זיכוי בגין העסקת עובדים זרים ללא מתן מגורים הולם

תמיכה לכך שאין לראות בתובעת תושבת לעניין חוק עובדים זרים ניתן למצוא בע"א 4946/16 סעד נ' פקיד אשקלון (ניתן ביום 12.9.17) (להלן: "פסק דין סעד"), אשר דן בחובת מעסיקים לשלם היטל עובדים זרים עבור מבקשי מקלט וכן זכאותם של מבקשי מקלט לקבלת נקודות זכוי.

תקנה 5 לתקנות מגורים קובעת כדלקמן: "סך כל הנכויים המותרים לפי תקנות אלה יחד עם הנכויים לפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), תשס"ב-2001 (להלן – תקנות דמי ביטוח רפואי), ולפי סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), לא יעלה על 25% משכרו החודשי של עובד זר." ייאמר כבר עתה, כי לא ניתן לעקוף את התקרות הקבועות בתקנות מגורים באמצעות תקנה 5 שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים את תקנות 2 ו – 3 מתוכן.

כמו כן, חלק גדול מפריטים אלה, כגון ריהוט, מקרר, כיריים, מכונת כביסה וחימום, ממילא כלול בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס-2000 (להלן: "תקנות מגורים הולמים"), המפרטות מה כלול באותם מגורים הולמים בגינם ניתן לנכות שכר דירה עד לתקרה המותרת.

...

הנה כי כן, הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע בעניין נסיבות סיום העסקתה של התובעת ועל כן טענת הקיזוז נדחית במישור העובדתי.

יוטעם, כי ממילא במישור המשפטי, דין טענת הקיזוז להידחות, משעה שהועלתה לראשונה בכתב ההגנה בתגובה לתביעה שהוגשה (וראו ע"ע 41354-02-16 חנה מלכה נ' טרייל סוכנויות בע"מ (ניתן ביום 9.1.2019), ע"א 155/06 דרור לביא נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (ניתן ביום 25.6.09) וכן בר"ע (ארצי) 34058-04-20 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ נ' Embet Demek) (ניתן ביום 13.7.2020) שם נדונו ונדחו טענות דומות לטענות הנתבעת בסיכומיה בעמ' 76 לפרוטוקול מיום 3.6.21).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ברובה ולהורות לנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן, בתוך 30 יום: בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים – סך של 14,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין דמי הבראה – הואיל וניכר מתלושי השכר ודוחות הנוכחות, כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה כל חודש, והנתבעת שיקפה שיעור משרה בתחשיב שלה (201 ₪) כפי שלא נעשה בתחשיב של התובעת (300 ₪), מצאתי לקבל את תחשיב הנתבעת ולהורות שתשלום זה יבוצע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין החזר ניכויים עבור מגורים – סך של 15,016.48 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; אשר לפיצויי הלנה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להפחית את פיצויי ההלנה ולהסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כמובא לעיל.

האישום הנאשם הואשם בבצוע עבירה לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק: "העסיק עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השעור שהקבע בתקנות לפי אותו סעיף" סעיף 1ה לחוק קובע: "המעסיק העמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה, ואם נותקו מיום סיום העבודה ועד סיום תקופת שהייתו של העובד הזר בישראל פחות משבעה ימי- עד מועד שלא יפחת ממספר הימים שנותרו." אמות המידה למגורים הולמים נקבעו בתקנות תנאים הוגנים.

ביקורת מקרית זו של מפקחים אחרים מצביעה על תיקון הליקויים שנמצאו בבקורת מושא הליך זה. יש לזכות את הנאשם בפרטי האישום העוסקים בניקיון ותחזוקה, שכן נפסק במספר הליכים שאוזכרו בסיכומי הנאשם כי ככל שהמעסיק סיפק לעובדים סביבה נקייה ואמצעים לאיסוף וסלוק אשפה - אין זו מחויבותו לדאוג לניקיון השוטף של המגורים, מה גם שלא ניתן לקבוע רמת ניקיון על בסיס ביקורת אחת.

...

כך העיד מר וקנין: "הגענו לשם, מצאנו עד כמה שאני זוכר 5 עובדים זרים, תאילנדים, אני אישית ביקשתי מהם לראות את ההיתרים שלהם... בהמשך הביקורת בנושא המגורים הם גרו באיזה כמו מעין אוטובוס ישן כזה, כולו רעוע, לא ראוי למגורים... חשמל הכל גלוי, המים חמים לא מים חמים, הגישה לא גישה..." (עמ' 4, ש' 3-7 לפרוטוקול) וכך העיד מר גרשוני: "זה היה אחד האתרים המוזנחים שיצא לי לראות..." (עמ' 11, ש' 7 לפרוטוקול).

נוכח דברים אלה, הנאשם לא הרים נטל ראיה כלשהי או הציג ראיה כלשהי היכולה לבסס אכיפה בררנית וטענתו לעניין זה נדחית.

סוף דבר: הוכח מעבר לכל ספק כי הנאשם לא סיפק לעובדים תנאי מגורים הולמים כנדרש בנושאים המפורטים לעיל ובנסיבות אלה מצאתי להרשיע אותו בעבירה לפי סעיפים 1ה ו- 2(ב)(4) לחוק.

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהמיוחס להם בכתב האישום.

הנאשמת 1 מואשמת בהעסקת עובדים זרים ללא הבטחת מגורים הולמים (ס' 2 (ב)(4) לחוק עובדים זרים) והנאשם 2 מואשם בהפרת אחריות של נושא משרה (סעיפים 5, 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים).

האם נעשתה כניסה כדין למגורי העובדים? סעיף 6 (א) (2) לחוק עובדים זרים קובע כי מפקח רשאי להכנס למקום מגוריו של עובד זר לצורך פקוח על ביצוע הוראות החוק או התקנות "ובילבד שהכניסה למקום המגורים כאמור היא לצורך בדיקת קיום חובותיו של המעסיק לפי סעיף 1ה וניתנה הסכמה לכך מאת העובד הזר". כעולה מהראיות, לא ניתנה הסכמת העובדים.

...

מסקנתי היא שקיימת אי בהירות לגבי מעמדם המשפטי של הסטודנטים.

ברם על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אין בכך כדי לפסול את הראיות שהוצגו לאחר מכן: "כפי שנקבע בהלכת יששכרוב דוקטרינת פירות העץ המורעל לא חלה בשיטת משפטנו, ועל כן ראיות נגזרות יכולות לבוא בפני בית המשפט בבואו לשפוט נאשמים והוא רשאי להרשיע בהסתמך על ראיות אלה. כמובן, חשוב לציין כי הפסיקה קבעה במפורש כי למרות שדוקטרינת פירות העץ המורעל לא חלה בשיטתנו קיימת אפשרות לפסול גם ראיות נגזרות תוך שימוש בכלל הפסילה הפסיקתית ולפי עקרונותיו המנחים... במקרה הנוכחי, לאחר שבחנו את הודעות המשיבים בפני חוקרי המערערת, אנו סבורים כי אף אם היינו קובעים כי יש לפסול את הראיות הישירות בשל הפגם לו טענו המשיבים בצו הכניסה (וכאמור לא קבענו כך), הרי שלא היה מקום לפסול את הראיות הנגזרות" (עפ (ארצי) 9521-10-16‏ ‏ מדינת ישראל נ' משה ריינס, ניתן ביום 25.7.18 – פורסם במאגרים האלקטרוניים.

סוף דבר: גם אם היו הפרות מצדה של הנאשמת על פי תקנות מגורים הולמים (הוראות בטיחות בשפתם של הסטודנטים), הרי שמדובר בזוטי זוטות.

במקום שהמדינה תעודד תעשייה מקומית היא מגישה כתבי אישום כנגד חקלאים העמלים קשות על מנת להתפרנס ולייצא מרכולתם לחו"ל. מסקנתי היא שלא היו ליקויים אבל אם היו ליקויים הם תוקנו.

בכתב האישום נטען כי הוא העסיק ארבעה עובדים זרים במשק החקלאי שלו ללא קבלת היתר כדין, מבלי שהעמיד לרשותם מגורים הולמים ומבלי שהסדיר עבורם ביטוח רפואי.

כמו כן, בהתאם לחוק עובדים זרים לא ניתן ליתן הסמיכה לעובד בעל עבר פלילי, עובדה המצביעה על כך שאין למפקחים עבר פלילי.

] "לעניין זה נקבע בפסיקת בית המשפט זה מבחן הרלוואנטיות, שמתמקד כאמור בזיקה בין החומר שהעיון בו מתבקש, לבין האישום, ומבטיח בכך, לצד יכולת הנאשם להיתגונן, גם מיקוד בשאלות הצריכות הוכחה או בירור ושמירה על זכויותיהם של עדים ומתלוננים, כמו גם על אינטרסים צבוריים חיוניים אחרים, מקום שאלה עלולות להפגע אם יימסר החומר לנאשם. מבחן הרלוואנטיות מבטא את הבכורה הנתונה לזכות הנאשם לעיין בחומר, אך משקף גם את האיזון הנידרש, מקום שתרומת החומר להגנת הנאשם אינה משמעותית, אך מסירתו לעיונו תביא לפגיעה באינטרסים חשובים אחרים. מסכמים זאת היטב הדברים הבאים:

...

המאשימה טענה כי יש לדחות את הבקשה.

אני סבורה שלא ניתן לקבל זאת ושאין להפוך את המאשימה לנאשמת אך ורק בעקבות הגשת כתב אישום וללא סיבה קונקרטית לכך שגילוי המסמכים עלול לסייע להגנתו של הנאשם.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

הבקשה לעיון ברישומים הפליליים והמשמעתיים של עדי תביעה 1 - 6, בין אם מדובר בתיקים פתוחים ובין אם מדובר בתיקים סגורים, בדוחות מיון והערכה שניתנו בשלוש השנים האחרונות בעניינם של אותם עדים ובקורסים שעברו אותם עדים – נדחית.

כמו כן עותרת המערערת לפסוק לזכותה הוצאות בגין ניהול ההליך בביה"ד ובערעור זה. ביום 29.9.21 ניתן פסק הדין במסגרתו נקבע, בין היתר, כי המערערת הסדירה למשיבה ולעובדים נוספים שלה מגורים בבית פרטי ומדי חודש, מתחילת העסקתה, נוכה משכרה של המשיבה סכום בגובה משתנה אשר מופיע בתלושי השכר תחת הכותרת "נכויי רשות" כ"שכר דירה" (סעיף 5 לפסק הדין); המשיבה אינה אזרחית ואינה תושבת בהתאם לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים) (סעיפים 10-11 לפסק הדין) וחוק עובדים זרים ותקנות עובדים זרים (שיעור נכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000 (להלן – תקנות המגורים) ובפרט ההגבלה על גובה הסכום שמעסיק רשאי לנכות משכרו של עובד זר, חלות על העסקתה של המשיבה (סעיף 23 לפסק הדין); לא ניתן לעקוף את התקרות הקבועות בתקנות המגורים באמצעות תקנה 5 המתירה ניכוי של עד 25% משכרו של העובד, שכן בכך תרוקנה מתוכן הוראות תקנות 2 ו-3 (סעיף 28 לפסק הדין); המערערת לא הצליחה לשחזר בגין אלו הוצאות בפועל ובגין איזה עלות בוצעו הנכויים משכרה של המשיבה עבור "שירותים נלווים" בסכומים מעבר לתקרות הקבועות בתקנות.

...

הגם שמדובר בסכום הוצאות גבוה יחסית לסכום שנפסק (כמפורט לעיל) לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג בעטיו יש להתערב בסכום ההוצאות שנפסק.

יחד עם זאת מצאנו להתחשב בכך במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך זה. סוף דבר: הערעור נדחה.

בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק ע"י כב' הרשמת, לא מצאנו להורות על פסיקת הוצאות בהליך זה. הכספים שהופקדו בתיק ביה"ד בסך 19,891.48 ₪ ישוחררו לטובת ב"כ המשיבה.