לטענת המאשימה, הבטחת המתת וקבלתו על ידי הנאשם עולה כדי עבירת לקיחת שוחד; פעולותיו במסגרת התכנית התרמיתית הנטענת, בהיותו מנהל בתאגיד, נגועות במירמה וניגוד עניינים ומגבשות את העבירה של מירמה והפרת אמונים בתאגיד; העבירה של קבלת דבר בנסיבות מחמירות מתגבשת לאור הנחת דעתם של מינהלי אקסלנס כי הנאשם פועל כשטובת החוסכים והקרנות לנגד עיניו, בעוד שהוא נימנע מלגלות להם את עובדת התגמול שיקבל והעניין האישי שהיה לו בכך; העבירה של גניבה בידי מורשה מבוססת על הבחירה לרכוש את המניות באותן עיסקאות דוקא משאול מאור, במחיר גבוה שהפיק למאור רווחים עצומים, תחת חובתו לרכוש את המניות במחיר הכלכלי הטוב ביותר, וגרם לעמיתים באקסלנס חיסרון כיס; עוד נטען כי הוצאת התכנית לפועל על ידי עיסקאות מתואמות תרמיתיות בבורסה מבססת את עבירת התרמית בניירות ערך, ולבסוף – כי העברת הכספים שקבל מחשבון בשליטת שאול מאור לחשבון הנאשם מקימה את עבירת הלבנת ההון.
הרכיב העובדתי כולל שלושה רכיבים: מקבל המתת הוא עובד ציבור, אין מחלוקת בעניינינו שהנאשם, כמנהל בגוף מוסדי המשקיע את כספי ציבור החוסכים והמשקיעים עונה על הגדרה זו. הרכיב השני – המתת הנו שוחד, על כן יש להוכיח כי הנאשם קיבל מתת – כפי שנקבע לעיל, הנאשם אכן קיבל כספים משאול מאור, והשלישי - כי לקיחת השוחד נוגעת לתפקידו של עובד הציבור – כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, יש ספק משמעותי בעד מה קיבל הנאשם את הכספים משאול מאור.
לאור העובדה ששאול מאור לא הובא לעדות, והנאשם נתן הסבר סביר אחר, לפיו מדובר בתמורה עבור ייעוץ השקעות ועבודתו עבור שאול מאור, לא ניתן לקבוע כי קיבל את הכספים בעד פעולה הקשורה בתפקידו כעובד ציבור, ועל כן אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק מעבירה זו.
עבירת מירמה והפרת אמונים בתאגיד
עבירה נוספת המיוחסת לנאשם הנה עבירה של מירמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, הקובע:
"מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד, או כונס נכסים, מפרק עסקים, מפרק עסקים זמני, מנהל נכסים או מנהל מיוחד של תאגיד, אשר נהג אגב מילוי תפקידו במירמה או בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד, דינו - מאסר שלוש שנים."
עבירה מקבילה קיימת לגבי עובדי ציבור בסעיף 284 לפיה: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים".
בהחלטה שניתנה על ידי בת"פ 51538-12-20 מדינת ישראל נ' שאול אלוביץ' ואח', עמדתי בהרחבה על יסודות העבירה, הספרות הענפה והפסיקה בנושא.
...
נמצאנו למדים כי כאשר אישום לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך מתבסס על עסקאות אמיתיות, אין בפעולה של העושה, כשלעצמה, סממן חיצוני אובייקטיבי המעיד על דרכי התרמית (בניגוד, כאמור, למצבים שבהם במוקד האישום נדונות למשל עסקאות מלאכותיות).
העד נשאל בחקירה ראשית האם זיהה פעילות לא אתית של הנאשם והשיב (עמ' 317 לפר' ש' 26-21):
"זה לא עלה, היה נקודה אחת של, נקודה מקצועית יותר שהיא יותר הטרידה בנושא של נגזרים, שהוא ביצע פעם אחת איזושהי פעילות שלדעתי הוא לא הבין בעצמו מה הוא עשה. ועלה לנו בכל מערכות הבקרה, הוא הוזהר ובסופו של דבר הכול המשיך כרגיל. לגבי, לגבי התחום המנייתי לא עלו לי חששות כאלה."
העד כהן הבהיר בהמשך כי בשאלת הנגזרים היה מדובר בעניין מקצועי בלבד (עמ' 341 לפר' ש' 8).
כיון שיש ספק האם הרכוש שקיבל הנאשם הושג במישרין או בעקיפין בעבירה, לא ניתן להרשיע את הנאשם גם בעבירה זו.
סוף דבר
המאשימה לא הצליחה להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
