זיכוי מעבירות סטייה מתכנית, הרשעה בעבירות שימוש ועבודות ללא היתר

באשר להאשמה לעניין עבירת השמוש במבנה שניבנה ללא היתר, נטען כי לא היה מקום לכלול אותה בכתב האישום, משום שלא ניתן אישור הפרקליטות להגשת כתב אישום בעבירה זו, כנדרש בהנחיית פרקליטות המדינה "מדיניות התביעה בעיניין הגשת כתבי אישום בעבירה של שימוש שלא כדין, המתבצע בבניה שלא כדין שהתיישנה ולא טופלה במועד, כשהשימוש המבוצע בפועל תואם את השמוש המותר על פי התכנית החלה" (2.1.2011) (להלן: "הנחיית הפרקליטות").

ערעור המערערים באשר לטענות המערערים כי יש לזכות אותם מעבירת השמוש, משום שהיה מקום מלכתחילה לבטל את כתב האישום משזה הוגש ללא אישור, איני סבורה שטעה בית משפט קמא טעות חריגה המחייבת היתערבות, משקיבל טענותיהם לעניין הפגמים בהתנהלות המאשימה בעיניינם אך קבע כי לא די בכך כדי לבטל כתב האישום או לזכותם, למרות שהודו באשמה, ובצד כל זאת היתחשב בטענותיהם בשלב הענישה.

כך גם בהליך תו"ב (שלום י"ם) 65602-05-16 מדינת ישראל נ' חמדאן (17.3.2021) הנאשם הורשע בבצוע עבודות בניה ללא היתר, ולא בעבירת שימוש בלבד כמו במקרה דנן.

לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שניבנו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט או על ידי הוועדה המקומית, אם ביקשו על כך הוועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ולחייב את הנפשט בהוצאות הבצוע; לצוות שאף אותו חלק מהבנין שלא ניבנה כאמור בפסקה (1), ייהרס, יפורק או יסולק, אם יש בבצוע צו לפי פיסקה (1) בלבד כדי לסכן את הנפש או את בטיחות הציבור" (ההדגשות אינן במקור).

...

משכך, איני מקבלת את טענת המערערים כי מרגע שזוכו מעבירות בניה אינם מחויבים בתשלום אגרת בניה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית ערעור 64403-01-22 וקבלת ערעור 26904-01-22 רק לעניין תשלום אגרה.

המערערים ישלמו את אגרת הבניה בתום 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד ההשבה בפועל.

לפי עובדות כתב האישום בהן הורשע, השתמש הנאשם, ללא היתר, בעשרה מבנים אשר הוקמו לצורך גידול בעלי חיים, בתוך מיתחם ששטחו כ-3,000 מ"ר, באיזור דיר אל עמוד בירושלים.

ביום 18.7.22 הגיש הנאשם בקשה להארכת מועד להגשת מפת מודד וטען, בין היתר, כי פניותיו למספר מודדים, לצורך ביצוע העבודה, סורבו.

סיכומי המאשימה לעונש הנאשם הורשע בעבירה של שימוש אסור ותוך סטייה מתוכנית, שכן במקום חלה תוכנית 2302 המייעדת את המקרקעין לשטח נוף פתוח.

קביעת העונש בתוך המיתחם לזכות הנאשם תישקל הודאתו שייעלה את ההליך וביטאה נטילת אחריות.

מובהר לנאשם שאם עד מועד כניסת צו ההריסה או ההתאמה לתוקף לא יבוצע הצוו או לא יהיה בידו היתר לבנייה מושא ההרשעה, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה של אי- קיום צו שפוטי.

...

בשים לב למכלול הנסיבות המפורטות לעיל, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם נע בין 30,000 ₪ ל- 150,000 ₪ (קרי בין 100 ל-500 ₪ למ"ר, כאשר אופן חישוב הגדר יערך בצורה מקלה יותר).

בהתאם לכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 30,000 ₪, אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 1.10.22 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.

אישום מס' 3 - מייחס לנאשם עבירות לפי סעיף 204(א) וסעיף 204(ב) לחוק, בגין ביצוע עבודות ההרחבה הנוספת למבנה ושימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתכנית.

לכן, לשיטתו, יש לזכות אותו מכל האישומים מושא כתב האישום, בשל מחדלים ופגמים שנפלו באופן היתנהלותה של המאשימה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, ומשעובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר, אני מרשיע את הנאשם בשתי עבירות של אי קיום צו הריסה ובעבירת אי קיום צו איסור שימוש, בנגוד להוראות סעיף 210; בשתי עבירות של ביצוע שימוש הטעון היתר ללא היתר בנגוד לסעיף 204(א); ובשתי עבירות של ביצוע שימוש בסטייה מתכנית בנגוד לסעיף 204(ב) לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה-1965 (בנוסחו עובר לתיקון 116).

...

על סמך המסמכים מתיק הפיקוח ועדותו של המפקח שוגן, שוכנעתי כי על אף השוני בשיטת הסימון, עניין לנו באותם המקרקעין מושא ההליכים הקודמים בהם הורשע הנאשם בהתאם להודאותיו בביצוע העבירות.

לאור הפסיקה והראיות שהוצגו לפניי, הגעתי למסקנה שמכתב הזימון לחקירה נשלח כדין והנאשם לא סתר את חזקת המסירה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, ומשעובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר, אני מרשיע את הנאשם בשתי עבירות של אי קיום צו הריסה ובעבירת אי קיום צו איסור שימוש, בניגוד להוראות סעיף 210; בשתי עבירות של ביצוע שימוש הטעון היתר ללא היתר בניגוד לסעיף 204(א); ובשתי עבירות של ביצוע שימוש בסטייה מתכנית בניגוד לסעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (בנוסחו עובר לתיקון 116).

המערערים הורשעו, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של בניה ושימוש במקרקעין בלא היתר כדין וכן בבניה בסטייה מהתכנית, עבירות לפי סעיפים 204(א), 204(ב) ביחד עם סעיפים 145(א) ו-208 לחוק, במקרקעין שבבעלותם בגוש 3865 חלקה 15 בגדרה.

בכתב האישום פורטו העבודות והשימושים ללא היתר שיוחסו למערערים, מתוכם הורשעו המערערים בבניית שלש סככות, כל אחת מהן בשטח של 100 מ"ר, גדר, לוחות סולריים ומבנה בשטח של 18 מ"ר וכן בשימוש במבנים אלו ובדרך עפר.

עקרי הכרעת דינו של בית משפט קמא הנכבד, הנוגעים לטיעוני העירעור: לא הוכח שהמערערים הם אלה שסללו את דרך העפר ושפכו את הבטון וכי הקימו עמודי תיאורה, לכן הורתה הש' קמא על זכויים של המערערים מעבירת בניה של דרך העפר ושפיכת הבטון ומבניית עמודי תאורה.

...

בית משפט קמא קבע כי משהובהר שהתכניות החלות על המקרקעין מושא כתב האישום הן זמ/500 וזמ/500/2 דין טענת המערערים לתחולת תקנות הפטור להידחות.

שגה בית משפט קמא שלא נימק בהחלטתו את הסיבות בעטיין הגיע למסקנה כי אין תחולה לתקנות הפטור.

לא מצאתי כי נפלה שגגה בניתוח הממצאים בהכרעת הדין, מהבחינה העובדתית והמשפטית ואין כל עילה להתערב בה. סוף דבר: הערעור נדחה.

בפני ערעור הנאשמים על הכרעת הדין וגזר הדין של בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט עמית רוזינס), שניתנו במסגרת תו"ב 61927-08-19 ביום 14.06.22 וביום 01.06.23 (בהתאמה) ובגדרם הורשעו המערערים בכך שבמהלך השנים 2016 עד 6.3.2017 ביצעו במקרקעין בשטח כולל של כ-1,815 מ"ר עבודות בניה ושימוש ללא היתר לפי סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"); ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטייה מהוראות תכנית לפי סעיף 204(ב) לחוק; ושימוש בקרקע חקלאית בנגוד להוראות התוספת הראשונה לפי סעיף 204(ג) לחוק.

באשר למערער 2 נטען כי יש לזכות אותו מהעברות שכן בכתב האישום נטען כי הוא הבעלים והמנהל של החברה המערערת 3, שהנה חברה קבלנית לבצוע עבודות עפר ופיתוח ולמכירת חומרי ביניין וכי עבודות הבניה והשמוש משמשות את המערערים לצורך הפעלת עסק לחומרי ביניין של המערערת 3.

כפי שקבע בימ"ש קמא, הפסיקה מתייחסת לנושא הרווח הכלכלי מבצוע עבירות בניה ושימוש ללא היתר וקובעת כי על העונשים שנגזרים על מי שמורשע בעבירות אלה לשמש גם גורם הרתעה נגד העבריין ונגד עבריינים פוטנציאליים במטרה להפוך את ביצוע עבירות מסוג זה לבלתי כדאי מבחינה כלכלית [רע"פ 1704/14 סדן נ' עריית תל אביב (13.04.2014); רע"פ 4679/10 שמשון נ' עריית תל-אביב-יפו (01.08.2011)].

...

כפי שקבע בימ"ש קמא, הפסיקה מתייחסת לנושא הרווח הכלכלי מביצוע עבירות בניה ושימוש ללא היתר וקובעת כי על העונשים שנגזרים על מי שמורשע בעבירות אלה לשמש גם גורם הרתעה נגד העבריין ונגד עבריינים פוטנציאליים במטרה להפוך את ביצוע עבירות מסוג זה לבלתי כדאי מבחינה כלכלית [רע"פ 1704/14 סדן נ' עיריית תל אביב (13.04.2014); רע"פ 4679/10 שמשון נ' עיריית תל-אביב-יפו (01.08.2011)].

בסיכומו של דבר, לא מצאתי כל פגם המצדיק התערבות בהכרעת הדין או בגזר הדין של בימ"ש קמא.

גם בגזר הדין לא נפל פגם או חריגה ממדיניות הענישה המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. הערעור נדחה.