ועדת עררים ביחידה לגמלת ניידות

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים – ניידות מיום 6/3/18, אשר קבעה כי סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות (להלן: "הועדה").

המערער הוסיף וטען, כי וועדות אחרות של היחידה לגימלת ניידות הכירו בפגיעות תחושתיות שונות, והעניקו אחוזי נכות לפי סעיף נורולוגי בגינן, וזאת עקב קיומה של נכות מתאימה.

...

מאחר שאינני מקבלת את עמדת המערער שלפיה הוועדה קבעה בעניינו, שהוא סובל מחוסר יציבות, או מאטכסיה - הרי שאין בבר"ע 42976-07-16 הנ"ל כדי לסייע בידו.

מעיון בהחלטת הוועדה, וביתר החומר שבתיק, לא שוכנעתי כי דעת הוועדה נעולה, והמבקש אף לא הצביע על נסיבות חריגות אחרות, אשר מצדיקות העברת הדיון לוועדה בהרכב אחר.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה, באותו הרכב, אשר תזמן את המערער, תערוך לו בדיקה נוירולוגית בשנית, תבחן את הוראות פריטים א.7.

ועדות ניידות קודמות קבעו למערערת 60% בשנת 2010, 70% בשנת 2013, 80% בשנת 2013 וביום 03.08.16 קבעה ועדה רפואית מחוזית של היחידה לגימלת ניידות, כי למערערת דרגת נכות בשיעור של 100% לפי פריט א-7-ד לרשימת הליקויים שבתוספת א בדבר גמלת ניידות (להלן : "הסכם הניידות").

נימוקי הערר היו אלה: "לא מיתקיים שיתוק מלא של שריר הגפה התחתונה, מסוגלת ללכת כמה צעדים עם תמיכה – אין רתיקות. זכאית 80% + זקוקה – ללא שינוי." ועדת עררים לקביעת דרגת מוגבלות בניידות שהיתכנסה ביום 22.11.16 (להלן: "הועדה") קיבלה את הערר, באופן שהפחית משיעורי הנכות שנקבעו וקבעה למערערת נכות בשיעור 70% לפי פריט א-7-ג-1 חלקי לרשימת הליקויים.

...

בישיבה שהתקיימה במעמד הצדדים, המליץ בית הדין, משסבר שנפלה אי בהירות וליקוי משפטי בדרך פעולת הוועדה בכל הנוגע לזכות הטיעון, להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתבהיר את עמדתה בהקשר לכך, ובהתאם צוינו בין היתר הדברים הבאים: "מוצע כי הצדדים ישקלו הסכמה להחזיר עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב, וזאת לעניין אחד בלבד והוא מתן זכות הטיעון בידי המערערת, לרבות הגשת מסמכים אשר יאפשרו לה את ההזדמנות הנאותה לשכנע את הוועדה בטענותיה, זאת לנוכח העובדה כי נוסח הערר אשר הוגש מטעם המל"ל, כיוון לעניין ספציפי ומוגדר ולא מעבר לכך, בעוד הוועדה הגיעה למסקנה שונה אשר לכאורה למערערת לא ניתנה הזדמנות לטעון לגביה." ב"כ המערערת הסכים לאותה הצעה, בעוד שב"כ המשיב ביקש להודיע את עמדתו בקשר להצעה.

אשר לגדר סמכויותיה של הוועדה, הרי שאין חולק כי סמכויות הוועדה הרפואית לעררים אינן מוגבלות לטענות שהועלו בערר (שהגיש המשיב), וזאת כפי שנקבע בסעיף 14 לתוספת השנייה להסכם הניידות: "ועדה רפואית לעררים רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהעורר הוא הנבדק ובין שהוא המוסד". פירושו של דבר כי הוועדה היתה רשאית להגיע למסקנה אודות שיעור מוגבלות בניידות נמוך מזה שנקבע ע"י ועדה קודמת ואף נמוך מזה אליו כיוון המשיב במסגרת הערר שהגיש בהליך ומכוחו התכנסה הוועדה.

סוף דבר - עניינה של המערערת יוחזר לוועדת העררים לקביעת דרגת מוגבלות בניידות, באותו הרכב, על מנת שתאפשר למערערת להגיש לפניה חוו"ד רפואית וכל מסמך רפואי אחר ממועד שקדם למועד התכנסות הוועדה ביום 22.11.16, תבדוק את המערערת בשנית – ככל שתמצא לנכון לעשות כן, תשמע את טענותיה ותקבע מחדש את מסקנותיה, תוך פירוט והנמקה כמתחייב.

המשיב ישלם למערערת סך כולל של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, ט' חשוון תשע"ח, (29 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ההליכים לאחר החלטת הועדה במכתב מיום 8.8.18 פנה ב"כ המערער אל ועדות הערר לניידות בבית החולים תל השומר, וטען, בין היתר , שנפלה בפרוטוקול הועדה "טעות מצערת בשל עירבוב חלק מפרוטוקול הועדה עם פרוטוקול/י מבוטח/ים אחר/ים". במכתב הובהר שהמערער מרותק לכסא גלגלים משנת 2015, הומצא לועדה אישור בדבר רכישת כסא גלגלים, המערער ניכנס לחדר הבדיקה כשהוא ישוב בכסא גלגלים, הועבר למיטת הבדיקה על ידי בנו ובמסמכים הרפואיים שהומצאו לועדה צוין במפורש שהוא מרותק לכסא גלגלים.

במענה לפניית ב"כ המערער, במכתב היחידה לגימלת ניידות בבית החולים תל השומר, מיום 12.9.18 (נספח י' לנימוקי העירעור), צוין כדלקמן: "הנידון: תיקון פרוטוקול – ג'בארין מוחסן

...

דיון והכרעה לאחר עיון בנימוקי הערעור, בכתב התשובה ובהשלמת הטיעונים מטעם הצדדים, ולאחר בחינת פרוטוקולי הוועדה והחומר שבתיק, שוכנעתי, כי בנסיבות העניין ולנוכח הפגם שנפל בתקינות ההליך לפני הוועדה, דין הערעור להתקבל ויש להשיב את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש.

על יסוד כל האמור לעיל שוכנעתי, כי הפגמים שנפלו בהתנהלותה של הוועדה עולים לכדי טעות משפטית מהותית, אשר יש בה כדי להצדיק השבת העניין לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש על מנת לדון בערר מראשיתו.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

בבית המשפט העליון בג"ץ 6887/17 - ו' לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון העותרים: 1. יוסף חדד 2. אליעד אכסנפלד נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל- משרד הבריאות 2. משרד הבריאות- היחידה לגימלת ניידות 3. המוסד לביטוח לאומי 4. משרד הבריאות- המכון הרפואי לבטיחות בדרכים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד רון ששון בשם המשיבים: עו"ד יצחקי גליק פסק-דין

בעניינינו העותר 1 כלל לא פנה לבית הדין האיזורי לעבודה בהשגה על החלטת ועדת הערר; והעותר 2, שתביעתו לבית הדין האיזורי לעבודה נדחתה בפסק דין מיום 1.5.2017, בחר שלא לערער עליה לבית הדין הארצי לעבודה, וזאת למרות שבפסק הדין צוין במפורש כי באפשרותו לעשות כן. באשר לטענותיהם של העותרים כנגד חוקיות הסכם הניידות, דומה כי אלו נועדו אך כדי להכליל את העותרים תחת תחולת ההסכם, והן נטענו בעלמא ובלא כל אחיזה.

...

שנית, מכיוון שלא מוצו ההליכים לבירור המצב הרפואי העובדתי של העותרים בפני הערכאות המוסמכות לכך (בתי הדין לעבודה), כך שבחינת הרחבת רשימת הליקויים המזכה היא מוקדמת ותיאורטית בשלב זה. לגופם של דברים טוענים המשיבים כי אין להיעתר לסעד המבוקש – שינוי הסכם הניידות, שכן מדובר ביישום מדיניות של מתן הטבות סוציאליות הניתנות על פי שיקולים תקציביים וסדרי עדיפויות שאין זה מדרכו של בית משפט זה להתערב בהם, וכך ביתר שאת שעה שהעתירה אינה מבססת כל עילה לכך.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה על נספחיהן וכן בתגובה לתגובה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף לנוכח קיומו של סעד חלופי.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

תלונות לפני הארוע בביטוח הלאומי ובירורן לתיק הוגשו מסמכים רבים מהמוסד לביטוח לאומי, המתעדים תביעות וערעורים בנושאים שונים הקשורים לתביעה: טופס מאת היחידה לגימלת ניידות מיום 10.1.1995 מיפרט כי התובע מתלונן על קושי בהליכה, איננו מסוגל ללכת יותר מ-60 מטר, חייב לנוח, חוסר תחושה באמצעות הרגליים ובכפות הרגליים.

יש לציין כי על החלטה זו היתקבל ערר בנקודה משפטית של בית-הדין האיזורי לעבודה, ופסק-דין מיום 29.4.1996, ועניינו של התובע הוחזר לועדת העררים כדי שתוצג בפניה חוות-דעתו של פרופ' פרס מיום 5.12.1995; פרוטוקול ועדה רפואית בעיניין גמלת ניידות מתאר ירידה בכח גס ברגל שמאל והיפותרופיה ניכרת של שרירי שוק וירך והועדה ביקשה צלום וידאו.

...

הכרעה במחלוקות נוספות בין הצדדים – הקשר הסיבתי בין הניתוח ובין הנזק בית-המשפט מצא לנכון לבחון, על אף הקביעה בעניין העדר רשלנות ונוכח טענות הצדדים את השאלות הבאות: מצבו של התובע לאחר האירוע ביחס למצבו טרם אירוע השבר; הקשר הסיבתי בין ארוע השבר לבין מצבו של התובע.

סוף דבר על-מנת להוכיח כי נזקים אלה נגרמו מרשלנות בטיפול הרפואי, יש להרים נטל הוכחה, אשר לא הורם במקרה זה. וגם אם היה נקבע היפוך נטלים, כפי שביקש התובע, הרי שהעדויות והראיות שהביאה הנתבעת נוגדות את טענותיו, באופן החוצה בבירור את מאזן ההסתברויות.

התביעה נדחית.