זיכוי מחמת הגנה מן הצדק בעקבות הפללה עצמית

בנוסף טוענים הנאשמים, כי יש לזכותם מחמת הגנה מן הצדק בגין היתנהלות המפקחים בעת הכניסה לבית, וכן מן הטעם שבנסיבות העניין היה על המאשימה להסתפק בהטלת קנס מינהלי.

לנוכח האמור, יש להניח כי אילו נשמעה עדותם של מעסיקיה הקודמים של העובדת, לא היה בה כדי לתמוך בטענת הטעות של הנאשמת (נציין כי לטענת הנאשמת מדובר במי שהעסיקו את העובדת כדין, בטיפול בקשיש, ולכן אין להניח כי היו חשופים לסיכון מפני הפללה עצמית).

...

לאחר שעיינתי בראיות שהוצגו בפני, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את טענתה של הנאשמת בדבר טעות בתום לב. טענה זו הועלתה בעלמא, בלא פירוט של ממש.

גם את טענותיו של הנאשם בדבר אי המעורבות בהעסקה אין בידי לקבל.

כללו של דבר על יסוד האמור לעיל החלטתי להרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם, בשל העסקתה של העובדת הזרה בלא היתר ובלא ביטוח רפואי, עבירות לפי סעיפים 2 (א) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 .

לאור השינוי, דומני כי ראוי שגזירת הדין מחדש תיעשה בידי בית הדין המחוזי שאליו מושב התיק לצורך זה. בשולי הדברים אוסיף, כי אינני רואה עין בעין עם ב"כ המשיב בנוגע לטענותיו בדבר הפגמים שנפלו בהתנהלות הקבילה בבית הדין המחוזי המצדיקים, לדבריו, את זיכויו מטעמי הגנה מן הצדק.

במיוחד, אינני סבור כי עצם ניסיונה של הלישכה להעיד את עו"ד אביר הוא פסול מעקרו ובתרחיש אחר, יתכן שבית הדין היה מתיר את העדתה בכפוף להצהרה על מתן חיסיון מפני הפללה עצמית והדבר עשוי היה לסייע לבירור העניין.

...

בנוסף, בית הדין הארצי מצא לקבוע בשלב הערעור, כי על פי הכללים המעודכנים של סדרי הדין שנכנסו לתוקפם ביום 30.6.15, אין עוד צורך להשיב לקובלנה, ומשכך "... לא ראינו להחמיר עם הנאשם בנקודה זו באופן רטרואקטיבי, אם כי אין זה רטרואקטיבי במובן הרגיל של המילה". בנקודה אחרונה זו, סבורני, כי נפלה שגגה מלפני בית הדין הארצי.

התוצאה לאור כל האמור, ערעור הלשכה על זיכויו של המשיב מן האישום השני, נדחה.

התוצאה היא, שזיכויו של המשיב בידי בית הדין הארצי מפרט האישום השני, נותר על כנו, אך הוא מורשע בעבירות המשמעת המיוחסות לו בפרטי האישום הראשון והשלישי.

הסנגור מבסס טענתו על פגמים שנפלו, לכאורה, בהליכי החקירה וההעמדה לדין של המערער, בראשם המנעות המשיבה מלהעמידו על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית, בהתאם לדרישת סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, עת נתן עדות בתיק האחר; והשמוש שעשתה המשיבה בעדות לחובת המערער, בהיותה הבסיס לפתיחה מחודשת של החקירה בעיניינו ולהגשת כתב האישום.

בראייה אנאליטית, סוגית הכשירות הדיונית היא היא השאלה הראשונה שנכון לברר, דהיינו, לפני טענה של הגנה מן הצדק או זכוי מחמת העדר אשמה.

כך הן לדוגמה טענות בדבר הגנה מן הצדק בשל פגמים שורשיים בהליך החקירה וההעמדה לדין (שלגביהן, לפחות בכל הנוגע לטענת אכיפה בררנית, נראה כי אין להסתפק ברף הוכחה של העלאת ספק סביר בלבד, ראו עמדת הנשיא גרוניס והשופט (כתוארו אז) ג'ובראן בע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (10.9.2013)).

...

המקובץ לעיל מעלה כי אין כל טעם סביר לקביעת רף הוכחה שונה ומכביד יותר ביחס לטענת היעדר כשירות דיונית לעומת טענת אי כשירות מהותית והבחנה כזו תהא בלתי הוגנת.

אשר על כן, ומהטעמים המפורטים לעיל, מצאתי להצטרף לעמדתו של חברי השופט הנדל ולקבוע כי רף ההוכחה הדרוש לעניין סעיף 170 לחסד"פ הוא של הקמת ספק סביר.

אשר על כן, הוחלט בדעת רוב, כאמור בחוות דעתו של השופט נ' הנדל, אליו הצטרף השופט ג' קרא, ובניגוד לחוות דעתה של השופטת י' וילנר, כי דין הערעור להתקבל, תוך ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט נעתר לבקשה, ובמסגרת הדיון שנערך כבר ביום 10.1.13, העלו באי כוח הנאשם טענה מקדמית לפיה דינו של כתב האישום להתבטל מחמת הגנה מן הצדק, לפי שהעמדתו לדין של הנאשם נסמכה בעיקר על עדותו בבית משפט זה (בפני מותב אחר), בתיק האחר, מבלי שהוזהר קודם לכן בדבר זכותו שלא להפליל את עצמו, כמצוות סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971; כמו גם על אמרותיו במישטרה שנגבו בסמוך לאחר מתן העדות בבית המשפט, בהן אישר הנאשם את תוכן העדות בבית המשפט מבלי שנאמר לו כי אינו מחויב לעשות כן. עמדת המאשימה, מנגד, בקליפת אגוז, הייתה כי זכויות הנאשם לא נפגעו בהליכים אלו, וכי אין בפגיעה, ככל שהייתה, כדי להצדיק את הסעד המבוקש.

לבסוף, אדון בטענתו המשפטית של הנאשם להגנה מן הצדק עקב אכיפה בררנית.

יתרה מכך, במסגרת קבוצת שיקולים זו יש אף לתת את הדעת למדיניות המשפטית הראויה אותה אנו מבקשים לעצב בכל הקשור לזכות החיסיון מפני הפללה עצמית.

...

(שם, פס' 55) הנה כי כן, ככל שנבקש להקיש מעניין גרינוולד לענייננו, הרי שיש להקיש ממנו את המסקנה ההפוכה מזו אליה מכוון ב"כ הנאשם: האבחנה בין הנאשם לדמויות אחרות בפרשה מהווה אכיפה חלקית מוצדקת בהינתן השיקולים הראייתיים.

לאור האמור, סבורני כי דין טענת הנאשם לאכיפה בררנית פסולה להידחות והיא נדחית בזאת.

התוצאה לאור המקובץ לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, בצירוף סעיף 25 לחוק (ריבוי עבירות); מתן תעודה כוזבת – עבירה לפי סעיף 281 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מרמה והפרת אמונים – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

לטענת נידאל, העובדה שכל האמור לא בוצע על ידי היחידה החוקרת, מובילה למסקנה שיש כאן מחדלי חקירה שפוגעים בהגנתו של נידאל ומובילים למסקנה שיש לזכותו בדין.

בדיקה טכנית זו, איננה עומדת בכללים הקפדניים שנקבעו בפסק דין תנובה לתחולתה של טענת ההגנה עקב טעות במצב משפטי.

טענותיו של יורי, באופן תמציתי ביותר, הן כדקלמן: אמרות החוץ של יורי דינן פסלות מכוח דוקטרינת "הפסילה הפסיקתית" ולכן יש לבטל את כתב האישום כנגדו מכוח דוקטרינת "ההגנה מן הצדק". מיורי נגבו ארבע אמרות חוץ: הראשונה מיום 3.6.2009 (ת/1), השניה מיום 4.6.2009 (ת/2), השלישית מיום 9.6.2009 (ת/3), והרביעית מיום 15.4.2010 (ת/4).

בפסיקה נקבע כי המבחן המנחה לבדיקת חוקיותה של אזהרה שנמסרת על ידי המישטרה לחשוד הוא האם החשוד ידע והבין את מהות החשדות נגדו על מנת להעמידו על הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית ואין חובה לפרט בצורה דווקנית את כל מהות הארוע.

...

אחריותו האישית של נידאל חלק זה בהכרעת הדין יחולק לאחד עשר פרקי משנה כדלקמן: ה.1 נידאל כ-"מנהל פעיל" ה.2 החשבוניות של עולם הבניה ה.3 החשבוניות של קומפיו ווב ה.4 החשבוניות של מ.ב דוניה ה.5 החשבוניות של טל זונדרלינג ה.6 החשבוניות של אס ארן ה.7 החשבוניות של אמש הובלות ה.8 החשבונית של בני בואצ'י ה.9 החשבוניות של שבתאי אברזי'ל ה.10 החשבונית של גמא הנדסת בניה ה.11 טענת ההסתמכות של נידאל ה.1 נידאל כ-"מנהל פעיל" יודגש, העובדה שלא יוחסו לנידאל בכתב האישום עבירות לפי סעיפים 119 לחוק מע"מ ולפי סעיף 224א לפקודת מס הכנסה, ואשר ממילא גם לא יורשע בהן, איננה מונעת מבית המשפט לדון בשאלה העובדתית האם נידאל הוא "מנהל פעיל" בחברת ביס, וזאת כמסקנה עובדתית שנובעת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט.

י.2 ההרשעה של נאשם 1, יורי מורבייב בכל הנוגע לחשבוניות ההרשעה הנני מרשיע את הנאשם 1, יורי מורבייב, בעבירות הבאות לפי חוק מע"מ: מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ וכן גם באחריות מנהלים לפי סעיף 119 לחוק מע"מ. ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ וכן גם באחריות מנהלים לפי סעיף 119 לחוק מע"מ. הכנות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ וכן גם באחריות מנהלים, לפי סעיף 119 לחוק מע"מ. שימוש בכל מרמה או תחבולה - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ וכן גם באחריות מנהלים, עבירות לפי סעיף 119 לחוק מע"מ. בנוסף, הנני מרשיע את נאשם 1, יורי מורבייב, בנוגע לכל חשבוניות ההרשעה, בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, באשר לשנת 2008, כדלקמן: מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח שנערך על פי הפקודה- עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה וכן גם באחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודת מס הכנסה.

י.3 ההרשעה של נאשם 2, נידאל שבלי בכל הנוגע לחשבוניות ההרשעה, הנני מרשיע את נאשם 2, נידאל שבלי, בעבירות הבאות לפי חוק מע"מ: 26 עבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ. בכל הנוגע לחשבוניות ההרשעה, הנני מרשיע את נאשם 2, נידאל שיבלי, בעבירות הבאות לפי פקודת מס הכנסה, ואשר נוגעות לשנת 2008: מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח שנערך על פי הפקודה במטרה שאחר יתחמק ממס - עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה.

י.4 ההרשעה של נאשמת 3, חברת מ.י. ביס בע"מ בכל הנוגע לחשבוניות ההרשעה הנני מרשיע את הנאשמת 3, חברת מ.י. ביס בע"מ, בעבירות הבאות לפי חוק מע"מ: מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס מע"מ. ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ. הכנות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ. שימוש בכל מרמה או תחבולה - 26 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ. בנוסף, הנני מרשיע את נאשמת 3, חברת מ.י. ביס בע"מ, לגבי כל חשבוניות ההרשעה, בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, בנוגע לשנת 2008, כדלקמן: מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח שנערך על פי הפקודה- עבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה.