זיכוי נאשם מהעמדת רכב במקום חניה לנכים

הנאשם טוען מנגד כי יש לזכותו מהטעמים הבאים: התמרור שהוצב במקום אינו תמרור רישמי, הבנק הציבו והרכב חנה במקום בחלקו בלבד, ולפרק זמן קצר ביותר.

חניה חלקית של רכב הנאשם בחנית הנכה הוראת סעיף 72א לתקנות התעבורה, שעניינה, מקומות אסורים בעצירה, בחניה ובהעמדה, קובעת: (א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (16) ליד תמרור 437 המסמן מקום חניה לרכב של נכה בעל תוית כבתמרור.

...

מהסעיף עולה כי אין להעמיד רכב, "כולו או חלק ממנו", ליד תמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב נכה, ומכאן שטענת הנאשם כי חנה רק בחלקו בחניה, דינה להידחות.

ראה לעניין זה ע"פ 6056/07 יעלב אלחמידי נ' מדינת ישראל (2009) וע"פ 11331/03 קיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3), 453 (2004)] סוף דבר בהתבסס על חומר הראיות שהונח בפניי, הדוח והמזכרים שערכו השוטרים, הרושם האמין שהותירו בי, ומאידך, גרסתו של הנאשם, אשר חיזקה את עדותם, הגעתי למסקנה כי הנאשם עצר את רכבו במקום המיועד לחנית נכה.

לסיכום, בהינתן האמור, ולאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדותם לפניי, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

העבירות המיוחסות לנאשם: על הנאשם הוטל קנס בגין עבירה על תקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), על כך שהעמיד את רכבו ליד תמרור 437 המסמן מקום חנייה לרכב של נכה.

הנאשם מצידו ביקש לזכות אותו בטענה כי לא עמד בחניית נכים והוסיף: "כל מה שביקשתי זה לבצע שינוי כיוון" (שם, שור' 32).

...

דיון והכרעה בטרם אנמק את החלטתי אציין כי החלטתי להרשיע את הנאשם.

לאור כל האמור, אני מעדיף את גרסתו של השוטר, כי הנאשם העמיד רכבו על חניית נכה ולא הסתייע בחנייה זו על מנת לבצע סיבוב פרסה.

אני קובע לטיעונים לעונש ליום 15.2.15 שעה 13.00.

היתר בדין להעמיד רכב מזכה במקום שאין החניה מותרת בו, התנאים והסייגים מקובלת עלי טענת המאשימה והנאשם, כי סעיף 2 ל-חוק מתיר לרכב מזכה לעמוד במקום שאין החניה מותרת בו, בהתקיים 4 התנאים המצטברים הקבועים בו, שמפאת חשיבותם אביאם להלן כלשונם: (1) בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; (2) בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; (3) החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים; (4) החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה.

...

מקובלת עליי אף טענת ב"כ המאשימה כי אין להסיק דבר מהתמונות שהוגשו ביום 22.11.21, שלטענת הנאשם צולמו מתוך סרטון מצלמת האבטחה, אשר לימים נמחק.

מאידך, אי-הגשת הסרטון לא פועלת לחובת הנאשם, שכן לא שוכנעתי שהנאשם פעל באופן מכוון להטעות את בית המשפט, כנטען על ידי ב"כ המאשימה.

סוף דבר המחוקק התיר בחוק העמדת רכב נכה במקום אסור לעצירה או חניה, וגם על המדרכה.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם היתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 2 לחוק חניה לנכים המאפשרים העמדת רכב הנושא תג נכה במקום שאין החניה מותרת בו. מטעם המאשימה העיד הפקח, מר עמית פינטו (להלן: הפקח) אשר ערך את הדוח ת/1 וצילם את התמונות שצורפו לו. הפקח העיד כי הגיע למקום בעקבות תלונה, וכי רכבו של הנאשם חסם את רוב המדרכה באופן שלא הותיר מעבר מספק להולכי רגל, עגלות נכים או עגלות תנוקות.

בפתח הדברים יובהר כי עדויות הפקח והנאשם מקובלות עלי, שתיהן, ולטעמי גם אינן סותרות זו את זו. אני סבורה שהמקרה שלפניי מדגים סיטואציה גבולית וכי גבוליות זו מצדיקה, באיזון הכולל, זכוי הנאשם.

...

לאור כל המקובץ לעיל אני קובעת כי מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 2(א)(3) ו-2(א)(4) לחוק.

אף שאני מקבלת את עדות הפקח בדבר קיומם, כעיקרון, של חניונים באזור, לא הוצגו לפני נתונים קונקרטיים לגבי מיקומם המדויק של החניונים, קרי: המרחק הפיזי בינם לבין המקום בו חנה הנאשם, האם מדובר במרחק "סביר", או התייחסות לשאלה האם בזמן אמת היה מקום פנוי באחד מהחניונים הסמוכים.

לאור כלל האמור לעיל, אני מורה על זיכוי הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בפתח הכרעת הדין אציין כי הנני מורה על זכוי הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בתיק זה. כתב האישום: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 5(ב)(17) לחוק העזר לעכו (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א- 1990 (להלן – חוק העזר).

האחת, כי בנגוד לגירסת הפקח כי צילם את המונית מתוך רכבו ומחוצה לו, כדי לתעד את המונית כשהיא עומדת במקום חניה המיועד לנכה, כל התמונות מצביעות בבירור על כך כי הן צולמו מתוך רכב הפקח (בתמונות ניתן להבחין בקורת החלון של הרכב), באופן שתומך בגירסת הנאשם כי הפקח צילם אותו מתוך רכבו בזמן נסיעה, ואילו הוא עצמו רק 'עבר' בשטח חניית נכים מבלי שעצר, עמד או חנה במקום.

המסקנה השלישית נעוצה בעובדה כי מהתמונות ניתן להבחין שרק החלק הקידמי של המונית נמצא אחרי התמרור הרלוואנטי (תמרור ג-43), באופן שעשוי לתמוך בגירסת הנאשם כי עבר בשטח המיועד לחניית נכים, מבלי לעצור שם. מאחר שלא מצאתי כל הצדקה ראייתית להעדיף את גרסת הפקח על גרסת הנאשם, ומאחר שגירסת הנאשם נתמכה בעדותה של הגב' ישראל, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עצר, החנה או העמיד את המונית במקום חניה המיועד לנכים.

...

בפתח הכרעת הדין אציין כי הנני מורה על זיכוי הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בתיק זה. כתב האישום: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 5(ב)(17) לחוק העזר לעכו (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א- 1990 (להלן – חוק העזר).

המסקנה השנייה היא, כי בעמדת הכספומט המתועדת בחלק מהתמונות אכן עומדים אנשים, באופן שתומך בגרסת הנאשם והעדה מטעמו כי עת הבחינו באנשים שעומדים בתור לכספומט החליטו שלא לעצור ולהמשיך בנסיעה.

המסקנה השלישית נעוצה בעובדה כי מהתמונות ניתן להבחין שרק החלק הקדמי של המונית נמצא אחרי התמרור הרלוונטי (תמרור ג-43), באופן שעשוי לתמוך בגרסת הנאשם כי עבר בשטח המיועד לחניית נכים, מבלי לעצור שם. מאחר שלא מצאתי כל הצדקה ראייתית להעדיף את גרסת הפקח על גרסת הנאשם, ומאחר שגרסת הנאשם נתמכה בעדותה של הגב' ישראל, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עצר, החנה או העמיד את המונית במקום חניה המיועד לנכים.

אחרית דבר: אני מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק.