זויפו חתימות על מסמכי העברה של כסף מחשבון בנק

מעבר לכך שהתובע העביר סכום כסף כאמור עוד טרם חתימת ההסכם ע"י הצדדים, לא הוברר מה הקשר, אם בכלל, בין בנק סטאנדרט לבין בנק ללוידס לבין חשבון הנתבע ב AMT, ומדוע היה צורך להעביר את הסכום לשני חשבונות בנקים שונים, טרם העברתו לחשבון הלקוח ב AMT.

בהקשר זה טען הנתבע בסיכומיו כי התובע סרב לחתום על מיסמכי פתיחת חשבון שנדרשו לצורך פתיחת חשבון על שמו בתוך חשבונו של הנתבע ולכן סוכם שהתובע יעביר את הכספים לנתבע והנתבע יסחור בהם בחשבונו האישי ב AMT, ללא הפרדה חשבונאית בין הכספים של הנתבע לבין כספי התובע (ס' 26).

בהמשך אמר הנתבע "אז הדוח הזה, אני לא אומר שהוא כן או לא, אני לא אומר את זה. כל מה שאני אומר זה שהוא הציג לי את הדוח, אני לא הצגתי לו את הדוח." הנתבע נישאל "ואתה אומר שזה זיוף? ראינו את אותם המספרים. אתה אומר שמר לפיד לקח את הדוח שלך, מתישהו באוגוסט, אוקי? שינה אותו ואז הביא דוח אחר לפגישה שלכם ואז דיברתם על מיסמך מזויף?" והשיב "סלח לי, זה מה שאמרתי מספר פעמים, ואז הראיתי לבית המשפט כמה פעמים, הם שינו את המספרים, למה זה מפתיע אותך. זו לא הפעם הראשונה." ב"כ התובע משיב "משום שזה אותו החודש, יומיים אחרי שאתה, אחרי, התאריך על הדוח הוא ה-28" (עמ' 820 – 821).

...

בנסיבות שבהן התובע לא הציג יתרת 0 להוכחת טענתו, ייתכן שהכספים עדיין שם. העולה מהמקובץ הוא כי התובע לא הוכיח את טענתו כי לא נותרו כספים בחשבון על שמו בפיקסי.

בנסיבות שבהן שוכנעתי כי בשיתוף פעולה ובהסכמה בין הצדדים, פעילותו של הנתבע עבור התובע בוצעה תוך מאמצים וצעדים מעשיים להסתיר את עקבות הכספים ולטשטשם ובמסגרת צעדים אלה, נכתבו הדו"חות נכתבו באופן שזר לא יוכל להבינם, אין לקבל שהחוטא ייצא נשכר.

נוכח כל האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של $1,217,285 ($1,500,000 פחות $282,715), בצירוף ריבית דולרית שתחושב מיום 18.11.2013 ועד התשלום בפועל.

הוא זייף את חתימת התובע על מיסמך הוראת ההעברה, שבו הוא כביכול מורה על העברת הכספים לחשבון 9451; הוא שינה את תאריך הפרעון בהסכם הלוואת האירו, כך שיופיע בו התאריך 18.2.2009, במקום מאי 2008; והוא זייף את תאריך הפתיחה של חשבון 9451, כך שבמקום יום 18.5.2008 – אז ניפתח החשבון – יופיע התאריך 20.5.2008.

לשיטת התובע, ניתן להעריך כי כאשר הבינו בהנהלת המרחב של הבנק כי הסניף העמיד את הלוואת האירו כהלוואה לשלושה חודשים בלבד – ולטענת התובע מדובר בהלוואה מסוכנת יותר מהלוואה לשנה – הם הביעו את אי שביעות רצונם ואיסנה, שהייתה מיועדת לקידום (כפי שקרה זמן קצר אחר כך), חששה כי הדבר יפגע בה. לפיכך, היא הגתה את התוכנית לשנות את תאריך הפרעון כך שהוא יהיה לאחר שנה, ובמקביל להעביר את הכסף של התובע לחשבון 9451 ולרכוש בו מניות סולידיות שישמרו על ערך הכסף, והכל מתוך מחשבה שבבוא מועד הפרעון של ההלוואה היא תמכור את המניות ותפרע את ההלוואה.

עובדה זו מהוה ראיה ברורה לכך שהמסמך הודפס וחתימתו זויפה על ידי הבנק רק בשנת 2015; השנייה, כי לא מופיעה על המסמך חתימה של גב' אסתל, פקידת הבנק שלפי האמור במסמך חתימת התובע נעשתה בפניה; השלישית, כי במסמך נרשם שמבצע הפעולה הוא "עופרה זוהר"; הרביעית, כי על המסמך מופיעה חתימה של סגנית מנהל הסניף – שלא העידה במשפט – שחתמה עליו חתימת אישור בתור מורשית חתימה.

...

אף טענה זו דינה להידחות.

מקובלת עליי עדותו של התובע, כי הוא סבר בזמנו שהזיכוי בחשבונו הוא תשלום שהגיע לו מבני עקיבא (בסך 13,385 ש"ח), וכי בשל הטעות הוא קיבל בסופו של יום את התשלום רק באפריל 2011.

סוף דבר לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

לאחר לחץ נוסף מטעם קרוב מישפחה, מר ***, החתימה הנתבעת את התובע על מיסמכי ההעברה, תוך "ניחומו" כי כספי השכירות של הדירה יועברו אל התובע.

גם ביחס לחנות ועל מנת שלא "יידלקו נורות אדומות" אצל רשם המקרקעין, רשות המיסים וכו', רשמה הנתבעת כי דמי השכירות החודשיים יועברו אל התובע, אך כספים אלו אינם מועברים אליו מזה כחצי שנה והנתבעת היתנגדה להעברת הכספים לחשבון הבנק החדש של התובע.

עוה"ד א. חזר לבית המנוחה לאחר ששוחררה מבית החולים כדי להחתים אותה על מיסמכי העברה פעם נוספת, לא לפני שהמנוחה והתובע זכו להסבר מפורט מטעמו על-אודות המשמעות של העברת הזכויות על שם הנתבעת ראו פרוט' עמ' 54 ש' 1-3.

להפך, על יסוד עדותו של עוה"ד א. כמפורט לעיל השתכנעתי שההורים חתמו לפניו על מיסמכי ההעברה ואני דוחה את טענת הזיוף.

...

התובע צירף מסמכים רפואיים שונים לצורך הוכחת טענת חוסר כשירות ראו: פרוט' עמ' 68 ש' 11, 32-33, עמ' 75 ש' 29-31, ראו גם: נספח 6 ו-7 לתיק המוצגים של התובע ואולם אין בהם כדי להוביל למסקנה ברורה וחד משמעית על אודות מצבם הקוגניטיבי של ההורים ראו למשל: סיכום שחרור מיום 17.1.18 בו צוין כי התובע "צלול ומעט סיעודי". ב"כ הנתבעת טענה ובצדק כי "אנחנו לא יודעים לקרוא מסמכים רפואיים...". טענה זו מתיישבת עם עמדת הפסיקה ראו למשל: ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'ל, פ"ד לז(2) 785 בו נקבע כי: "מציעה אני, שלא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים.." גם אם חלק מהמסמכים הרפואיים שהגיש התובע מצביעים על ירידה כזו או אחרת במצבו הנפשי והבריאותי ראו: למשל נספח 6 עמ' 54, 70, 100 לתיק המוצגים של התובע, הרי שלא כל ירידה בכושרו הקוגניטיבי של אדם בהכרח שוללת את כשירותו ראו: ת"ע 40700/09 ט.ל. נ' י.ע. (26.6.2012).

בנסיבות אלה, כאשר גרסת התובע ביחס להעברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת התאפיינה בחוסר עקביות, תוך שגרסה אחת סותרת את חברתה ומנגד התשתית הראייתית הנוספת לא הותירה ספק כי ההורים ידעו על אודות העברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת, הבינו את משמעותה והסכימו לה, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה וכך אני מורה.

ער אני לכך, שההסבר שנתנה לכך הנתבעת ולפיו לא רצתה שהתובע ירגיש שהוא מנושל ראו: פרוט' עמ' 50 ש' 34-35 ואולם אין בכך כדי לסתור את חזקת הרישום ואין בכך כדי לשנות את המסקנה, אשר עלתה מהתשתית הראייתית הכוללת כי ההורים נתנו את החנות במתנה לנתבעת תוך ידיעה ברורה למשמעות מעשיהם.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובעת טוענת שלצד הסכם ההלוואה נחתמו על ידי הנתבעת להבטחת החזר ההלוואה מסמכים לרישום הערת אזהרה ומשכון לטובת התובעת על בית המגורים של הנתבעים ונימסר לתובעת שיק בטחון על סך של 1,000,000 ₪ מחשבון משותף של הנתבעים בבנק דיסקונט.

הנתבעים טוענים עוד כי חתימת הנתבעת על המסמכים לרישום הערת אזהרה ומשכון לטובת התובעת, על ייפויי הכוח ועל מיסמכי התביעה נגד הנתבע זויפה, וכן שמסמכים אלה נחתמו בנסיבות של עושק, כפייה, איומים והונאה - לאחר שבפגישה עם עוזי שתתה הנתבעת כוס מים, הרגישה טישטוש וסחרחורת ובמצבה זה הוחתמה על מסמכים בפני עו"ד - כשהיא איננה יודעת על מה חתמה, ואינה יודעת שהיא הוחתמה על רישום הערת אזהרה לטובת התובעת.

התובעת כשלה ולא הוכיחה שהיא הלוותה את הכספים נושא הסכם ההלוואה, וכי הכספים שהועברו לנתבעת על ידי עוזי הם כספים של התובעת (למעט סך של 188,650 ₪ בגינו מסרה הנתבעת לעוזי שיקים שנפרעו, וכפי שאפרט לא נותר חוב).

העברות והפקדות הכספים לחשבונות הבנק של הנתבעת חוות דעת רו"ח דיאנה גלנץ שהציגו הנתבעים, בדיקת דפי חשבונות הבנק של הנתבעת בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט והשיקים שנפרעו מחשבונות הנתבעת מעלים כי בחשבונות הבנק של הנתבעת הופקדו על ידי עוזי - בין במזומן ובין בהעברה בנקאית - סכומים בסך כולל של 423,807 ₪, מתוכם סך של 188,650 ₪ של התובעת.

...

אין בידי לקבל את הטענה.

את טענת התובעת כי יש לזקוף את הכספים שהנתבעת קיבלה מעוזי גם על הנתבע משאישר בחקירתו שהיה מגיעה כל סוף שבוע וביתו ונהנה מהכספים, אינני מקבלת.

סוף דבר מכל האמור, התביעה נדחית, על כל רכיביה.

התובע טען בתצהירו כי החתימה על המסמכים שצרף הנתבע אינה חתימתו וכי מדובר בחתימה מזויפת.

כן. הוא לקח אותו כשמסרתי לו את הרכב הוא קיבל את הרישיון המקורי" הנתבע נישאל בחקירתו הנגדית מדוע התובע חתם על טפסי זכרון דברים וגילוי נאות ביום 30.04.2023 ולא במועד הפגישה המכרעת בה סוכמו כל הפרטים ביום 29.04.202, וכך השיב (שורות 1-5 בעמ' 25 לפרוטוקול): "כדי לחתום על הקונה על זכ"ד וגילוי נאות, ביקשתי ממנו מקדמה על הרכב כדי שנוכל לחתום על המסמכים וכדמי רצינות על הקנייה שלו. הלקוח לא היתנגד לחתום אך לא רצה לשלם מקדמה באותו זמן. הסברתי לו את העניין של המסמכים כדי להתקדם בעיסקה, התשובה שלו שהוא ייתן לי יפוי כח של העברת בעלות ותעודת זהות וניתן לו עד יום למחרת לתשובה סופית. לכן, המסמכים נחתמו יום למחרת" הנתבע מסר בנוסף כי התובע חתם על המסמכים כשהיה אור ולא בשעות הערב וכי התובע חתם על המסמכים בזמן מסירת הרכב, בתוך הרכב (שורות 14-26 בעמ' 25 לפרוטוקול).

כאשר התובע כופר בחתימתו על גבי המסמך, הנטל להוכיח זאת מוטל עליו וזאת מאחר והנטל להוכיח את התביעה על כל מרכיבה מוטל על התובע )ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ( (פורסם בנבו)).

לא. אבא שלך אומר שביום 29/4 הנתבע הגיע אליכם, בדקתם את הרכב וסיכמתם את הסכום ולמחרת העביר את הרכב על שמך בדואר, ולאחר מכן העברת לו כסף לחשבון בנק.

...

לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את כל השיקולים, עיינתי בחומר הראיות בתיק והתרשמתי מהעדויות באופן ישיר הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

לפיכך, דין התביעה דנן להידחות.

סוף דבר: אני מורה על דחיית התביעה.