ור"מ ועדה רפואית משטרתית במשטרה מטעם משטרת ישראל

יחד עם זאת, התביעה לסעד חלופי, העמדתו לפני ועדה רפואית משטרתית (להלן: ועדה רפואית משטרתית או ור"מ), התקבלה כאמור בסעיף 76 לפסק הדין בו נאמר כך: "אי לכך אנו מורים כי על הנתבעת להעמיד את התובע לפני ור"מ, על מנת שתיבחן את מצבו הרפואי, בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתו מיום 22/5/12 ועל פי מצבו הבריאותי נכון לאותו מועד, ותקבל החלטה בהתאם לסמכותה לפי פקודה 08.01.03 לפקודות מטא"ר, על תת סעיפיה.

ואם באמור לעיל לא סגי, נזכיר כי סעיף 9ג(א) שקובע כי רואים את פקודות משטרת ישראל כדינים, קובע זאת אך לעניין פקודת המישטרה, ובלשון הסעיף: "לעניין פקודה זו רואים את פקודות משטרת ישראל כדינים", כך שאף מטעם זה, אין בפקודות המטא"ר, כדי להוות "חיקוק אחר" לעניין סעיף 107(א) לחוק הגימלאות" (סעיף 33 לפסק הדין).

...

יחד עם זאת, התביעה לסעד חלופי, העמדתו לפני ועדה רפואית משטרתית (להלן: ועדה רפואית משטרתית או ור"מ), התקבלה כאמור בסעיף 76 לפסק הדין בו נאמר כך: "אי לכך אנו מורים כי על הנתבעת להעמיד את התובע לפני ור"מ, על מנת שתבחן את מצבו הרפואי, בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתו מיום 22/5/12 ועל פי מצבו הבריאותי נכון לאותו מועד, ותקבל החלטה בהתאם לסמכותה לפי פקודה 08.01.03 לפקודות מטא"ר, על תת סעיפיה.

וכך נאמר: "לסיום, ברצוני להקדיש מילים ספורות לסעד שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. כזכור, מצא בית המשפט כי אין לו סמכות לדון בהליך ועל כן הורה, מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, כי העניין יועבר לבית המשפט הגבוה לצדק. העברה כזו של תובענה, בוודאי זו המוגשת על דרך כתב תביעה, עשויה ליצור בעיות מבעיות שונות. אציין אחת: כתב תביעה המוגש לבית משפט בהליך אזרחי רגיל אינו נתמך בתצהיר. לעומת זאת, עתירה לבג"ץ חייבת להיות מלווה בתצהיר (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984). על כן, אם מועברת התובענה ממילא יהיה צורך בתיקונים ובהתאמות על מנת לקיים את הדרישות הדיוניות הנוגעות לעתירה. כך אומנם עשתה המבקשת משצרפה לבקשה דנא בקשה להפוך את התובענה לעתירה. נראה על כן, כי שעה שבית משפט מחליט כי עניין שהובא בפניו אינו בסמכותו אלא בסמכות בית המשפט הגבוה לצדק, עדיף שיסלק את התובענה על הסף ולא יורה על העברתה. הכלל שבסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט הוא שעל בית המשפט להעביר העניין, אך אין מדובר בחובה שאין לסטות ממנה (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 1995), עמ' 89)...." ברוח זו נאמר בעע"מ 6848/10‏ ‏ איתן ארז נ' עיריית גבעתיים, שם נמנע בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים להעביר עתירה מינהלית לערכאה אחרת מוסמכת, וערעור שהוגש על כך נדחה.

וכך נאמר (ההדגשה שלנו): "לסיכום נקודה זו, בענייננו נמנעו המערערים מלהתייחס "בזמן אמת" לשאלת סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה אותה הגישו וכן נמנעו מלבקש כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המוקנית לו לפי סעיף 79 (א) ויעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך.

נציין כי משלא התגבשה הסכמה בין הצדדים בנושא זה ממילא גם לא גובש הסדר דיוני מחייב בין הצדדים בנושא זה. סוף דבר – ערעורו של המערער נדחה, ואילו ערעורה של המדינה מתקבל, במובן זה שהתובענה להעמדת המערער בפני ועדה רפואית משטרתית נמחקת על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

לציין, כי בסעיף 1 לפקודה 08.01.03 – סעיף ההגדרות, מוגדר עוזר הקרפ"ר לור"ם כדלקמן: "רופא מישטרה, שהקרפ"ר מינהו לרכז את נושא הועדות הרפואיות." סעיף 4 לפקודה 08.01.03 – דן באופן הדיון בפני הור"מ, וסעיף 5 לפקודה 08.01.03, דן בהחלטות שיכולה הור"מ לקבל: החלטה כי איש המישטרה מתאים לשירות מישטרה; איש המישטרה מתאים לשירות במישטרה, במיגבלות רפואיות באורח זמני; איש המישטרה אינו מתאים לשירות במישטרה; הממצאים הרפואיים אינם מספיקים והפניתו לבדיקת רופא המישטרה.

עקרי טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, כפי שהובאו הדברים בתצהירה של פקד מרציאנו, המדיניות של משטרת ישראל, במצב של שני מסלולים לפיטורי שוטר - פיטורים מטעמי אי התאמה, או שיחרור מטעמי בריאות, הנה לשקול מספר שיקולים, כאשר בין שיקולים אלה ניתן למנות: את מועד התגבשות העילה המשמעתית; את מועד התגבשות העילה הנטענת להפניה לועדה רפואית, תוך כדי מתן עדיפות לעילה המוקדמת יותר; חומרת ההליכים הפליליים התלויים ועומדים; מידת הדחיפות של הצורך בהרחקת השוטר מהמשטרה; וקשר סיבתי בין העילה המשמעתית לבין העילה הרפואית.

עוד טוענת הנתבעת כי בקשתו של התובע להעמידו לפני ור"ם הנה, למעשה, ניסיון לשנות את עילת הפיטורים של התובע; לטענתה המדובר הלכה למעשה בתקיפה עקיפה של החלטת המפכ"ל לפטר את התובע; על פי סעיף 93א(א) לפקודת המישטרה, תובענה בעיניין שיחרור שוטר מתפקידו, לרבות פיטוריו, אינה נימצאת כלל בסמכות בית הדין לעבודה, כי אם בסמכות בג"צ, כך שכבר מטעם זה אין להענות לעתירתו החלופית של התובע להעמידו בפני ועדה רפואית.

...

ביום 1.11.12 דחתה סנ"צ בועז - קצינת בירור קבילות, את כל טענותיו של התובע, בציינה, בין היתר, כי: "במקרה שלך לא נשקל כלל אם התגבשה עילה לפרישה בור"מ, אלא נבדקה השאלה אם יש אינדיקציה לכך שסבלת מבעיות דומות לפני תחילת ההליך המנהלי נגדך. לאחר שנמצא כי אינך עומד בחריג זה ואינך טוען כי עילת הפיטורים נובעת באופן ישיר ממצבך הרפואי, החליט ר' אמ"ש שלא לאפשר הפנייתך לור"מ. לאור העובדה שהגשת את הבקשה לפרוש בור"מ מספר חודשים לאחר תחילת ההליך המנהלי נגדך (ולמעשה לאחר שהתקבלה כבר החלטת המפכ"ל לפטר אותך מאי התאמה, אף שטרם התקבל אישור השר), ואינך טוען כי מעשיך נבעו ממצבך הנפשי, לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטה לפטר אותך מאי התאמה לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה" כעבור מספר ימים מקבלת מכתב הפיטורים, ביום 22.10.12, הודה התובע במסגרת עסקת טיעון בתיק תפ"ח 52896-01-12 בבית המשפט המחוזי, בחלק ניכר מן האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, והורשע על פי הודאתו בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; שתי עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, עבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין; וארבע עבירות של נטילת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין.

אי לכך אנו מורים כי על הנתבעת להעמיד את התובע לפני ור"מ, על מנת שתבחן את מצבו הרפואי, בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתו מיום 22/5/12 ועל פי מצבו הבריאותי נכון לאותו מועד, ותקבל החלטה בהתאם לסמכותה לפי פקודה 08.01.03 לפקודות מטא"ר, על תת סעיפיה.

סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שעתירת התובע להורות כי הוא היה זכאי לפרוש לגמלאות בעקבות פיטוריו, נדחית.

אי לכך, ולאחר שלקחנו בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, החלטנו להשית על הנתבעת את הוצאות ההליך באופן חלקי בסך של 10,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו בעצמו ומטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע מר מוטי חריב, מפקד תחנת המישטרה עירון בתקופה הרלוואנטית לתביעה ועד לחודש אוגוסט 2014; רפ"ק מרי ****י, קצינת חקירות ומודיעין בתחנה והמפקדת הישירה של התובע בתקופה הרלוואנטית לתביעה וסנ"צ יוני שפירא, מפקדו הישיר של התובע שהחליף את רפ"ק מרי ****י.

ואלו העובדות הרלוואנטיות: התובע, שימש כשוטר במשטרת ישראל מיום 22.4.1996 ועד לפרישתו לגימלאות בגין מצב בריאותי ביום 31.5.2015.

התובע הסכים עם קביעת הועדה ולפיה הוא אינו מסוגל למלא את תפקידו כחוקר או כל תפקיד ייעודי אחר בגלל מצבו הרפואי ואולם הוא ציין כי אינו מקבל את מסקנת הועדה בדבר המשך עבודתו במישטרה וכי בכוונתו לערער על החלטת הור"מ ולשחרר אותו מהשרות במישטרה עקב מצוקות רפואיות ואישיות[footnoteRef:25].

...

מצאנו טעם רב בהסבר של רפ"ק ****י שאושר גם בחקירתו הנגדית של סנ"צ יוני שפירא[footnoteRef:40].

ממכלול הראיות שהובאו בפנינו לא הוכח כי גיליון השפיטה הריק הוכנס לתיק האישי של התובע בשונה מהמקובל והנהוג לגבי שוטרים אחרים ועל מנת לפגוע בו כטענתו.

] על יסוד כל האמור לעיל - התביעה נדחית.

על פי הראיות שלפני, על מנת לפרוש בגיל בו התובע פרש (46), היה על התובע לעמוד לפני ועדה רפואית מיוחדת, ובראשי תיבות – "ור"ם". במסמך שסומן כמוצג נ/2, פנה התובע למפקד המחוז בו שרת, וכך כתב: "עקב מצב בריאותי המחמיר אבקש לפרוש משירות ממשטרת ישראל בור"ם". מפקד המחוז צרף לבקשה זו המלצתו, וכתב: "לזמן את הקצין לור"ם. מדובר בקצין מצטיין המוביל את המרחב למצויינות והישגים. עקב מצבו הבריאותי, ממליץ להעתר לבקשתו". אף רופא המחוז צרף המלצתו (מוצג נ/3), וכתב: "הקצין מוכר לי מזמן שרותו במג"ב. לאחר שתי תאונות דרכים בתפקיד. מאז סובל מבעיה אורתופדית. קיימים מסמכים רפואיים בתיק הרפואי המאשרים זאת. מוכר ע"י משרד הבטחון 30% לצמיתות. נכון להיום מצבו הרפואי החמיר.

באשר לשימוש בקנביס רפואי, באת כוח הנתבע טענה, כי לא הוכח שהתובע סובל מכאב כרוני המצדיק שימוש בקנביס רפואי, ואין לכך כל תמיכה בחוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט.

...

על כן, לאחר ששקלתי את חוות דעתו של פרופ' פרוכטר, את חקירתו הנגדית ואת טענות באי כוח הצדדים, ולאור התרשמותי מהתובע עצמו, הנני מקבל את טענות באת כוח הנתבע, והנני קובע, שנכותו הרפואית הצמיתה של התובע בתחום הפסיכיאטריה, עומדת על שיעור של 15%, כתוצאה מהתאונה.

אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 769,226 ₪.

(ב) הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ (המהווים 13% מהסכום הנקוב בסעיף קטן (א) שלעיל), בצירוף מע"מ כחוק.

(ד) הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת המשפט בסך 1,199 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מתאריך 19.12.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.

בתאריך 20.5.2015 קבע סגן מפקד המחוז, אשר עמד בראש וועדת "וועדת מוגבלים" (בהישתתפות רופא וקצין הרווחה המחוזי), כי על המנוח להעביר לעיון הועדה מסמכים רלוואנטיים נוספים בכדי שיתאפשר להפנותו בהמשך לדיון נוסף בפני הועדה המכריעה בעיניין אישור הפרישה המוקדמת על רקע בריאותי (וועדת ור"מ – וועדה רפואית משטרתית).

כפי שצוין מעלה, המערערת וכן גם המומחה הרפואי מטעמה מבססים את עמדתם שלפיה המנוח נקלע למצב נפשי דיכאוני על רקע דחיית סירובם המתמשך של הגורמים הרלוואנטיים במשטרת ישראל לאפשר את פרישתו מטעמים רפואיים, דא עקא, שמתצהירה של המערערת עולה כי המנוח מעולם לא ציין בפניה שהנו סובל מהפרעה דיכאונית, ומעולם אף לא נבדק על ידי פסיכיאטר כפי שצוין באופן מפורש במסגרת תצהירה של המערערת.

...

אשר על כן, טענות המערערת בנוגע להתנהלות מקצועית רשלנית מצד הרופאים המשטרתיים אשר טיפלו במנוח ו/או מצד הסגל הפיקודי-מינהלי בשל אי הפנייתו לטיפול נפשי נדחות.

מן המקובץ לעיל עולה כי לא ניתן לקבוע בעניין זה קיומו של קש"ס בין תנאי השירות לבין אקט ההתאבדות.

סוף דבר : הערעור נדחה במובן זה שהחלטת המשיב מיום 14.2.2019 נותרת בעינה.