זיכוי נאשם בפרשת חשבוניות פיקטיביות

בנוסף ולחילופין טען כי עם סיום פרשת התביעה התבססו ברף הנידרש די עובדות המצדיקות זכוי הנאשם בשל טענות מקדמיות שונות.

לעניין הדוח השנתי נטען כי דוחות החברה הוגשו כשהם כוללים חשבוניות שעל פי טענת המאשימה הן פיקטיביות, הנאשם הודה כי עשה שימוש בחשבוניות המוזכרות בכתב האישום בדוחות השנתיים של החברה, והנאשם הואשם בעבירה לפי סעיף 220(4) בפקודה שהיסוד העובדתי לפיו הוא ניהול חשבונות כוזבים ולא הגשת דוח כוזב.

...

סופו של יום אני דוחה את הטענה כי לפרקליט המחוז אין סמכות לנהל את ההליך דנן.

סוף דבר, הבקשה נדחית על כל חלקיה.

המזכירות תמציא העתק החלטתי לב"כ הצדדים.

נטען כי מדובר בפרשה נרחבת בהרבה מהפרשה שבעניינינו, בה סכום המע"מ שלא שולם הגיע לסך של 43 מליון ₪ וכן הוצאו ע"י הנאשם עצמו חשבוניות פיקטיביות מחברות בבעלותו בסך של 151 מליון ₪.

לאחר שניפתחה החקירה בעיניינן של תזקיקים והחברות האחרות המעורבות בפרשה של הסחר בחשבוניות הפיקטיביות, ומונדר נחקר לגבי מלאי הדלק בתזקיקים, שאמור היה להצטבר בכמויות עצומות עקב הרכישות הפיקטיביות, כאשר לתזקיקים אין כל מחסני דלק, הגה מונדר וביצע עם מעורבים ומונעים אחרים שפעלו בהנחייתו, את הנפקת תעודות המשלוח הפיקטיביות לחברת דבי והחשבוניות הפיקטיביות (חיוב וזיכוי), שנועדו ליצור מצג לפיו כל אותו מלאי דלק פקטבי נמכר לחברת דבי, אשר לא שילמה עבורו במשך תקופה ארוכה.

...

לפיכך אני מקבלת את טענת ההגנה, כי אין מקום לגזור על מוזהר עונש הנמצא באותה סקאלה של מונדר, נוכח הפער הגדול בין חלקיהם בתכנון ובביצוע העבירות נשוא האישום הראשון, ואי הכללתו של מוזהר באישום השני.

על חומרתן והיקפן של העבירות נשוא האישום הראשון אין צורך לחזור ולהרחיב, ואולם נוכח חלקו הקטן של מוזהר בביצוע עבירות אלה, אני סבורה כי מתחם הענישה ביחס אליו נע בין שמונה חודשי מאסר בפועל לשנתיים מאסר בפועל.

אני גוזרת עליו שנת מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

"(...) איש לא טען שאין אנשים מאחורי החשבוניות הפיקטיביות בהן השתמשו הנאשמים, אלא להיפך - נטען שהם היו בקשר עם הנאשמים עת קיבלו את חשבוניותיהם והתקזזו על פיהן באופן פקטבי. מכאן אני דוחה את טעונו של הסניגור שיש בדברי עד זה כדי לחזק את עמדת ההגנה". בית המשפט דחה את טענות הסניגור על כך שהעדים שהמאשימה לא הצליחה לאתר וכן העדים שעליהם ויתרה, הם העדים המשמעותיים ביותר וכי יש בהעדרותם כדי ללמד על אי מעורבותו של המערער בעבירות שיוחסו לו. בית המשפט קבע כי - "(...) אילו הסניגור היה סבור שהמאשימה נימנעה מלהביא עדים מהותיים או משמעותיים, העשויים להועיל להגנת מרשו, היה עליו לזמן עדים אלה מטעם ההגנה ואז היתה עומדת לו הזכות לחקור את העדים שהוא עצמו זימן, בחקירה נגדית, בשל הופעתם ברשימת עדי התביעה. משלא עשה כך, יוצא אני מנקודת הנחה שהסניגור סבור שאין בעדותם של עדים אלה כדי להועיל למרשו". בית המשפט קמא היתייחס לטענת הסניגור על כך שמאחר והעדים יצחק שוחט ובשותי ג'יריס לא הגיעו להעיד - יש לזכות את הנאשמים מן המיוחס להם בעבירה הנטענת ביחס לחשבונית מס' 10 בנספח א2 לכתב האישום.

בית המשפט קבע כי - "(...) אמנם עדיף היה שהמאשימה תעיד את כל המעורבים בפרשה, כולל אלה שהוציאו את החשבוניות הפיקטיביות, ואולם, ומאחר ואנשים אלה עזבו את הארץ ולא ניתן לאתרם ולחייבם להגיע למתן עדות בארץ, הביאה המאשימה את ראיותיה בנוגע לחשבוניות הפיקטיביות שבהם עשו הנאשמים שימוש, והראיות שהוצגו בפני הצביעו באופן חד משמעי על כך שהנאשמים אכן ביצעו את כל המיוחס להם בכתב האישום". בית המשפט כתב בהכרעת דינו כי "חשבונית אמורה לשקף עסקה אמיתית שנרקמה ובוצעה בין הצדדים. הנאשם הסתפק בקבלת סחורה, בתעודת משלוח ותעודה וטרינארית". בית המשפט ציין כי המערער הודה כי נשאר חייב כספים רבים לספקים ואולם לא נתן הסבר "(...) כיצד יתכן כי נשאר חייב מאות אלפי שקלים לספק והאחרון לא מתדפק על דלתו לידרוש את כספו". בהתייחסו לטענת המערער כי לא היו לו חוזים עם הספקים מן הטעם ש"בענף זה אין חוזים" והקנייה מתבצעת באופן מזדמן, קבע בית המשפט קמא כי המערער לא תמך את גרסתו בראיות כלשהן וכי פעילותו עם חלק מהספקים מעידה על ביצוע רכישות במספר הזדמנויות ובסכומים גבוהים ועל כן אין זה סביר שלא יחתם כל הסכם בין הצדדים, במיוחד כאשר הנאשמים נותרו חייבים לספקים סכומי כסף גבוהים.

...

בית המשפט קמא לא היה חייב להזמין תסקיר בעניינו של המערער ואין למצוא טעות בכך שלא עשה כן. ובאשר לאי הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות: הואיל ובית המשפט הגיע למסקנה כי יש להטיל על המערער מאסר של 24 חודשים לריצוי בפועל, הרי שממילא לא היה מקום להזמנת חוות דעת כאמור.

ובאשר לעונש עצמו: סבורני כי לאור ריבוי העבירות, משכן וחומרתן - העונש שהוטל על המערער על ידי בית המשפט קמא הוא עונש ראוי והולם למרות שהוא אינו קל כלל ועיקר.

אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לדחות את ערעורו של המערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

ברם, לאחר שעומת מול הודעתו (ת/14) והוכרז כעד עויין (פרוטוקול עמ' 96), החל אט אט לאשר את הודעתו ולבסוף אישר כי היה זה הנאשם אשר הוציא את החשבוניות הפיקטיביות ומסרם לידו, באלו המילים (פרוטוקול עמ 101, ש' 28-29, הדגשה לא במקור, ד.מ.): "ש. אני מקריאה לך מתוך ההודעה בעמ' 7 שורה 11: "הייתי נותן לו את פנקס החשבוניות שלי ע"ש ורד לייט, נידאל (הנאשם) היה מסכם את כל החשבוניות שהוצאתי לחודש האחרון ומוציא חשבוניות מס ע"ש סטארפון או נ.מ. דרט או סכר גארדים כדי שאני אשלם פחות מע"מ", זה נכון? ת. זה נכון.

ובאשר לשאלת מעורבותו של הנאשם בפרשה, למרות שעל פי רוב התחמק ממתן תשובות לשאלות ב"כ הנאשם, הוא טען כי: "נידאל (הנאשם) כתב את החשבוניות אבל לא אמרתי איזה הוא כתב" (פרוטוקול עמ' 133).

בסופו של יום איפוא, למרות שמרחפת עננה כבדה מעל ראשו של הנאשם, בחרתי לזכותו.

...

איני מקבל את טענת הסניגור בעניין זהות מנהלי או בעלי המניות בחברות ס.כ.ר. גארדים וסטארפון מיקי ולו משום שהעדים אשר הובאו לעדות הוכיחו בעדותם כי הם אלו אשר היו מעורבים בפרשיה, בצורה זו או אחרת.

עם זאת, אני מקבל את הטענה שהיה על המאשימה להביא למתן עדות, לו חפצה להוכיח דבר אודות חברת נ.מ. דרט, את מי שהיא חשבה שידו הייתה במעל.

חרף האמור לגבי איכות החקירה והיוצא ממנה, כמסקנת ביניים נוספת יש לומר כי על יסוד ראיות המאשימה שהיו מבוססות על עדויות המעורבים במעל הרצופות סתירות ושקרים, לא ניתן להגיע לכלל מסקנה שהיא הוכיחה את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

לזכות הנאשמים יש להביא בחשבון את העובדה שהמחדלים הוסרו, ואת קבלת האחריות, אולם יש לזכור כי פעלו בתחכום יתר ואף סיבכו אחרים על ידי הפקת חשבוניות פיקטיביות על שמם.

נטען כי לנאשמים נגרם נזק רב בעקבות היתנהלות של אחת החברות הקשורות בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, שכלל לא שלמה את חובה לנאשמים.

...

בשקלול כלל הגורמים, שאחד מהם הוא הסרת המחדל, גורם שבלעדיו היה נכון לגזור על הנאשם מאסר בבית הסוהר - החלטתי למקם את עונשו של הנאשם 2 בצד הבינוני – נמוך של מתחם הענישה אותו קבעתי לעיל, וזאת תוך התבססות על עמדת המאשימה, אשר הסכימה כי על הנאשם יוטל מאסר בעבודות שרות.

כשניתנה לנאשם 2 ההזדמנות הנוספת להציג את המסמכים שחסרו בפני גורמי הממונה על ע"ש, לא התייצב, והוכיח שוב זלזול בהליך, בהתנהגות שכמו נועדה לגרור תיק זה עוד ועוד, עד שבסופו של דבר הוגשה לגביו חוו"ד חיובית, המאפשרת להטיל עליו עונש זה. באשר להטלת הקנס, מצאתי כי אפילו בהתחשב בהסרת המחדלים, יש להטיל קנס.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשם של הנאשמים כדלקמן: לנאשמת 1 קנס בסך 20,000 ₪.