בגין מעשיו אלה, יוחסו למערער ריבוי עבירות של ניסיון אונס ושל מעשה מגונה בקטינה על-ידי בן מישפחה, לפי סעיפים 351(א), 345(א)(3), וסעיף-25 לחוק העונשין, וכן לפי סעיפים 351(ג)(1), 348(א), ו-345(א)(3) לחוק, בהתאמה.
זאת, כנגד דעתו החולקת של השופט ר' אמיר אשר סבר כי יש לזכות את המערער מעבירות אלה מחמת הספק.
כמו כן, המערער הורשע פה אחד באישומים הרביעי והחמישי (מעשים מגונים במתלוננת א') וכן במקרה אחד באישום הששי (מעשה מגונה במתלוננת ב'); וזוכה פה אחד מחמת הספק מהעברות שיוחסו לו באישומים השביעי והשמיני (מעשים מגונים וניסיונות לכך במתלוננות ג' ו-ה'), וכן מעבירה אחת באישום השני (ניסיון אינוס במתלוננת א').
...
הטענות כנגד ההרשעה התמקדו, בסופו של דבר, בהיבטים מסוימים בלבד של העדויות, שלא היה בהם כדי לערער את המאסה הראייתית שהצטברה.
אני סבורה שהעונש שהושת עליו הוא ראוי, גם מבלי שיובא בחשבון הכלל באשר לצמצום התערבותה של ערכאת הערעור בנושאים מסוג זה, המצדיק אף הוא את הותרתו על כנו.
ת
הנשיאה א' חיות:
אני מצטרפת למסקנתו של חברי השופט י' אלרון כי דין הערעור להידחות וזאת מן הטעמים שמנה בחוות-דעתו המפורטת.