בין היתר הוגש דו"ח פעולה של סמ"ר כהן שי ממשטרת ישראל (נספח ג' לסיכומים), חוות דעת מומחה חבלה וחוות דעת המחלקה לזיהוי פלילי (נספחים ד' 1 ו – 2 לסיכומים), אישורי משטרה למס רכוש על גרימת נזק לרכב כתוצאה מפעילות חבלנית (נספחים ה' 14-1 לסיכומים), אישור משטרת ישראל למכון לרפואה משפטית לקבורת גופת המחבל (נספח ו' לסיכומים), ואישור משרד הבריאות על הוצאת קליעים מגופה בנסיבות של פיגוע חבלני בבית ישראל (נספח ז' לסיכומים).
על פי הכרעת הדין הוכח מעבר לכל ספק סביר כי סמור היה פעיל בהובלתו של המחבל המיתאבד לשכונת בית ישראל בירושלים.
...
נטל ההוכחה בסיכומיו טען ב"כ התובעים בהרחבה כי מסמכי הנתבעת אינם מהוים ראיה לאמיתות תוכנם, ועל כן משלא הובאה כל ראיה ישירה אודות האירוע, דין התביעה להיתקבל.
מנגד טוענת הנתבעת כי הוכח במידה של הטיית מאזן ההסתברויות על ידי שלל ראיות נסיבתיות כי המסקנה האחת והיחידה היא כי ביום 2.3.02 המנוח מצא את מותו באירוע טרור.
כוחה של ראיה נסיבתית מותנה במידת יכולתה לבסס מסקנה הגיונית יחידה בדבר קיומו של אותו ממצא כאשר המבחן להסקתה של מסקנה הגיונית ויחידה הוא מבחן ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים (ע"א 49/88, חיים רוקח נ' מדינת ישראל, פד"י מב (1) 605, 615, 616, ע"פ 3792/01, מחלוף פדידה נ' מדינת ישראל, תק'-על כרך סא', 956, ע"פ 6527/94, מנצור נ' עזיז, פד"י נ(3) 732, 736, ע"פ 351/80, שלמה בן ברוך נ' מדינת ישראל, פד"י לה (3) 477, 484-485).
לעיתים מביא הקושי הראייתי במקרים אלה לכך שבית המשפט נזקק לראיות נסיבתיות מהם עולה כוונת המבצעים, ועל יסוד ראיות אלה ניתן לקבוע את המסקנה המתבקשת היחידה כי מדובר בפעולה המכוונת נגד ישראלים ואשר יש לה אופי של טרור.
סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
