בבקורת נמצא כי בתקופה שבין חודש 4/16 ועד לחודש 8/17 התקשרו המעונות עם חברת אלבדיע לקבלת שירותים בתחום השמירה, בלא שהיה בידי חברת אלבדיע רישיון לעסוק כקבלן למתן שירותי שמירה.
מנגד, טוענים הנאשמים כי יש לזכות אותם מכתבי האישום, על יסוד הנימוקים הבאים: ראשית, המעשים המיוחסים לנאשמים אינם מנוגדים ללשון החוק, כיוון שמעון נצרת, יאסמין וחברת אלבדיע מצויות בבעלות אותם בעלים, ולכן יש לראות את בעלי החברה כמי שנתנו שירותי כוח אדם לעצמם, ולא לזולתם.
עוד נטען בהקשר זה כי ההפרדה בין שלוש החברות הנה הפרדה מלאכותית, אשר נועדה לשרת את הרגולציה של משרד המשפטים על חברות שמירה, וכי בשל העיסוק עם חוסים, לא יכלו המעונות לקבל שירותי שמירה רגילים מקבלן חצוני ונאלצו לפתוח חברה פנימית לצרכים אלו; שנית, הנאשמים הואשמו במספר אישומים על מסכת עובדתית זהה, פעם כמקבלי שירותים ופעם כנותני שירותים, לכן יש לצמצם לכל הפחות את כתב האישום לעבירה של מתן שירותים.
]
"מטרת החלת חובת הרשוי על קבלני שירות, היא לחזק את הפיקוח על קבלני השרות כדי לשמור על זכויותיהם של עובדים חלשים במשק. תחומי הניקיון, השמירה והאבטחה הכלולים בתוספת המוצעת לחוק קבלני כוח אדם, הם תחומי עבודה שבהם אין לחברות הנותנות שירותים "מיפעל" משלהן.
...
עו"ד אבו זאלף גם הסביר את הרציונל שעמד בבסיס החלטתם לשמר את עובדי השמירה במתכונת של חברה עצמאית מטעמם, ולא לפנות לחברה חיצונית למתן שירותי שמירה: "יש פה תכלית של שמירה על אנשים בעלי מוגבלויות, כל הנאשמים עמדו בתכלית הזאת, ולפני הקמת אלבדיע, הם כן פנו, לא בעצם, לחברות כוח אדם, וחברות שמירה, שפשוט הגיעו למסקנה שהדבר בלתי אפשרי, הוא פוגע בחוקיות עצמה, כי הייתה תחלופה של אותם שומרים מדי יום, וזה פגע בחוסים, אני מלווה את החברות האלה".[footnoteRef:3] דברים אלו הגיוניים בנסיבות עיסוקם של המעונות, ולכן מקובלים עלי.
בשל האופי הפלילי המיוחס להתנהלות הנאשמים יש להפריד בין אי-עמידה בהנחיות משרד המשפטים לבין הניתוח של הדין הפלילי, בו עסקינן בתיק זה.
נוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בטיעונים התאגידיים שהציגו הנאשמים לצורך הרמת המסך בין החברות, וכן בטיעונים בנוגע לריבוי עבירות וזוטי דברים.
סוף דבר
על יסוד כל האמור, משלא הוכחו יסודות העבירות נשוא כתבי האישום, אני מזכה את הנאשמים.
