זיכוי בשל פגמים בחקירה והיעדר "דבר מה נוסף

הכתיבה המשפטית והפסיכולוגית הציעה ש' של סיבות אפשריות נוספות להודאות שוא, שלא מחמת הפעלתם של אמצעים פסולים, ובהם עוות בתפיסת המציאות של הנאשם; ניסיונותיו לרצות את חוקריו ולזכות באהדתם; ליקוי נפשי או שיכלי, ועוד (ר' קיטאי-סנג'רו, "שתיקה כהודאה: על התפיסה המוטעית של שתיקה בבית המשפט כדבר-מה נוסף להודאה בחקירה" משפט וצבא 18 (תשס"ה) 31, 38-39)".

תובנה זו תואמת את מחקריו של פרופ' **** כהנמן, שזכה בפרס נובל תוך פיתוח התובנה שגם אם אדם רוצה להחליט בצורה רציונלית – החלטה זו עלולה להיות פגומה בגלל העידר הבנה מהי ההחלטה הרציונלית.

משכך לא מדובר בפרט מוכמן ברמה גבוהה, שלבד מהרוצח אף אחד לא ידע אותו, שכן וכאמור מדובר בפרט שמרבית תושבי קצרין היו מודעים לו ודרך ידיעתו של הנאשם לא רלוואנטית לעניין זה. כללו של דבר לא מדובר בפרט מוכמן בודאי לא כזה, שניתן לראות בו כדבר מה נוסף או כחיזוק לאותנטיות של ההודאה.

בנוסף, ביקשתי לוודא האם נפגמים תוצרי הדיבוב נוכח הילכות חייבטוב ואלזם (ע"פ 2868/13 אלישע חייבטוב נ' מדינת ישראל (מיום 2.8.18) (להלן: "עניין חייבטוב") וע"פ 1301/06 עיזבון המנוח יוני אלזם נ' מדינת ישראל (מיום 22.6.2009) (להלן: "עניין אלזם")) - האם המדובב קיבל מידע אודות החקירה מחוקרי הנאשם, מה בחילופי הדברים בין השניים (ובתחילה שלושה) תרם תרומת "מידע" לתוכן ההתוודות בתא, האם יש ממש בטענת הנאשם כי נימנע ממנו ייעוץ משפטי, האם חשש הנאשם מפני ארתור ולפיכך התוודה בפניו התוודות כוזבת, והאם "מוחו נשטף", כטענת בא כוחו.

כפי שכבר צוין לעיל, שקר גס של נאשם בנושא מהותי ומרכזי יכול להוות משום "ראיית סיוע". אפנה בהקשר זה גם לדברים אלה שנקבעו בע"פ 3731/12 סוילם נ' מדינת ישראל (מיום 11.11.2014): "הלכה היא, כי בנסיבות המתאימות רשאי בית המשפט ליתן לשקרים מהותיים שנמסרו על-ידי נאשם במהלך חקירתו, משקל ראייתי עצמאי, עד כדי ראיית סיוע במקום שנדרשת ראיה כזו. כל זאת, בהתקיימם של מספר תנאים: מדובר בשקר בעיניין מהותי; אשר מוכח בראיה או בעדות עצמאית; השקר ברור וחד משמעי; והוא מכוון להכשיל את החקירה ולהטעות את בית המשפט; תנאי נוסף הוא כי השקר קשור לעבירה עליה נסב המשפט ואינו נובע מעילה שאינה רלבאנטית, לצורך בירור האשמה (ראו: עניין גץ, בפיסקה 76 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל; קדמי, חלק שני, בעמ' 830-840). שקרי הנאשם בחקירה אינם יכולים להחליף את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הרשעה, אך ניתן לייחס להם משקל עצמאי, כראיה המחזקת את ראיות התביעה (ע"פ 334/02 סיבוני נ' מדינת ישראל; [פורסם בנבו] קדמי, שם). כוחם הראייתי של השקרים מותנה בהעדרו של הסבר סביר, שניתן על-ידי הנאשם לאותם שקרים (קדמי, חלק שני, בעמ' 838)." בעניינינו, שקריו הבוטים של הנאשם בסוגיה מהותית זו בהחלט עונים על התנאים הנדרשים, וניתן לתת להם משקל ראייתי עצמאי המסייע לראיות התביעה.

...

מסקנה זו די בה והותר, על מנת לעורר ספק סביר באשמת הנאשם.

לסיכום חוות דעתי אני מכריע, אם כן, כי המאשימה כשלה בהוכחת אשמתו של הנאשם.

דני צרפתי , שופט סוף דבר אפוא, הוחלט ברוב דעות של כב' השופט א. קולה וכב' השופט ד. צרפתי וכנגד דעתה החולקת של כב' השופטת ת. נסים שי על זיכויו של הנאשם מכל האישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום.

נטען שאין "דבר מה נוסף". האישומים השני והשלישי הראיות העיקריות זכ"ד מחקירות המשיב בשב"כ מיום 17.1.23 שעה 9:55, סעיפים 38, 42 ו-45; מיום 17.1.23 שעה 16:55, סעיף 8 על סעיפיו הקטנים; מיום 18.1.23 שעה 10:00, סעיפים 7 ו-11; מיום 26.1.23 שעה 15:30, סעיף 56 עד 57 , על סעיפיו הקטנים.

ראו: "...ולבסוף לא למותר להזכיר כי כימעט אין לך מקרה בו לא ניתן לנקוט בצעדי חקירה נוספים, ובכל תיק ניתן להצביע על מחדלי חקירה כאלו ואחרים. אך השאלה היא אם יש די ראיות המוכיחות את האישום מעבר לספק סביר ועד כמה ה'אין' מכרסם ממשקל ה'יש', והאם העדר ראיה הנובע ממחדל חקירתי יכול לסייע לנאשם בביסוס ספק סביר שתוצאותיו זכוי" [ע"פ 54/11 מאור אפנג'ר נ' מדינת ישראל, 7.3.12].

אינני מוצא כי באמור יש כדי מחדלי חקירה, אך למעלה מהצורך יאמר כי על מחדלי חקירה ונפקותם להתברר בהליך העקרי ולא בשלב המעצר [בש"פ 4553/12 עואודה נ' מדינת ישראל, 20.6.2012] אלא אם מדובר בפגמים חמורים ומהותיים, שאינם קיימים כאן.

...

לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהוצג לעיוני ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה שבחומר החקירה ראיות אשר יש בהן כדי להקים סיכוי סביר להרשעת המשיב בכל המיוחס לו, ולכן מצאתי שקיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב, ללא חולשה בעוצמתן.

אני סבור, כדעה הרווחת, שאין מקום לבחון בשלב זה את קיומו של "דבר מה נוסף", משום שגם אם לא קיימת תוספת ראייתית מתאימה בשלב זה, ייתכן שלא יהיה בה צורך, אם יבחר המשיב להעיד ויחזור על הדברים שאמר בחקירותיו, או שהתוספת הנדרשת תתווסף במהלך שמיעת התיק העיקרי - כגון אם הנאשם יבחר להעיד ויסבך עצמו בשקרים או שיבחר שלא להעיד [בש"פ 2544/23 הנ"ל; סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982].

התוצאה נוכח האמור לעיל, מסקנתי היא שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

שנית, הטענה כי ניתן להתייחס אל כלל המסטיקים שיוצרו על ידי הנתבעת כאל מקשה אחת – המסטיק הכשר – כך שדי שייקבעו תכונותיהם של חלק מהמסטיקים על מנת להשליך על כולם, לא רק שלא בוססה, ואף לא נטענה במפורש בחוות הדעת (אלא רק בחקירה), אלא גם אינה מתיישבת עם היתנהלותה של התובעת בזמן אמת.

בטרם נדרש באופן פרטני לנזקים שהתובעת טוענת להם, נתייחס לתמונת הדברים העולה מהראיות (וליתר דיוק, מהעדרן) ב"מבט על".

דרך אחרת בה הייתה יכולה התובעת לפעול היא הוכחת ירידת השווי של הסחורה בשל הפגמים שנפלו בה, ובמקרה כזה היא הייתה זכאית לקבל פיצוי בשיעור ההפרש בין המחיר המוסכם לבין שווי הסחורה שסופקה, מבלי שתדרש להוכיח דבר מה נוסף (ראו, סעיף 28 לחוק המכר).

כאמור לעיל, התובעת צרפה חשבוניות זכוי על סך 35,920 ש"ח. בהנתן שהוכח שהיו פגמים לפחות בחלק מהסחורה שנכללה בהזמנה הראשונה, סבורני כי בכל הנוגע לסחורה שהוצגו לגביה חשבוניות זכוי, ניתן לקבל את טענות התובעת.

...

ממילא, דין התביעה להידחות.

בשקלול הנתונים האמורים ויתר נסיבות העניין, מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות בסך 25,000 ש"ח. סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25,000 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

עוד טענו, שכאשר צחי נוכח לדעת שהמסכות אינן מגיעות והצפי לקבלתן בארץ כבר באיחור רב וכי מחיריהן בשוק צונחים וכי הוא עומד לספוג נזקים גדולים מאוד, הוא חזר ובקש שוב ושוב מרמי שיפעל לביטול ההזמנות וקבלת כספו בחזרה, אך רמי טען שלא ניתן לעשות כן. הם פרטו בכתב ההגנה מועדי אספקה בפועל של המסיכות ומחירים וטענו שהמסכות הגיעו ללא תעודת תקן כפי שנימסר להם ביחס למשלוחים האחרים ולא זו בלבד שהם קיבלו את מסכות הקורונה עם פילטר באיחור רב, אלא שהם הגיעו ללא תקן, דבר שגרם לקושי נוסף בצמצום הנזקים.

בחקירתו צחי ניסה לצמצם ככל האפשר אחריותו לעניין לוח הזמנים וטען ש"התפקיד שלו" היה להעביר לצחי מידע מהספק בדבר מועד אספקה ותו לא. גרסה זו אינה תואמת חובתו לדיווח גם על ההיתקשרות עם המשלח המוביל.

ביהמ"ש דוחה טענה זו. ראשית, כפי שביהמ"ש קבע קודם לכן, אין הסכמה חוזית כתובה לפיה העברת החזקה בסחורה לצחי מזכה רמי בתשלום מלוא העמלה ויהי מה. בהיעדר הסכמה חוזית כתובה, ומכיוון שרמי לא הוכיח כי כך סוכם, יש לבחון זכאותו של רמי לעמלה, במלואה, או בחלקה, בהתאם לטיב השרות ולא רק בשל העברת החזקה בסחורה לידי צחי.

לנוכח הפגמים המהותיים בשירות, ביהמ"ש קובע כי יש לשלול מרמי מלוא העמלה בגין משלוח יוני.

...

ביהמ"ש דוחה התביעה שכנגד ולחלופין קובע שמתקזזת עם התביעה של רמי לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש דוחה התביעה שכנגד ולחלופין קובע שאם היה מקום לפצות צחי, אזי יש לקבוע שסכום זה מתקזז עם התביעה של רמי בגין עמלתו עבור משלוח יוני.

אולם, ביהמ"ש הגיע למסקנה שעמידת רמי על תשלום עמלה ופיצוי לא ממוני בסכום ניכר, על אף שידע כי נפל פגם מהותי בשירות שנתן ביחס למשלוח יוני, היא זו שיצרה העימות המשפטי.

סוף דבר ביהמ"ש קובע שאין מקום לחייב מי מהצדדים בתשלום לצד השני, לרבות בתשלום הוצאות.

לאור הכללים והפסיקה, נדחית טענת התובעת לפיה היא "צברה" את שנות הניסיון לצרכי מעמד של עובד הוראה 'מוסמך' או 'בלתי מוסמך', משלא מילאה כמפורט מטה , את יתר התנאים המזכים במעמד זה. רק ביום 4.7.22 התובעת היתה זכאית לרישיון הוראה ועברה ממעמד של "מתמחה" למעמד של עובדת הוראה "חדשה", כאשר תקופת הניסיון בחטיבת ביניים של עובד הוראה חדש "בעל רשיון הוראה קבוע" היא שנתיים .

ביטול ההיתמחות הנוספת, בנסיבות בהן ניתנה לתובעת בגין פגמים פרוצדוראליים בלבד, דומה יותר לפטור בהיתחשב בתקופת עבודת התובעת (השוו לסעיף 3.3.2 ב. לנוהל היתמחות לפיו ניתן לבקש פטור מהתמחות, בכפוף לוותק 'מוכח' של 5 שנות הוראה בפועל במועד סיום לימודי התואר ותעודת ההוראה, על פי קביעה של אגף בכיר לכוח אדם בהוראה).

ביחס לאי תאום תצפיות העידה התובעת (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 21-33): "חלק מהתנהלות של הערכת עובד הוראה זה למשל הנושא של שעורי צפייה, באופן קבוע זה היה מנוהל בצורה כזו, לא ידעתי מתי הם הולכים להיות, לא ידעתי מי הולך לצפות בי. זה היה חוזר על עצמו לפני כל שיעור צפיה". התובעת עומתה בחקירתה הנגדית עם חליפת התכתבויות ווטאספ שלה עם המפקח, החונכת והמנהל (שצורפו לתצהירה), מהן עולה כי מועדי התצפיות תואמו עימה מראש, כמו גם זהות הצופים, והיא אף הביעה היתנגדותה ככל שהדבר הפריע לה (למשל במקרה של רכזת מתמטיקה -עמוד 25 לפרוטוקול שורות 1-20).

יצוין כי הטענה לפיה ראש הישיבה (ששמו ושם הישיבה לא ננקב) מסר לתובעת כי היא "הביאה את זה על עצמה", אוזכרה בעמימות בכתבי טענות התובעת, אך לא בעדותה בתצהירה (סעיף 8 לסיכומים, סעיף 69 לכתב התביעה המתוקן), ואין כל סיבה שלא להתייחס לעדות זו כעדות כבושה שמשקלה בפסיקה נמוך עד אפסי, בהעדר נימוקים לכבישת העדות עד מועד חקירתה.

...

רק ברכיב אובדן ההשתכרות מתקבלת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות שנת לימודים תשפ"ב וזכויות נלוות בסך של 48,932 ₪.

בהתחשב בהיקף התביעה לכתחילה , בהשתלשלות הדברים ובתוצאה, הנתבעת תשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 5,000 ₪.