לנאשמת יוחסה בגין כך עבירה על סעיפים 25א(א) ו-25 ב(ג) לחוק הגנת השכר ואילו לנאשם יוחסה עבירה של הפרת חובת פקוח של נושא משרה בתאגיד לפי סעיפים 25א(א), 25 ב(ג) ו – 26 לחוק;
האישום החמשי ייחס לנאשם הפרעה למפקחי עבודה, לאחר שהוא זומן לחקירה בשני מועדים שונים שאליהן הוא לא התייצב, ונשלחו אליו דרישות להמצאת מסמכים אליהן לא היתייחס.
האישום הראשון – אי תשלום שכר מינימום
סעיף 15 לחוק שכר מינימום קובע:
"נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף – למעט שותף מוגבל – או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין הנידון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה"
הנאשמת הודתה, כזכור, באי תשלום שכרה של העובדת בינואר ובפברואר 2012.
האישום השני – הלנת שכר
סעיף 25(ב1)(1) לחוק הגנת השכר, שעליו מבוסס האישום השני קובע:
"מעסיק שלא שילם לעובדו שכר וחלף היום הקובע שלאחריו הפך אותו שכר לשכר מולן, והמעסיק לא הוכיח שאי תשלום השכר נבע מנסיבה שאינה בשליטתו, דינו – מאסר חצי שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין".
כאמור, הנאשם הודה בעת הדיון שהתנהל בפני כי לעובדת לא שולמה משכורת במשך חודש וחצי (ר' גם פרוטוקול החקירה באזהרה במשרד הכלכלה מ/25 בשורה 176).
לאור כל האמור, המאשימה לא הוכיחה, כי הזימונים והמכתבים ששלחה לנאשם התקבלו אצלו ועל כן מצאתי לזכותו, ולו מחמת הספק, מבצוע עבירה לפי סעיפים 3 ו-36 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה.
...
לאור כל האמור, המאשימה לא הוכיחה, כי הזימונים והמכתבים ששלחה לנאשם התקבלו אצלו ועל כן מצאתי לזכותו, ולו מחמת הספק, מביצוע עבירה לפי סעיפים 3 ו-36 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה.
לאור האמור לעיל נדחית טענת הנאשם בדבר אכיפה בררנית.
סיכומו של דבר – הנאשם מורשע בעבירות לפי סעיפים 2(א), 14 ו-15 לחוק שכר מינימום; וסעיפים 26(ב), 24(א), 25א(א), 25ב(ג), 25ב(א)(1) ו-25ב(ב1)(1) לחוק הגנת השכר.
