השלישי, בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק כלפי זוגתו.
לצורך הבקשה, עיון בהכרעת-הדין ובממצאים שנקבעו, מלמד על הנתונים הרלוואנטיים הבאים:
ראשית, הזיכוי הוא זכוי מוחלט ולא כפי שסברה המשיבה בתגובתה זכוי מחמת הספק (סעיפים 2 + 19 לתגובתה).
...
אני סבור, כי בענייננו אין לקבוע, כי התקיימה העילה הראשונה, כלומר "שלא היה יסוד לאשמה", משום שכתב-האישום התבסס בעיקרו על עדותה של המתלוננת ואין על תובע סביר לדעת מה יהא דינה לאחר שעדותה תלובן במסכת הראייתית במשפט.
בעצם ההחלטה להגיש כתב-אישום המתבסס על עדותה של המתלוננת, גם אם, מלכתחילה, נתגלו קשיים שונים ביחס לעדותה, סתירות ופרכות, אין משום מסקנה הכרחית, כי אסור היה לו לתובע להגיש את כתב-האישום.
הקביעות שבהכרעת-הדין, שאותן ציינתי לעיל, בקליפת אגוז, הרלוונטיות לבקשה זו, יחד עם העובדה המרכזית, כי הנאשם היה עצור עד זיכויו משך 144 ימים, בהחלט מקימים יסוד למסקנה, כי התקיימה העילה השנייה, הרחבה לפיצוי, כלומר: "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".
אין לשכוח כי המבקש היה עצור, על כל המשתמע מכך, משך 144 ימים, והוא זוכה זיכוי מוחלט בדינו, בעוד שהמשיבה יכולה הייתה לשפוך אור על הטענות השונות, אילו הייתה מבצעת את פעולות החקירה הבסיסיות שאותן פירטתי בהכרעת-הדין.
שקלול הנתונים מוביל לקביעה, כי סכום הפיצוי יהיה 50% מן הסכום המרבי הנ"ל.
לאור כל האמור לעיל, אני קובע שמשיבה, באמצעות אוצר המדינה, תשלם למבקש סך של 26,870 ₪ עד ליום 4.4.16.
