זיהום אוויר בעקבות חימום ביתי באמצעות תנור

לכל עמדה היה מאוורר קטן, מכל הכיוונים ,שלושים ארבעים עובדים, גם כותשים גם מלטשים, מקבלים אוויר מזוהם, מהליטוש, מקבלים אוויר נטול חמצן.

ת כשאת ניגשת לבעל המלטשה, הוא נותן לך חבילה כתוב כמה יהלומים, כמה משקל, לוקחים את החבילה יש שלושה תנורים מולך, מחממת את הפינים ואז מתחיל להדביק אבן אבן מקרר אותם בצד, אחרי הקרור ששים יחידות של אבן אני מתחיל בקצב אחיד לעגל את האבנים.

גם הטרקטורים, תחנת כוכב של יצירת בטון שעובדת על ידי הגנרטור, מזרימה את הבטון לדמפר והדמפר עובד על סולר נוסע לשטח שאמורים שלפוך אותו או שהמנוף אמור לקחת אותו לדוד, כל זמן שהדמפרים עובדים והטרקטורים אנו בעננה שחורה.

...

אני מקבל לפחות 4, חבילות ביום בממוצע, תלוי ביום.

בתחילת העבודה בפרויקט כזה את מגיעה לג'בלאות ומארגנים את השטח, גנרטורים טרקטורים סול ר עשן שחור, חופרים שטח, אני מקבל תכנית עבודה, מקבל תכנית אדריכלות, קווי בניין, מסמנים נקודות שצריכים לעבור, עמודי בטון נעשה לפני שחפרו את רצפה, בא שופל ועם מקדח קודח את האדמה.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 19395-02-13 17 מאי 2015 לפני: כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא התובע ציון יהב ע"י ב"כ עוה"ד רונן אבניאל ואני משען הנתבעים המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון החלטה

כמו כן ציינו כי היה חם מאד במפעל והאויר היה מזוהם עם מיסוך עשן מהברנרים שדלקו וכי המפעל היה מאובק.

בחקירתו הנגדית הסביר מר עוזרי באשר לשימוש בברנרים: "ברנר זה מן תנור באורך של 20 ס"מ שמכניסים בו דופים שמחזיקים את היהלום וזה שמחזיק את היהלום זה אסבסט. בשביל לשחרר את היהלום מדופים צריך לחמם אותם ואז מתחמם האסבסט ומשחרר את האבן. בדרך הזו נהייה עשן וזיהום" (עמ' 6 ש' 18-22).

...

בנוסף לתיאור העבודה המשרדית שביצע התובע, מתאר ד"ר ששון גם מטלות נוספות הכרוכות בביצוע העבודה, כדלקמן: "מגיע בבוקר למשרד, בהתאם לסידור העבודה יוצא לשטח, מאתר ופותר תקלות, מייעץ לצוותים אחרים, בעבודתו הפיזית מטפס על סולמות ופיגומים, מבצע הלחמות בשטח, מחליף קומפרסורים, מנועים, מפוחים, משפץ מדחסים ומנועים. בבניינים חדשים או במערכות חדשות התקנה של מערכות מיזוג אוויר בשלבים בהתאם לתוכניות מהנדס/ יועץ בהתאם להתקדמות הבנייה. מפקח על פועלים 8-20 הכוללים קבלני משנה, פחחים, שרברבים. יום העבודה יכול להגיע ל- 14 שעות עבודה ביום ולעיתים גם בלילות ". נוכח האמור לעיל ומשגרסת התובע באשר לאופי ותנאי עבודתו לא נסתרה, ומשקיימת מחלוקת בין המומחים הרפואיים באשר לקשר הסיבתי שבין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו, נראה כי אין מנוס ממינויו של מומחה- יועץ רפואי מטעם בית הדין אשר יחווה דעתו באשר לקשר הסיבתי שבין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו בן כמלטש יהלומים והן בעיסוקו במסגרת העסק של מערכות מיזוג אוויר.

לאחר סקירת הנזקים העלולים להיגרם מבעירת עצים כאמור מסתיים הפירסום במילים הבאות – "מחקרים שונים מצאו שחשיפה מתמדת לעשן מיוצר על ידי בעירת העצים עלולה להגדיל את ההסתברות לסרטן ... לאחרונה אף פורסם מחקר ... המצביע על הקשר בין חימום ביתי ממושך בעץ וסיכון מוגבר להתפתחות סרטן השד". מן האמור אנו למדים כי הפירסום אינו קובע כי כל חשיפה יוצרת סיכון, אלא רק כי חשיפה מתמדת וממושכת לעשן בעירת עצים יוצרת היסתברות גדולה יותר להתפתחות מחלת הסרטן אצל החשופים לה. נספח מס' 3 לתצהיר התובעים הוא חוות דעת של פרופ' אליהו ריכטר מבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית הנוגעת לפליטת חומרים מזהמים בעקבות פעילות מפחמות באיזור יהודה ושומרון (עמ' 1 לחוות הדעת) והשפעתם על ישובים במועצה האזורית מנשה.

עוד יש לציין כי גם בפסקת הסיכום וההנחיות (סעיף 3) שבמסמך המדיניות האמור אין המלצה למנוע לחלוטין את השמוש בתנורי הסקה בעץ אלא כי – "בעת שימוש בעצים לצורך הסקה מומלץ לקבוע חוקי עזר בנושא, יש לצמצם במידת האפשר את המיטרד שעלול להיגרם ...", ושוב אנו רואים כי לא אומצו מסקנות הדו"ח שבנספח 11 וכל שנקבע הוא כי יש לצמצם נזק באמצעות הפעלת תנורי הסקה בעצים בתנאים מסויימים תוך ציון העובדה שמטרד "עלול להיגרם" ולא כי יש וודאות או סבירות גבוהה להתרחשות נזק בריאותי.

נספח מס' 16 לתצהיר התובע 1 הוא מיסמך שנערך בלישכת המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, ככל הנראה בשנת 2014, שלכאורה אינו מיסמך מחייב, וגם בו לאחר סקירת פוטנציאל הנזקים העלולים לנבוע משאיפת עשן חומרי בעירה שונים כוללות ההמלצות את הדברים הבאים הנוגעים לענייננו – "בבחירת אופן חימום הבית, העדיפו דלק או גז על פני עץ והפחיתו את שהותכם בחדרים בהם מתבצע חימום באמצעות קמיני עץ". המלצות אלה, לבד מכך שעוסקות בהעדפה והפחתה ולא במניעה מוחלטת, מצביעות על שהות בחדרים בהם מתבצע חימום בקמיני עץ אך אינן עוסקות כלל בהשפעת קמינים אלה על יתר חלל הבית שלא לדבר על עשן הנפלט לאויר הפתוח והשפעתו על בית סמוך.

...

יוזכר שנית כי בע"א 44/76 קבע בית המשפט העליון כי – "הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו" וכי בע"א 10462/04 פיקניק בע"מ נ' נכסי ד.ק.א בע"מ (20.6.2010) נדחה הערעור לאחר שבית המשפט העליון הבהיר כי הקביעה שלא התקיים מטרד נבעה מכך שהמשיבה לא הוכיחה שנגרם לה נזק ולא משום שבית המשפט לא הכיר בנזק מהסוג שאליו טענה.

המסקנה הנגזרת מסיכום דברים זה היא כי התובעים לא הוכיחו את הנדרש לשם ביסוס עילות התביעה עליהם השתיתו את תביעתם.

סיכום המורם מכלל האמור הוא שהתביעה נדחית.

לאחר הליכים אלו, שאינם עוד מענייננו, קיבלו הנתבעים היתר לבניית חדר הסקה בביתם, ובתחילת בשנת 2005, לאחר קבלת טופס איכלוס, התקינו על גג ביתם ארובה המחוברת למערכת ההסקה הביתית, הפועלת באמצעות סולר.

יצויין, כי חדר ההסקה של הנתבעים נמצא בקומת הקרקע של הבית, במבנה נמוך שבתוכו נמצא תנור החימום המופעל באמצעות סולר.

אלא שהמומחה סמך את חוות דעתו על מודל תאורטי כללי ועל מסקנות וסברות שהובאו לידיעתו על ידי התובעים, ולא ביצע בעצמו את הבדיקות הנחוצות כדי לקבוע כי התובעים אכן סובלים מזיהום אויר הנגרם מהפעלת ההסקה בבית הנתבעים.

...

עוולת מטרד ליחיד החלטתי לדחות גם את התביעה בעילה הנזיקית, מאחר שלא הוכח כי נגרמה לתובעים הפרעה של ממש כתוצאה מהפעלת הארובה על גג בית הנתבעים.

סיכומו של דבר הסקה בסולר הינה מחזה נפוץ במקומותינו, לרבות בשכונות הבנויות, ודרך ארובה המחוברת למתקן הסקה שכזה לפלוט רעלים, אלא שלצורך הוכחת מטרד יש להראות כי נגרמת הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין.

על יסוד כל האמור, אני דוחה את התביעה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 20349-09-16 איי אי ג'י ישראל נ' מקסימה המרכז להפרדת אוויר לפני: כבוד השופט יעקב פרסקי התובעת: איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אסף פוזנר ועו"ד סוג'וד סלימאן הנתבעת: מקסימה המרכז להפרדת אוויר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אירית לשם קיפרמן ועו"ד אירה ליבשין פסק דין

מדובר במיתקן שהנו תנור קטליטי, שאליו מוזנת בתחילת התהליך, תערובת של קיטור ונפטא קלה, ("מתוקה"), וכתוצאה מהתגובה ביניהם, "פיצוח הנפטא", מתקבלת תערובת של מימן, פחמן חד חמצני, פד"ח ואדי מים.

ולכן הכיצד ניתן לקבוע שבמתקן 71 "הכול בסדר" כאשר ממש הדבר לא היה כך. בהתאם, הכיצד ניתן לשלול חדירת גופרית בתהליך במיתקן 71, כאשר הרכיבים במיתקן שהיו אמורים למנוע זאת, לא היו תקינים? ד"ר רפפורט מסיק כי מכך שלא היו כל שינויים בקטליסטים, (והרי כשיטתו, רק אם יש תופעות פיזיקליות כמו התחממות ועוות הצנורות, ניתן להסיק כי היו בתהליך תמיסות גופרית בחריגה מהתקן), הדבר כשיטתו מעיד על העדר המצאות תמיסות גופרית במיתקן 71 בתהליך.

יש קושי בכך שלפי סיכום חוות דעתו של ד"ר רפפורט, הקביעה הנה: "כי לא ייתכן שהפד"ח שסופק מזוהם ללקוחות זוהם במהלך ייצור החומר במכתשים. ההסבר היחיד לזיהום שהתגלה בפד"ח שסופק לצרכני מכתשים הוא שמקור הזיהום אינו אחר מאשר הפד"ח שסופק על ידי חברת מקסימה". התרשמותי הנה ממגמתיות חוות הדעת וקושי בסברה המדעית מקצועית, שכן אפילו ועדת הבדיקה הפנימית, דירגה האפשרות לזיהום במהלך הייצור במכתשים, כסבירות נמוכה ולא שללה האפשרות לחלוטין.

...

גם לא מצאתי כי בכך שהנתבעת לא הוכיחה את הנוהל הפנימי שלה לגבי אופן הספקת תעודות משלוח, כי בדבר יש בכדי להתגבר על כל הכשלים אצל מכתשים ומסקנתי הינה שטענות התובעת, אינן הופכות את הקערה על פיה מבחינת הנדרש מהתובעת.

לכן, במבחן השכל הישר, טענת התובעת כי אין סיכוי שהכשל נגרם אצל מכתשים, ולכן האפשרות היחידה הינה שהדבר נבע מגז פד"ח שרכשה מכתשים מהנתבעת והוכנס לאחסון במיכליה, אינה טענה סבירה, ואינה עומדת במבחן השכל הישר, והדבר מחזק את המסקנה אליה הגעתי לאחר שהעדפתי את חוות דעתו של מומחה הנתבעת, על פני מומחה התובעת.

סיכומם של דברים, ולאור הנימוקים שהובאו, מסקנתי הינה שהתובעת לא עומדת בנטל השכנוע המוטל עליה ולכן דין התביעה להידחות התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 100,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד של ב"כ הנתבעת בסך של 400,000 ₪.