זיכוי מביצוע עבירת איומים היעדר איום ממשי

בהתאם להודאת הנאשם מיום 20.1.20 בעובדות כתב האישום המתוקן ומהטעמים המפורטים בגזר הדין, אני מרשיעה את הנאשם בבצוע עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

דברי האיומים כוללים מלל בוטא, אלים, כוחני ובלתי נסבל, לרבות אמירות בעלות אופי מיני, קללות, היתייחסות מאיימת הנוגעת לילדיו של בן הזוג, ואיומים קונקריטיים וממשיים.

כאשר אני לוקחת בחשבון הן את חומרתה של עבירת האיומים והן את העדרה של תשתית מספקת להוכחת נזק קונקריטי, לא מתקיימים התנאים החריגים לסיום הליך ללא הרשעה, וזאת למרות נסיבותיו האישיות של הנאשם והשיקום שאליו נרתם.

העונש ההולם בתוך המיתחם בקביעת העונש ההולם בתוך המיתחם לקחתי בחשבון את הנסיבות הבאות אשר אינן קשורות בבצוע העבירה: לזכותו של הנאשם עמדת הודאתו במיוחס לו, נטילת אחריות על מעשיו וחיסכון בשמיעת עדויות; הנאשם נעדר עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם רשויות אכיפת החוק; הנאשם גרוש ואב לשלושה ילדים; הנאשם נמצא בחל"ת מזה תקופה ארוכה בשל משבר הקורונה ומטבע הדברים מצבו הכלכלי אינו שפיר; בעיניינו של הנאשם נערכו מספר תסקירים, המתארים את התגייסותו של הנאשם להליך טפולי ממושך ומשמעותי במסגרת בית נועם.

...

בהתאם להודאת הנאשם מיום 20.1.20 בעובדות כתב האישום המתוקן ומהטעמים המפורטים בגזר הדין, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

לפי כתב האישום המתוקן, ביום 25.7.19 החל משעות הצהרים החל הנאשם לשלוח למתלוננת – גרושתו - הקלטות והודעות דרך אפליקציית וואטסאפ, בהן קילל וגידף את המתלוננת ובן זוגה, בנוסח שלהלן: · "והוא עדיף שיעשה אותך עכשיו למה אחר זה הוא לא יוכל ללכת על הרגליים אני מבטיח לך...גם אבא שלך התקשר אל ועמית התקשר אלי את לא תלכי על הרגליים יא בת שרמוטה אני מבטיח לך על הבגידה הזאת את תשלמי ביוקר...אם אני לא אפתח לך את התחת לך ולא ביחד הבן זונה שיעשה עכשיו דוגי מחר הוא לא יכול לעשות לך דוגי יום שני שלישי הוא כבר לא יכול לעשות לך דוגי את יכולה את להתכופף לרדת לו הוא לא יכול לרדת לך זהו נגמר, אני שובר לו את הצורה לך ולו אל תדאגי ותלכי למשטרה יעצרו אוי אני אשתחרר עוד חודש עוד חודשיים עוד חצי שנה אני אשתחרר אבוא אליך את תדאגי את לא תצליחי לעשות דוגי בחיים". (א.פ – כך מקור) · "אני ליאור כהן וליאור כהן לא בן זונה ולא פראייר אם אני לא עושה ממך מחוררת אם אני לא... ביום שני שאתה נוחת בעבודה שלי אתה נוחת בשדה התעופה אתה נוחת... אני עושה ממך מחוררת מחוררת...קח בחשבון אלי בכבוד של גברים נגמר אני מציע לך להסתובב טוב טוב בחולון להסתכל אחורה למה כשאני אדע איפה אתה גר אתה ושלושת הילדים שלך...קח בחשבון אני לא אוותר לך לא אוותר לך גם אם התהפך העולם אני אבוא לחולון מול הילדים שלך אני אוריד אותך בחצי ולא קוראים לי ליאור כהן...לא קוראים לי ליאור כהן אם אני לא פותח אותך, אם אני לא פותח אותך לחצי לא קוראים לי ליאור כהן". (א.פ – כך במקור) · "אם אני לא מזיין לך את הצורה אתה לא יודע מה אני מתכנן לך ביום שאתה נוחת אני אברר את הטיסה מגאורגיה אני מחכה לך באולם פנים אני מקבל אותך". (א.פ – כך במקור) · "אה בן זונה חסמת אותי בפייסבוק אה גם שאני לא אהיה ליד הילדים שלך הייתי חולם עליהם". (א.פ – כך במקור) · "אם אני לא אזיין אותך חכה אבל לאט לאט... אני אחכה לך בפינה אח אם אני לא בודק לך את המעיים שלך אני מוציא אותם...אני אקח עוד חצי כדור למה אני יכול לרצוח אותך...אני אחכה לך הפניה אויש אני אחכה לך בפינה את תבכי דם לא ירד לך דמעות של מים ירד דם דם...ואתה בן זונה אם אני לא אעשה לך ברית מילה מחדש אם אני לא אתפוס אותך חכה תן לעניינים קצת להירגע תן להירגע טיפ טיפה יום שני תגיע בשלום הביתה אל תדאג למרות שרציתי לחכות לך ביום שני...איך שאתה נוחת קבלת פנים אני אקבל אותך יא בן זונה אי שרמוטה אל תדאג אפילו צורה של גבר איל לך כל חולון אם אני אפתח עליך אם אני לא אפתח לך את הפה יכניס לך רימון ויסגור לך את הפה בחזרה אתה לא יודע על מי נפלת...רק משטרה יכולה להציל אותך רק משטרה אם יעצרו אותי עם אזיקים יכולה להציל אותך כי שום גבר בעולם לא יציל אותך...אם אני אשמע...יקרה משהו בגללך או...יואי יואי לא הילדים שלך לא יזכו לראות אותך כל החיים שלהם הם יראו אותך בתמונות". (א.פ – כך במקור) · "אם אני אשמע שאתה תיגע בציפורן של...שלושת הילדים שלך אתה תשב עליהם, אתה תשב עליהם על שלושת הילדים שלך, אתה תשב עליהם אם אני אשמע שאתה נוגע באחד הילדים שלי או שאתה שאתה מדבר אליהם לא במקום הבנת יזונה...אם ילד יגיד לי ציפורן שלי נפגעה לי בגלל שאלי הזיז את השולחן קח בחשבון שהילדים שלך ישבו עליך שבעה". (א.פ – כך במקור) · "עוד שניה אני שוקל ללכת לפרסם לך פה מודעה שיצאת זונה, שאת זונת אירוח, בחורה מארחת בביתה ברחוב התבור 25/11 מארחת משונה עד 12 בלילה ב-200 שקלים...אייל רוצה לחזור מהפיליפינים למה אני יושב עלייך מאסר אני יושב עלייך בכלא תתקשרי לכלא נחשון לרינת...תגידי להם תכינו לו תא אני אשב בתא חודש חודשיים חצי שנה שנה אני אשב אני משתחרר אני הולך עלייך...יגדלו בלי אמא גם בלי אבא הם יגדלו כי אבא יהיה בכלא ויגדלו בלי אמא". (א.פ – כך במקור) · "לכי למשטרת נתב"ג תגידי להם אני מפחדת לצאת למה הוא מאיים עליי... אני מפחדת לצאת מהאולם למה אולי הוא מחכה לי עם דוקרן או עם קלצ'ניקוב אני מזיין לך את הצורה רוית ולאלי או הילדים שלו ישבו עליו או שהוא ישב על הילדים...אני אחרי חצי כדור וחצי רלוון כדור הרגעה מאבא שלי לקחתי רווית וזה לא יעזור לי להירגע אני הולך עלייך ועליו קחי בחשבון". (א.פ – כך במקור) לפי הסדר טיעון, נשלח הנאשם, טרם הרשעתו, לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו, וזאת ללא הסכמה עונשית.

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע; מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון; צו מבחן למשך שנה.

] ביחס ל"מניע האידיאולוגי" הפנה התובע את בית המשפט, בין היתר, אל עדותו של ארז פרג'ון "אשר סיפר לבית המשפט שהוא חש שהמניע היה אידיאולוגי מובהק...", ובהמשך - "... אין כל סיבה לקבל פרשנות שלא מדובר במניע אדיאולוגי וזה עולה מהאיום עצמו ומהנסיבות לאחר הארוע". התובע הוסיף - ולא בכדי מצא לעשות כן - כי "כל ניסיון לשוות לארוע משהו לא רציני או מגוחך בנסיבות שנוצרו זה לא המקרה נהפוך הוא. אני אפנה לעדותו של ארז פרג'ון, שאמר שבנסיבות גם חזות וגם האמירה וגם כלל הנסיבות שהיו בארוע על רקע אותם ימים, המדינה בערה והשטח היה מאוד לא רגוע, לא כמו בימים של היום, זה היה לקראת סיום מבצע שומר החומות וכלל הנסיבות גרמו לו להבין שיש פה מחבל ויש סיכוי סביר שהוא עתיד לבצע פיגוע. כשהוא נישאל ע"י הסניגור האם באמת נראה לו זה הנאשם שיבוא ויעשה פיגוע, לא רק שלא אישר את הדברים אלא שלל וטען שחש מאוים ומדובר בארוע רציני ופעלו בהתאם". ההגנה בסיכומיה ביקשה מבית המשפט להורות על זיכויו של הנאשם; הסנגור היתמקד בטיעוניו בהיעדר התקיימות היסוד הנפשי אצל הנאשם, וטען, בין היתר כי: "אני חושב שברור לכל יושבי האולם, שהנאשם הזה לא היתה לו את הכוונה הפלילית הנדרשת, למרות שקשה להצביע בצורה מדויקת ומדעית מה הביא אותו למצב זה. אם מה שהביא אותו זה צריכת אלכוהול או סמים, או משבר נפשי אחר, או האופי הרמה השכלית הכללית שלו. קשה לשים את האצבע". ובהמשך: "... יש לנו המון המון אינדיקאציות נוספות באשר למצב התודעתי והנפשי שמתוכם לומדים האם יש כוונה או אין, בזמן אמיתי או בסמוך לכך שמתוכם ניתן ללמוד ברמה גבוהה של וודאות שהוא לא גיבש כוונה פלילית בטח שלא ברמה הנדרשת". ההגנה הפניתה, בין היתר, אל עדותו של אשורוב אשר לשיטת ההגנה "היה כימעט בטוח שמדובר באדם תמהוני, נרקומן, שאין לייחס משקל לדבריו אבל ליתר בטחון, אמר כשיש ספק, אין ספק... העד הכי משמעותי, לא באמת חשב שהדברים אמתיים". הסנגור הוסיף כי העד אשורוב "נתפס כגוזמאי" נוכח פערים בין עדותו לבין גירסתו של העד פרג'ון. הסנגור הפנה גם לעדותו של פרג'ון אשר "התרשם שמדובר באדם הומלס, מהרגע הראשון..."; בוסני בעדותו "התרשם שהנאשם תחת השפעת חומרים ולא אלכוהול". הסנגור הוסיף כי הנאשם היה מפוחד במהלך הארוע מושא כתב האישום, ו"זה שמאשימים אותו במניע גזעני יש לזכור שהוא ערבי, שהחליט להעביר את חייו לתל אביב שהיא עיר עם רוב יהודי גדול לא חושב שהוא היה עושה זאת לו היה שונא יהודים.

סבורני אפוא, כי הנאשם הזה, ההומלס היחף, הרעב ללחם והמדיף ריח צואה ושיניו חסרות, שמוחו היה שק חבטות להירואין, קוקאין ונייס גאי לאורך עשרות שנים, לצד תרופות פסיכיאטריות שונות ומשונות, שלכאורה לא הצליח להניח עליהן יד משך חמישה ימים לפני ארוע ה"איום", ושערה לקרבו אלכוהול עובר לאותו ארוע, שכל מי שפגש בו – מיד הבין שהוא "שישיה" (לא נורמלי, כדברי העד אשורוב ועמיתיו) – לא היה בו היסוד הנפשי הצריך לשם ביסוס ביצוע עבירת איומים.

בנוסף, אם המאשימה סבורה כי בדבריה של הנאשמת כאשר איימה על בעלה יש משום איום ממשי, מדוע לא ראתה בתלונתה על בעלה תלונה של ממש? אם המאשימה קיבלה את דברי השוטר כי לאור היתנהגות הנאשמת התרשם כי אין בדבריה ממש, ראוי היה כך להתייחס לכל דבריה, כולל לדברים שאמרה בנוגע לבעלה.

...

סבורני איפוא, כי הנאשם הזה, ההומלס היחף, הרעב ללחם והמדיף ריח צואה ושיניו חסרות, שמוחו היה שק חבטות להירואין, קוקאין ונייס גאי לאורך עשרות שנים, לצד תרופות פסיכיאטריות שונות ומשונות, שלכאורה לא הצליח להניח עליהן יד משך חמישה ימים לפני אירוע ה"איום", ושערה לקרבו אלכוהול עובר לאותו אירוע, שכל מי שפגש בו – מיד הבין שהוא "שישיה" (לא נורמלי, כדברי העד אשורוב ועמיתיו) – לא היה בו היסוד הנפשי הצריך לשם ביסוס ביצוע עבירת איומים.

אולם, דוקא התייחסות זו לנאשמת צריכה הייתה להוביל למסקנה כי בדבריה לא התכוונה כלל ועיקר לאיים על בעלה.

לאור האמור לעיל אני מורה על זיכויו של הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

המערער הורשע (ע"י מותב זה) לאחר שמיעת ראיות בבצוע עבירות איומים ותקיפה סתם – בן זוג, בכך שתפס בשערה של המתלוננת, משך אותה ובעט בה. שכנה שחזתה בארוע צעקה למערער להפסיק, והלה בתגובה איים עליה.

בתגובה צעק על השוטר "אל תתערב ביני לבין אישתי". בית משפט השלום עמד על עברו הפלילי המכביד והרלוונטי של הנאשם ועל העדר תסקיר או אופק שקומי, ומנגד על כך שהנאשם הודה וחסך מזמנו של בית המשפט.

דא עקא, היתנהגותו של הנאשם הסלימה באורח ממשי.

גזירת העונש המתאים לנאשם לזכות הנאשם: בן 29 נעדר הרשעות קודמות, אשר הודה במיוחס לו וקיבל אחריות על מעשיו.

...

עמדתם זו מקובלת עליי ומתיישבת עם הוראת המחוקק בסעיף 40יג לחוק העונשין ועם "מבחן הקשר ההדוק" שנקבע בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014).

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע את מתחם העונש בגין כתב האישום השני בין 5 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף, הורשע הנאשם, בעבירת איומים כלפי המתלוננת אחר שמצאתי כי אימרותיו של הנאשם ובכלל זה היתנהגותו, עולים כדי איום קונקריטי וממשי על המתלוננת.

באשר לפרט האישום השני, הודעתי כי מצאתי לזכות את הנאשם מבצוע עבירה של שימוש בכח או באיומים למנוע מעצר לפי סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח משולב), תשכ"ט 1969.

עבירות אלו, הצטברותן והנסיבות בהן בוצעו אינן הולמות העידר הרשעה.

...

באשר למידת הפגיעה ולאור המפורט לעיל, אני סבורה כי מעשיו של הנאשם בביצוע עבירה זו נמצאים ברף גבוה.

מכל המקובץ, סבורני כי מתחם העונש ההולם לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם, בנסיבות המפורטות, נע בין מאסר על תנאי ובין 12 חודשי מאסר, לצד עונשים נילווים.

סוף דבר: אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 06.11.22, שהוגשה לתיק בית המשפט.

במעשים אלו טען הקובל כי הנאשמים ביצעו עבירות של פגיעה בפרטיות לפי סעיפים 2(5) עד (11) וסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), עבירות לפי סעיפים 1 עד 3, 6 ו- 8 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

בהיעדר פירוט של העובדות הנטענות, כתב הקובלנה לא מגלה עבירת איומים.

עוד הובהר בסעיף 9 להנחיה: "חקירה פלילית בעבירה זו תיפתח רק במצב בו קיים אינטרס צבורי מיוחד ומובהק לטפול בעיניין במסגרת המשפט הפלילי, ובאמצעות המדינה כמאשימה. האנטרס צריך לבטא, דרך כלל, עניין החורג מעניינו של האדם שניפגע מהפרסום, כגון: עניין של המדינה או הציבור [...]; כאשר יש אינטרס ממשי במניעת והרתעת הציבור מפירסומים של ביטויים שיש בהם לפגוע פגיעה קשה במירקם החברתי של הציבור הישראלי; כאשר מבוצעת פגיעה חמורה ביותר באדם פרטי שאין לו אפשרות לנהלי הליך בעצמו [...]; כאשר הפירסום הביא להתאבדות של הנפגע או שנעשה מתוך מניע פסול באופן מובהק וקיצוני (מניע גזעני וכיו"ב) וכדומה" (הדגשה שלי א"א).

בהמשך היתייחס לחשש לניצולם של הליכי הקובלנה לרעה, וכך אמר: "אף האפשרות לחייב את הקובל לשלם לנאשם שזוכה את הוצאות הגנתו אינה מהוה הרתעה של ממש. השטח נותר איפוא פרוץ לגחמות של קובלים פרטיים, שבמקרים רבים משתמשים בכלי הקובלנה הפרטית על מנת להטריד או להטריל, ולהפעיל לחץ על הצד שכנגד. המחוקק ביקש לאפשר לפרט "לתבוע את עלבונו" (ראו דברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965 בעמ' 191), אך ברבות הימים נעשה שימוש לרעה בכלי הקובלנה הפלילית".

...

לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות ולאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה למחיקת הקובלנה, מאחר שהיא לא מגלה עבירה פלילית.

אוסיף כי אני סבורה שהליך הקובלנה שהוגש נעדר אינטרס ציבורי.

מכל הטעמים הללו, בהתאם להוראת 150 לחוק סדר הדין הפלילי, אני מורה על ביטול הקובלנה נגד הנאשמים.