בטרם נעבור לגזירת דינו בגין ביצוע העבירה בה הורשע, נציין כי לאחר שמיעת ראיות, הנאשם זוכה מבצוע עבירת איומים כלפי אימו, זכוי מלא, וכן זוכה מחמת הספק בבצוע עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו(א) לחוק.
באשר לעבירה בה הורשע הנאשם, נטען כי עסקינן בעבירת איומים ברף נמוך, שכן עסקינן במלל שנשלח במסרונים ולא הושמע פנים-אל-פנים, ואשר עניינו בקניינו של אדם ושמו הטוב ולא בגופו, שלומו או חייו.
ב"כ הנאשם הבהיר, כי אין באפשרות הנאשם להציג פגיעה קונקרטית, אך טען כי בעתיד צפוי הנאשם לבקש להישתלב בשירות המדינה ולכן הרשעה תיפגע בו. כן, נטען כי בנסיבות החריגות שפורטו לעיל, לא יהיה זה ראוי וצודק להטיל על הנאשם כתם של הרשעה פלילית על כל המשתמע מכך בגין העבירה והמעשה שהוא הורשע בעיניינו בסופו של יום.
ויחד עם זאת, בית המשפט העליון פסק, לא אחת, כי גם כאשר מדובר בנאשמים שביצעו עבירות חמורות, יתכנו מקרים בהם האנטרס הצבורי יעלה בקנה אחד עם אי-הרשעתם, ועל כן כל מקרה ייבחן לגופו (ראו בהקשר זה, רע"פ 1721/12 איראשי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.3.2014), שם מנה בית המשפט העליון דוגמאות רבות למקרים בהם נימנעו בתי המשפט מהרשעת הנאשמים, גם בעבירות שאינן קלות כגון תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים ועוד, (פס' 9 בפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן).
...
הנאשם אמנם הורשע לאחר ניהול הוכחות, אולם כבר הובהר כי שמיעת הראיות לא הייתה לחינם, שכן סופו של דבר זוכה הנאשם מחלקו הארי של כתב האישום.
באשר לרכיבי הענישה הכספיים, מתוך התחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם, ועל מנת שלא להסב פגיעה לבנותיו, החלטתי שלא להטיל עליו קנס כספי, ואולם בנוגע לרכיב הפיצוי, סבורני כי יהיה זה נכון ליתן ביטוי מוחשי לפגיעה שחווה המתלונן כתוצאה ממעשיו של בנו, גם אם באופן סמלי ובשיעור נמוך.
סוף דבר:
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
39.1 3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך שנתיים מהיום עבירת איומים.
