זיכוי מעבירת בנייה ללא היתר

בית המשפט מורה על זכויים של הנאשמים מעבירות הבניה ללא היתר המפורטות בסעיף 9 לכתב האישום המתוקן, למעט בעיניין העבירה של בניית בריכת השחייה ללא היתר כדין, בגינה הורשעו הנאשמים.

...

על כן, הבקשה לביטול כתב האישום בעבירות הבניה ללא היתר, מחמת טענה לאכיפה בררנית נדחית.

אין בידי לקבל טענה מיתממת זו, שכן הנאשמים בטרם רכשו זכויות במקרקעין בשנת 2013, נסתייעו בשירותי מודד והיו מיוצגים על ידי עורך דין, כך שחזקה כי גורמי מקצוע אלה העירו את עיניים לגבי המצב התכנוני והמשפטי של המקרקעין, לפיהם אלה ביעוד חקלאות.

הנאשמים מורשעים בעבירה של בניה ללא היתר של בריכת שחיה מבטון יצוק כולל חפירות, חיפוי אריחי קרמיקה, פסיפס או טיח צבעוני, עבירה לפי ס' 204(א) לחוק התכנון והבניה.

טיעוני הנאשמים המאשימה מבקשת לגזור על הנאשמים קנס כבד של 60,000 ₪ החורג באופן ניכר מרף הענישה הנוהג בגין בניית בריכה ללא היתר כדין, מבלי שביססה בקשתה זו כנדרש בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שכן לא הוצג כל שיקול לחומרה של הגנה על שלום הציבור, כאמור בסעיף 40ה לחוק העונשין, המאפשר סטייה זו. המאשימה מבקשת ענישה כבדה תוך היתעלמות מהכרעת הדין בה זוכו הנאשמים ממרבית העבירות שיוחסו להם, ומדובר בענישה כבדה ובלתי מידתית, רק בשל בניית בריכת שחייה ללא היתר, ומבלי שהוצגה כל ראיה כי הנאשמים הפיקו רווחים מהשמוש בבריכת הבניה הנדונה.

...

הערך החברתי שנפגע אין חולק על הצורך להחמיר בעבירות על דיני התכנון והבנייה ובאשר לערך החברתי המוגן הנפגע מביצוע עבירות בנייה, אפנה לדבריו הברורים של השופט (כתוארו אז) מ. חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו פ"ד(3) 49,59: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנכון של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות , הפוגעות בהשלטת החוק, מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...". עוד נקבע [רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006)] (להלן: "פרשת מריסאת") כי: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...". הנאשמים הורשעו בעבירה של בניית בריכה ללא היתר כדין, שהינה חלק ממתחם המשמש לשמחות ואירועים, שנבנה על ידי הנאשמים במקרקעין בייעוד לחקלאות.

דין הבקשה לביטול ההרשעה ע"פ ס' 192א לחוק, להידחות.

על כן, הבקשה לביטול הרשעתם של הנאשמים –נדחית.

בהתחשב בכל המפורט לעיל, ועל מנת ליתן את המשקל הראוי, בין היתר, לאינטרס הציבורי המובהק שבאי עידוד עבריינות כאמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים : על הנאשם 1 קנס בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

לפני ערעור על הכרעת דין של בית המשפט השלום ברמלה, מפי כב' הש' גלט, שניתנה ביום 27.2.22 בתו"ב 40340-09-20, ובה הורשע המערער בעבירות של אי קיום צו שפוטי לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, ביצוע עבירות בניה ללא היתר, לפי סעיף 243(ב)(ג) ו-245 לחוק ושימוש אסור במקרקעין, לפי סעיף 243(ה)(ו) ו-245 לחוק, בגוש 4928 חלקה 32 מיגרש 14 בישוב אחיעזר, שמצויים במרחב התיכנוני של המועצה האזורית שדות דן. ביום 26.6.22 גזר בית משפט קמא על המערער מאסר על תנאי של חודשיים, קנס כספי בסך 45,000 ₪ והתחייבות להמנע מעבירה בסך 60,000 ₪.

אמנם, המערער לא טען בהליך הקודם כי הוא בעל היתר ותחת זאת הודה במיוחס לו. אך משהובהר כי מדובר בטעות היה על בית המשפט קמא לזכות את המערער מעבירה של הפרת צו שפוטי, שכן לא ניתן להשאיר את הטעות בעינה ולהותיר גזר דין שגוי.

...

צודקת הש' קמא בקבעה כי משבחר המערער שלא להעיד, נותרת המסקנה המפלילה כיחידה ותקפה.

דין הטענה להידחות, מטעמי ביהמ"ש קמא, שביסס ממצא עובדתי על הגלוי והידוע – הודאתו של המערער בהליך הקודם, שכללה הודאה בהיותו מחזיק במקרקעין; טענתו בדבר ביצוע הצו על-ידו; וכן בקשה לחלוקת המגרש, שאושרה כמפורסם בילקוט הפרסומים, והמיוחסת בצדק ליוזמתו [נ/1].

סוף-דבר: הערעור נסב על הכרעת הדין בלבד, ומשנדחו כלל טענותיו העיקריות של המערער, יידחה הערעור.

לאחר שמיעת הוכחות, ניתנה הכרעת דין מנומקת ביום 4.7.18, בה זוכו האחרים (נאשמים 2,6,8), ואילו הנאשמים המבקשים בהליך דנן הורשעו כל אחד ביחס לאישום שיוחס לו, בעבירות בניה ללא היתר ושימוש חורג.

...

אכן, ניתן היה להמשיך ולשאול, מה היה דינה של בקשה לעיכוב ביצוע הצווים, אילו הוגשה כזו בתוך תקופת המעבר בת השנתיים, והאם רשאי היה בית המשפט להיעתר לה תוך מתן עיכוב ביצוע נוסף, החורג מתקופת המעבר.

סוף דבר לאור הנימוקים כולם, רשאית היתה הרשות האוכפת לפעול כיום כסמכותה הנתונה לה בסעיף 254ג(ב).

משבחרה לנהוג ביתר זהירות ולבקש הסמכה מידי בית המשפט, וכיוון שהכלל העקרוני הוא שיש עדיפות לפעול על פי צו (למשל: סעיף 4 לחסד"פ (מעצרים)), אני נעתרת לבקשה.

אם ימצא כי לא ניתנה לנאשמת אפשרות להביא את עמדתה בפני הגוף החוקר ולנסות להשפיע על כתב האישום המתרקם נגדה – יביא הדבר בהכרח לזיכוי או לביטול האישום (תלוי בשלב שבו נטענה הטענה) את דעתנו זו פסקנו כבר [ת.פ (שומרון) 1706/07 התוב"צ נגד סאחלי ( פורסם בנבו 03/02/11 ] על מנת להסיר מיכשול מאת המעיין בפסיקה הנרחבת יובהר מינעד הדיעות בפסיקה טרם הוכרעה הלכה כפי שסוכם על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע [עתפב (ב"ש) 653-09-18 ועדה מקומית לתיכנון ובניה ערד נ' משה ברנד] "כימעט לכל הדיעות ראוי שלא יוגש כתב אישום ללא קבלת גירסתו של הנאשם באופן מסודר, על ידי חקירה באזהרה כדת וכדין. המחלוקת בין הפוסקים נוגעת לשאלת משמעות המחדל, כאשר הוגש כתב אישום במצב כזה. יש פוסקים הרואים בכך פגיעה כה יסודית בזכויות הנאשם עד כי מחדל זה לעצמו צריך להביא לביטול כתב האישום, מכוח הגנה מן הצדק. יש פוסקים הסבורים כי אמנם מדובר במחדל חמור, אך צריך לבחון את המחדל באספקלריה בה נבחנים מחדלי חקירה בדרך כלל. משמע, יש לבדוק אם המחדל גרם לעיוות דין בפועל בנסיבות העניין, על יסוד מכלול הנתונים בתיק, לרבות גרסת הנאשם במשפט, ראיות אחרות וראיות שאולי לא נאספו משום שלא התבקשה גרסת הנאשם בעיתה" .

הואיל והמאשימה כלל לא חלקה על כך שתקופת חמש שנים מיום ביצוע העבירה חלפה כבר ביום הגשת כתב האישום כנגד הנאשמת ותקופת שנתיים חלפה מיום ביצוע פעולת החקירה האחרונה ועד מועד העמדתה של הנאשמת לדין, הרי שיש לקבל את טענת ההתיישנות ולהורות על תקונו של כתב האישום כך שתמחק ממנו עבירת בנייה ללא היתר – ככל שהיא נוגעת לנאשמת.

...

טענות מקדמיות אשר נדחו על הסף אכיפה ברירנית : לעניין זה מצא בית המשפט כי את הטענות בדבר אכיפה ברירנית יש לדחות על הסף בין בשל העדר פירוט שיאפשר את בדיקתן ובין בשל העובדה הגלויה והברורה כי הנאשם עמה הואשם באותן העבירות ללא כל ברירה אכיפתית.

טענות הנאשמת בעניין אכיפה ברירנית, והגנה מן הצדק על דרך אי הצעת הסדר מותנה, נדחות על אתר.