בקשת רשות העירעור נדחתה, תוך קביעה: "כי עונש זה אינו מצדיק היתערבות, משאין בו סטייה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. שתי הערכאות הקודמות ראו עין בעין... את החומרה שבמעשיו של המבקש, וקבעו, כי בנסיבות העניין, אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל".
בעיניין ירושלמי קבעתי, בנוגע לאדם, בעל רישום פלילי, שהורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות תקיפה – שלא גרמה חבלות – ואיומים, בכך שתקף באמצעות אגרופיו אדם זר לו, על רקע שימוש בדרך, מיתחם ענישה שנע בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות לשנת מאסר.
יש להניח כי לנאשם יתאפשר לטעון בנוגע לנסיבות העבירות והקשר בינן לתנאי המיכרז וכי מכלול הנתונים שהובאו לפני, לזכותו, וחיוניות השרות אותו הוא מספק בתקופה בה מתמודדים רבים במדינת ישראל עם פגיעות גפיים כתוצאה מהמצב הבטחוני, ישקלו גם בהקשרי המשך הקשר העיסקי עמו.
...
קיימת חשיבות בהרתעת הנאשם על ידי הטלת מאסר צופה פני עתיד, רכיב עונשי שלא ניתן להטילו ככל שלא יורשע, ואני סבורה כי קיים סיכוי של ממש כי רכיב זה יסייע בהרתעתו העתידית, נוכח חששו של הנאשם מתוצאות ההליך המשפטי והתמונה הטיפולית שלא הושלמה (סעיף 40ו לחוק).
ביטוי נוסף לנסיבותיו האישיות של הנאשם, למצבו הגופני ולמצבו הרגשי המורכב, יינתן בצמצום שעות העבודה, בהתאם לסמכותי לפי הוראות סעיף 51ו(ב) לחוק, ומכוחה אני קובעת כי היקף שעות העבודה יעמוד על שש שעות בלבד.
סוף דבר
הנאשם יישא בעונשים הבאים:
שני חודשי מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות במקום העבודה דואר אור יהודה ברחוב היוזמים, 14 אור יהודה.
