בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירה של רצח בכוונה תחילה, אך זיכה אותו, מחמת הספק, מעבירת הניסיון לרצח.
יצויין, כי על רקע האירועים המתוארים לעיל, ניתן, ביום 4.5.2011, על-ידי בית משפט השלום בחיפה, צו הדדי, לפיו על המערער והמתלוננת להמנע מלהטריד או לאיים האחד על השני, "בכל דרך ובכל מקום". זאת, בנוסף למניעת כניסתו של המערער לביתה של המתלוננת בעפולה ומניעת כניסתה של המתלוננת לדירת המערער בנשר .
עם זאת, קבע בית משפט קמא כי "אופיין של הדקירות, מספרן, ומיקומן, כמו גם החבלות שבסופו של יום נגרמו למתלוננת, יש בכל אלה כדי לעורר ספק בדבר כוונת הקטילה של [המערער]". לבסוף, קבע בית משפט קמא כי בשימוש בסכין לצורך דקירתה של המתלוננת, גרם המערער למתלוננת חבלה חמורה, ובשל כך הוא הורשע בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
...
יישום עקרונות אלה בענייננו, מוביל למסקנה ברורה וחד משמעית, כי בדין גזר בית משפט קמא על המערער עונשים נפרדים ומצטברים, בגין עבירת הרצח ועבירת החבלה החמורה, ולא הוצגו בפנינו טעמים מבוררים, המצדיקים סטייה מן הכלל האמור.
לאור האמור, יש לדחות את הערעור גם לעניין העונש.
סוף דבר
לוּ תישמע דעתי, ערעורו של המערער יידחה על שני חלקיו, כך שהכרעת דינו של משפט קמא, כמו גם גזר דינו, יוותרו על כנם.
