ב) התביעה סבורה כי לאור עדויותיהם המהימנות של עדיה, לאור שקריו של הנאשם בחקירותיו השונות ובחקירתו בבית המשפט, ונוכח הודאתו המיידית שנרשמה על ידו בסמוך לתפיסתו, הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר ויש להרשיעו בעבירות המיוחסות לו.
לכן, לאור טענה זו של התביעה, השאלה היא האם אכן הצליחה התביעה להוכיח האישום כמות שהוא מעל לכל ספק סביר, כאשר מטעם התביעה העידו 10 עדים ואילו מטעם הנאשם העיד הנאשם בלבד.
א) לאחר שבחנתי היטב כל אחת מהעדויות שהושמעו בפני ולאחר שבחנתי את המסמכים שהוצגו במהלך הדיון, (קלסר המכיל דוחות יומיים למחלק המסודרים בחוצצים לפי התאריכים המופיעים בכתב האישום), סלילי מסופון, (שאגב, מפאת הזמן הרב מאז הוצאו, קשה לקרוא את הרשום בהם) קלטות ולאור התרשמותי מהעדויות, כפי שהושמעו בפני ולאחר העדות הלא עקבית של הנאשם, אשר הייתה מלווה בהנחות רבות, מבלי יכולת לסתור את קביעת עדי התביעה ובמיוחד בדיקותיו ומסקנותיו של רפי גלם ולאור הסתירות בעדותו של הנאשם – כפי שיפורט בהרחבה בהמשך-החלטתי שיש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט אותן עובדות שפורטו בסעיף 4 להכרעת הדין, שמהן החלטתי לזכות הנאשם מחמת הספק.
...
עדותו המפורטת עשתה עלי רושם מהימן, ולא הובאה עדות נגדית מטעם ההגנה אשר יכלה לסתור את דבריו של רפי, ככל שהם התייחסו הן לדו"חות עצמם, הן לצורת הבדיקה, הן לרלוונטיות של אותם מסמכים שבדק ובמיוחד גם לא נסתרו תוצאות אותה בדיקה ואותה מסקנה אליה הגיע ושאותן תיאר היטב בפני בית המשפט.
סוף דבר, לאור האמור בהרחבה בהכרעת דין זו, אני קובע כי יש לזכות הנאשם, מחמת הספק, מהעברות שיוחסו לו בכתב האישום, ככל שאלו מתייחסות לאותם מוצרים שאינם גוש חלב.
בהתייחס למוצרי גבינה צהובה "גוש חלב", אשמת הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר ולכן אני מחליט להרשיע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, דהיינו קבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415(רישא) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, נסיון לקבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415(רישא) עם סעיף 25 לחוק הנ"ל וגניבה בידי עובד – עבירה לפי סעיף 391 לחוק הנ"ל – אם כי אין בדעתי לקבוע שכמות היחידות היא אותה כמות כפי שמופיעה בכתב האישום, קרי 1960 יחידות.
ברק גדעון-שופט החלטה אני דוחה את הטיעונים לעונש ליום 3.7.2006 שעה 11:30.