמים 1, 2 ו-4, פינס, בלולו וגן-רווה מעבירות של קבלה במירמה של כספים בסך 53,685,393 ₪, שהם רכוש אסור ובצוע פעולות בהם, לפי סעיפים 415 סיפא לחוק העונשין ו- 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון.

משכך, לא עלה בידה להוכיח כי בנושא הקזינו הרישום במסמכי גן-רווה היה כוזב, ואני מזכה את נאשמים 1, 2 ו-4 מעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד ועשיית דבר הפוגע ביכולת גן-רווה לקיים את התחייבויותיה, לפי סעיפים 423 ו-424(1) לחוק העונשין.

...

איני מקבלת טענה זו. המחדל להימנע מלחקור את הו הסיני, חיזק טענות מסוימות של ההגנה, כפי שפירטתי לעיל.

אשר על כן, אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-4, ניסים פינס וגן-רווה בע"מ, בעבירות לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שהרשו לנפתלי פרץ להוציא את חשבוניות העסקת הסינים, בכוונה לאפשר לגן-רווה להתחמק ממס.

הנאשם הודה בביצוע עבירה זו. על כן אני מרשיעה את נאשם 2, שמעון בלולו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצוע בצוותא של עבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה על סעיף 423 בצרוף סעיף 29(א) ו-(ב) לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "החוק"), ומרמה בכוונה להיתחמק ממס, עבירה על סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) בצרוף סעיף 29(א) ו-(ב) לחוק.

היתנהלות מתמשכת הכוללת תשלומי שוחד במהלך פעילותה של חברה, כאשר הנאשם משמש לאורך כל התקופה כרואה החשבון המבקר שלה, אכן עשויה לעורר סימני שאלה בדבר מידת הידיעה שהייתה לנאשם בנוגע להתנהלות זו. עם זאת, על מנת להביא להרשעתו של הנאשם, על המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם היה מודע לכך שאותם 8.4 מיליון ₪ שנרשמו לזכות בעלי המניות בכרטסות החו"ז שלהם, ונדרשו בהמשך כהוצאות מותרות בנכוי בדו"חות הכספיים, לא היו למעשה מותרות בנכוי, ונועדו להפחית בכזב את נטל המס.

...

על אף כל האמור לעיל, אם אודה על האמת, התלבטתי ביני וביני רבות בטרם גובשה דעתי לפיה ראוי במקרה זה לזכות את הנאשם.

מנגד, הראיות והטענות שהציגה המאשימה מעוררות אמנם סימני שאלה משמעותיים לגבי האופן בו פעל הנאשם בנוגע לרישום ההוצאות, אך לא הביאו לגיבושן של ראיות קונקלוסיביות המובילות באופן חד משמעי אל המסקנה כי הנאשם נטל חלק בניסיון מכוון להעלים מס באמצעות רישומים כוזבים בכרטסות ובדו"חות.

התוצאה היא כי גם אם הספקות המשמעותיים בנוגע ללגיטימיות של התנהלותו לא הוסרו כלל ועיקר, הרי ככל שמדובר בהליך הפלילי, זכאי הוא ליהנות מהספק הסביר שנותר בנוגע לאשמתו.

מסקנה זו, לגבי ביצוע המעשים בצוותא, מבססת את העבירות שיוחסו לנאשם, אשר הצורך בביצוען התחייב לשם השלמת מעשה העבירה: קשירת הקשר עם אחר לבצוע הפשע; הצורך בהתחזות לאדם אחר במסמכים, על מנת לבקש את פדיון קופת המנוח בחברת מנורה; השמוש שנעשה במסמכים המזויפים, בהם פרטי חשבון הבנק, על מנת להעביר את לחשבון; מירמה והפרת אמונים בתאגיד; קבלת הכסף במירמה בחשבון הבנק; פדיון הכסף על ידי הנאשם, כפעולה אסורה ברכוש אסור.

לפיכך, אני מורה על זכוי הנאשם מהוראת חיקוק זו. סוף דבר אני מורה על זכוי הנאשם מעבירת רישום כוזב בספרים.

...

טיעוני הצדדים המאשימה טענה בסיכומיה, כי נקודת המוצא בתיק זה היא הכספים אשר הוצאו במרמה מחברת מנורה ונמצאו בחשבון הבנק של הנאשם, כאשר נסיון החיים והשכל הישר מובילים למסקנה שהדבר נעשה בידיעתו.

לפיכך, אני קובע כי הנאשם השתמט מתשלום מס לגבי הכנסה בסך של 912,601 ₪.

בכרטסת אכן הופיעה המחאה בסכום דומה בכרטיס "המרכז לקבלן", אולם לא ניתן הסבר כיצד ומדוע מדובר באותו גורם, מדוע המחאה שניתנה ל"כרן" נרשמה בכרטסת "המרכז לקבלן" וכיצד הגיע יועץ המס למסקנה זו. באופן דומה, לגבי ההמחאה לדן חיים יוסף, ציין יועץ המס שנרשמה תחת כרטיס "ירון בולונדי" (ת/62 ש- 60).

לפיכך, אני מורה על זיכוי הנאשם מהוראת חיקוק זו. סוף דבר אני מורה על זיכוי הנאשם מעבירת רישום כוזב בספרים.

הנסיבות הפרטניות שבאשום זה עוררו ספק לא מבוטל ביחס למהות ההיתקשרות העסקית שנרקמה בין הנאשמת למתלונן ולמעורבים נוספים, באופן שהביא לזיכויה ביחס לעבירת המירמה שיוחסה לה באישום זה. בד בבד, התשתית הראייתית הצביעה על מלוא יסודות עבירת הזיוף שיוחסה לנאשמת באישום זה ולכן הרשעתי אותה בבצוע עבירה זו. אשר לאישום מס' 6.

בת"פ 15640-06-15 מדינת ישראל נ' פרץ (15.7.15), כהפניית ההגנה, נדון עניינם של נאשמים אשר הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון, בריבוי עבירות מירמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עשיית פעולה ברכוש אסור, קבלת תשלומים שלא כדין בקשר לתיווך עבודה ושימוש במירמה, ערמה ותחבולה בכוונה להיתחמק ממס.

...

שוכנעתי כי יהיה זה נכון במקרה הנדון לבכר את שיקול השיקום החברתי של המתלוננים, מבלי לפגוע ביתרת שיקולי הענישה לנוכח יתרת רכיבי העונש בדמות המאסר והקנס שנגזרו על הנאשמת.

אני סבור כי עמדת המאשימה לפיה אופן החלוקה יבוצע על פי מפתח היחסיות בין גובה הנזקים שנגרמו למי מהמתלוננים – היא מאוזנת ומידתית ולא הונח מלפניי כל טעם או התנגדות שלא לקבלה.

זאת, כמתואר בטבלת החישוב שהציגה המאשימה, המקובלת על הנאשמת וגם עליי, כדלקמן -   סכום הפגיעה הכולל בו נפגע (בניכוי מה שהוחזר) חלק יחסי סכום הפיצוי - החלק היחסי מתוך הסכום התפוס סכום המרמה הכולל 11,344,155 ₪ 100% 2,310,000 ₪ המתלונן באישום מס' 3 (סידי) 4,024,725 ₪ 35% 819,551.10 ₪ המתלונן באישום מס' 4 (בן ציון ג'אן) 3,500,000 ₪ 31% 712,701.83 ₪ המתלונן באישום מס' 6 (עמיקם) 1,586,030 ₪ 14% 322,961.85 ₪ המתלונן באישום מס' 7 (ג'ורג') 700,000 ₪ 6% 142,540.37 ₪ המתלונן באישום מס' 8 (ברנס) 1,200,000 ₪ 11% 244,354.91 ₪ המתלוננים באישום מס' 9 (בן-ארוש) 333,400 ₪ 3% 67,889.94 ₪ סוף דבר על יסוד כל המקובץ, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשמת את העונשים המצטברים, הבאים- 1) מאסר בפועל - 10 שנות מאסר וחצי (126 חודשים) לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרה של הנאשמת (מיום 1.11.15).