זיכוי מעבירת הסעת נוסעים מעל המותר

לאור האמור, שיקולים של צדק והגינות תומכים בזיכוי הנאשם מהעבירה גם אם נתקיימו בעיניינו יסודות העבירה של הסעת נוסעים מעל המותר.

...

הגנה מן הצדק חרף הדיון לעיל, לפיו הגעתי למסקנה כי לא נעברה על ידי הנאשם כל עבירה, הן מהטעם שהאוטובוס לא היה בנסיעה והן מהטעם שמספר הנוסעים המצוין בכתב האישום לא משקף את מספר הנוסעים בפועל שהיו בתוך האוטובוס, הרי גם אם יוחלט אחרת, יש מקום לזכות את הנאשם מחמת הגנה מן הצדק.

בחינתו של המעשה לאור התנאים הללו אמורה להוביל למסקנה אם במעשה קל ערך עסקינן (ראו: עפת (י-ם) 61444-02-15 גליק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.03.15).

לאור האמור, אני קובע כי הנאשם חוסה תחת הגנת "זוטי דברים" שמזכה אותו מהעבירה הנ"ל. לסיכום לאור המקובץ לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בתיק זה ניתן גזר דין ביום 4.3.20, בו צוין, מחמת טעות, שהנאשמת הורשעה גם בעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, בשכר, עבירה ממנה זוכתה בהכרעת הדין.

...

על אף שהמתחם ההולם כולל מאסר בפועל, נוכח נסיבותיה האישיות והחריגות של הנאשמת, כעולה מתסקיר המבחן, לצד העדר עבר דומה, או מאסר על תנאי בר הפעלה, ורישום פלילי, והעובדה שעד היום הנאשמת לא נשאה מאסר, החלטתי להמנע מהטלת רכיב של מאסר.

יצוין שאני סבורה שמתחם הענישה שקבעתי בגזר הדין, מיום 4.3.20, שבוטל, שכלל פסילה בת 30 חודשים, משקף את משך הפסילה ההולם בתיק זה. בנסיבות שתוארו מן הראוי היה להרחיק את הנאשמת מהכביש לתקופה ארוכה, וכך להרתיעה מלשוב ולבצע עבירות דומות.

לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: שלושה חודשים של מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל תעבור בתקופה הנ"ל אחת מהעבירות בהן הורשעה או עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

דגימת הדם שניטלה מהנאשם לא נבדקה בהתאם לדרישות החוק ועל כן החלטתי לזכות אותו מעבירת הנהיגה בשיכרות המיוחסת לו בכתב האישום; האשמה ומהלך הדיון נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: "נהיגה בשיכרות", עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); "נוהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנה שהסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה כדין", עבירה לפי סעיף 12א2 לפקודת התעבורה.

במועד ההקראה מסר הנאשם באמצעות סנגורו כפירה מפורטת ובהאי לישנה: "מודים בנהיגה בזמן ובמקום.........כופרים בעבירת השכרות טוענים שלא היה חשד סביר לידרוש בדיקה. טוענים שלא היתקיימה שרשרת סם. בנוסף כופרים שהנאשם הסיע נוסעים מעל המותר....". עניינו הרואות כי לא נאמרה מילה ואף לא חצי מילה לעובדה הנטענת בכתב האישום לפיה הנאשם "נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים". על אף הכפירה המפורטת לא הוכחשה עובדת היותו של הנאשם נהג חדש כפי שלא הוכחשה עובדת היותו בגיל שטרם מלאו לו 21 שנים.

...

דגימת הדם שניטלה מהנאשם לא נבדקה בהתאם לדרישות החוק ועל כן החלטתי לזכות אותו מעבירת הנהיגה בשכרות המיוחסת לו בכתב האישום; האשמה ומהלך הדיון נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: "נהיגה בשכרות", עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); "נוהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנה שהסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה כדין", עבירה לפי סעיף 12א2 לפקודת התעבורה.

אינני מקבל טענת הנאשם לפיה על המאשימה היה להוכיח את גילו המדויק.

בין היתר ניתן לבסס קיומה של שכרות, על המסקנה המתחייבת מהתנהגותו של הנהג או מריח אלכוהול חריף הנודף מפיו" (ראה: ע"פ 140/98 ע"פ 159/98 אליהו חוג'ה נ' מ"י פ"ד נב(3), 225 , 235).

בהקשר זב ראוי לציין את דברי בית המשפט המחוזי בירושלים בעפ"ת 18660-02-13 ווזילקין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.05.13) "בריח האלכוהול שהריחו השוטרים מהמערער ובהודעתו, שלפיה הוא שתה חצי שוט או שוט עראק שעתיים לפני האירוע – אין כדי לבסס מסקנה, שלפיה המערער היה תחת השפעת משקאות משכרים בעת הנהיגה – מעבר לספק סביר (ראו, ע"פ 70418/08 לוי נ' מדינת ישראל (24.9.2008))". לכך יש להוסיף כי השוטר שערך את הבדיקות לנאשם, אישר בעדותו בבית המשפט כי לא היה לו שום מאפיין של שכרות בו הבחין וכי הנאשם לא היה נראה לו שיכור (עמ' 7, ש' 3 -9).

משלא עשה כן כאמור, אני קובע כי המאשימה הוכיחה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ועל כן אני מרשיע אותו בה. לסיכום כללו של דבר, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה ללא מלווה ומזכה אותו מעבירה של נהיגה בשכרות.

עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, בפרט כשמדובר בילדים, מסוכנת, ובהתממש הסיכון עלולה עבירה אף לגרום למוות לדוגמא ת"ד (י-ם) 2550/04 מדינת ישראל נ' סבן ליאורה (23.11.04).

בית משפט קמא זיכה את המשיב מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, נהיגה בקלות ראש, והרשיעו בעבירה של הסעת נוסעים ברכב, במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב.

...

עם זאת, נוכח נסיבותיה האישיות והחריגות של הנאשמת, כעולה מתסקיר המבחן, לצד העדר עבר דומה או מאסר על תנאי בר הפעלה ורישום פלילי, והעובדה שעד היום הנאשמת לא נשאה מאסר, החלטתי להמנע מהטלת רכיב של מאסר.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: שלושה חודשים של מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל תעבור בתקופה הנ"ל אחת מהעבירות בהן הורשעה או עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ככלל, כשמדובר בעבירה חוזרת העונשים יכולים לנוע בין פסילה בת חודש ועד למספר שנות פסילה, בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה, מידת הישנות העבירה, עברו התעבורתי של הנאשם ועוד, פסילה על תנאי וקנס ובמקרים מסוימים מאסר מותנה ושל"צ. בתת"ע 844-12-12 מדינת ישראל נ' מחמד אלון, בית המשפט זיכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, נהיגה בקלות ראש והרשיעו בעבירה אחרת שלא צוינה בכתב האישום, הסעת נוסעים ברכב במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב.

בתת"ע 2303-02-15 מדינת ישראל נ' סאמר שוויקי, הנאשם הורשע בעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, נהג משנת 2007 ולחובתו היו 9 הרשעות קודמות, ביניהן עבירה דומה של הסעת נוסעים מעל המותר וכן עבר פלילי.

...

לאחר ששקלתי את חומרת העבירה, את מתחם הענישה הנוהג, את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שנטענו ע"י סניגורו, העובדה כי ריפא את הפגם, את וותק נהיגתו ועברו התעבורתי, את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בטרם התנהל הליך הוכחות, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.