זוכה מעבירת תו חניה אזורי בתל אביב

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט ש. איזקסון) מיום 9.3.17, לפיו זוכה המשיב מהעבירה נשוא כתב האישום, העמדת/החניית רכב בנגוד להוראת תמרור המתיר חנייה לכלי רכב מסויימים ובשעות מסויימות כמפורט בו (חנייה מועדפת).

הרקע: ביום 4.2.16 בשעה 21:35, החנה המשיב את רכבו ברחוב עמינדב 8 בתל אביב, בנגוד לתמרור המתיר חנייה לכלי רכב הנושאים תו איזורי בלבד (להלן: "התמרור") עבירה לפי סע' 4(ב') + 6(ב)(1) לחוק עזר לתל אביב (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר").

...

סבורתני, כי דין הערעור דנן להתקבל.

אני מקבלת את טענת ב"כ המערערת לפיה מדובר בשלושה תמרורים שהוצבו על עמוד אחד ולא בארבעה תמרורים כפי שקבע בית משפט קמא.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני מבטלת את פסק דינו של בית משפט קמא, מרשיעה את המשיב בעבירות נשוא כתב האישום, ומטילה עליו את קנס המקור בסך 100 ₪.

בפני כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל תובעים גד ורקשטל נגד נתבעים עריית תל אביב פסק דין בפני תביעה לפצוי כספי בסך 367,200₪ בגין, מה שלטענת התובע שהנו חולה במחלת הסרטן ונכה בשיעור של 100%, הנה רשלנות הנתבעת בכך שרשמה לו, מאות דוחות חניה, על אף תעודת הנכה שהוצמדה לחלונון רכבו והעבירה אותו מסכת ייסורים, כהגדרתו, לצורך ביטול כל אחד מהדוחות.

לטענתו חנה בהתאם לחוק חניית נכים, התשמ"ד- 1993 וחוק העזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"ד-1993 והנו רשאי להחנות את רכבו על המדרכה בהתאם לזכותו כנכה, בשל מצוקת החניה והיעדר חניון באיזור מגוריו.

לגירסתו, עריית תל אביב עשתה כל שהיה בידה כדי להצדיק את מתן הדוחות, כולל העלאת טענה כוזבת כי הוא זייף את תו הנכה שברשותו ופגעה בכך בשמו הטוב.

ודוק: התובע מציין בתביעתו, כי עד היום הוא זוכה משלושים אישומים שיוחסו לו בגין חניה במקום אסור.

...

כללם של דברים: במקרה לפנינו, לאור מכלול הראיות, מסקנתי היא כי הנתבעת התרשלה ברישום דו"חות החניה נשוא התביעה כנגד התובע.

כאמור, בתביעה שבפני מדובר באותם צדדים, אותו תו נכה, ולאור העובדה שעל רכב התובע מודבק תו נכה סבורני כי העירייה התרשלה כאשר המשיכה לתת דוחות לרכבו של התובע עליו מוצמד תו נכה, לאחר חזרתה בה מדוחות קודמים באותו עניין.

סוף דבר: שוכנעתי כי עיריית תל אביב התרשלה בהתנהלותה מול התובע ולכן עליה לפצותו בגין כל דו"ח שבוטל על ידה ושלא חלה לגביו תקופת ההתיישנות.

ביום 6.9.2012, במועד הקראת כתב האישום, כפר המבקש בעובדות שיוחסו לו. בפרט, טען המבקש, כי לשמשת רכבו הוצמד תו חניה איזורי תקף ותקין, אשר הונפק לו על ידי עריית תל אביב-יפו.

מבקשה זו עולה, כי בדיקת טענותיו של המבקש, העלתה שבמועד ביצוע העבירה אכן היה בידי המבקש תו חנייה איזורי תקף, אשר הונפק לו ביום שקדם ליום ביצוע העבירה המיוחסת לו. לפיכך, הודיעה המשיבה לבית המשפט על חזרתה מכתב האישום, וזאת עוד טרם שהחל שלב ההוכחות בתיק.

בפסק הדין נקבע, כי אין חולק שהמבקש זוכה מהעבירה, אשר יוחסה לו בכתב האישום.

...

בעניינו, נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, לאחר בחינת כלל השיקולים הנוגעים בדבר, כי "אין זה המקרה שבו ניתן לקבוע כי לא היה יסוד להניח כי 'אדם פלוני עבר עבירה של ברירת משפט'". ואף אני סבור, כי המבקש לא הצביע על נסיבות חריגות, ככל שהדבר נוגע להתנהלותה של המשיבה, ולפיכך, אין לומר כי עניינו חוסה בגדרם של אותם מקרים מצומצמים ונדירים, בהם מוצדק לקבוע כי כתב האישום הוגש ללא יסוד להאשמה.

אשר לחלופה השנייה המנויה בסעיף 80 לחוק העונשין, היינו, כי מתקיימות "נסיבות אחרות" המצדיקות פסיקת הוצאות, המדובר בעילה המתאפיינת בעמימות מכוונת, אשר מותירה בידי בית המשפט מתחם רחב של שיקול דעת בהפעלתה (ע"פ 5923/07 שיתאווי נ' מדינת ישראל (6.4.2009); ע"פ 12005/03 חמודה נ' מדינת ישראל (18.9.2008); ע"פ 5205/04 גואטה נ' מדינת ישראל (3.7.2007)) סבורני, כי במקרה דנן לא התקיימו "נסיבות אחרות" אשר הצדיקו מתן פיצוי למבקש, והערכאות הקודמות פסקו נכונה, בהתאם לשיקול הדעת הרחב הנתון להן.

על יסוד האמור לעיל, ומשלא נמצא טעם המצדיק דיון בבקשה זו ב"גלגול שלישי" בפני בית משפט זה, דינה של הבקשה להידחות.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 50597-10-20 מדינת ישראל נ' ירושלמי לפני כבוד השופטת שלומית בן יצחק המאשימה מדינת ישראל ע"י מפלג תביעות ת"א הנאשם ערן ירושלמי באמצעות עו"ד ברוך זכאי מטעם הסנגוריה הציבורית גזר דין

לאחר שהמאבטח במקום לא אפשר למתלונן להכנס למקום ברכבו מאחר ולא הציג תו חניית נכה עבור בנו, סירב זה לפנות את הגישה לחניון וכתוצאה מכך נוצר עומס תנועה.

הנאשם זוכה מהשמעת ביטוי מאיים נוסף שיוחס לו בכתב האישום, והוא כי ירצח אף את בנו של המתלונן.

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירה וטען כי "מדובר במכת אגרוף בפנים שרק במקרה היא לא לוותה בחבלה של ממש או מעבר לכך", לעיני בנו של המתלונן ובמסגרת "סיכסוך דרך". לדבריו: "גם במקרה שאדם חוסם את הדרך אין שום צידוק שבעולם לפעול באלימות באופן שהנאשם פעל, ואנחנו סבורים שביהמ"ש צריך לגלות 0 סבלנות פשוטו כמשמעו ביחס להיתנהגות מהסוג הזה". המאשימה עתרה למיתחם ענישה שנע בין מספר חודשים ועד שנת מאסר.

יש לקבוע כי האגרופים שהטיח בפני המתלונן, איזור רגיש וכאוב, אכן מבטאים אלימות קשה וחמורה ולכך יש להוסיף את הפעולה האלימה כשלעצמה של השלכת המפתחות מהרכב, שאף אותה ביצע הנאשם.

...

מכל האמור לעיל מצאתי לנכון למקם הנאשם בחלקו התחתון של השליש המרכזי של מתחם העונש ההולם.

יאמר כבר כעת כי לא ניתן לקבל בקשות אלו: "... ריצוי העונשים באופן חופף היה מוביל לכך שהמערער כלל לא היה נושא בעונש בגין עבירות התקיפה שהורשע בהן – וסבורני כי צדק בית המשפט המחוזי הנכבד בקביעתו כי תוצאה זו איננה ראויה, נוכח אופי העבירות ונוכח העובדה שבפועל המערער לא השתתף בהליך שיקומי כלשהו (רע"פ 3589/17 שמואל נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (10.2.2020)).

סוף דבר הנאשם יישא בעונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר ומחצה בדרך של עבודות שירות (4.5 חודשים).

...