ועדת ערר של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים

העירעור מופנה גם נגד האופן בו נערכו למערער בדיקות על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד") ועל ידי ועדת הערר (להלן: "ועדת הערר" או "הועדה") ונגד ממצאיהם ומסקנותיהם ונטען כי גם דינן של אלה להתבטל.

בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, הנימוק של ועדת הערר, לפסילת רישיונו של העורר, לפיו המערער סובל מתנועות בלתי רצוניות, כשלעצמו לאו נימוק הוא.

...

אני מורה, כי תוקף רישיון הנהיגה שבידי המערער, מושב על כנו, עם מתן פסק דין זה, ללא צורך בפעולה כלשהי מצד המערער או מצד רשות הרישוי.

המשיבים ישלמו למערער (בשערוך כדין) את אגרות הערעור ואת הוצאות חוות דעתה של פרופ' גרוס (בלבד) כנגד הצגת קבלה על תשלום שכר טרחתה.

בנוסף לכך ישלמו המשיבים למערער הוצאות ערעור ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

לפני ערעור מינהלי, לפי סעיף 55 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת התעבורה"), במסגרתו התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת ועדת הערר לפי תקנה 195 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "ועדת הערר" ו/או "המשיבה" וכן: "התקנות"), מיום 27/10/20, אשר דחתה את ערר המערער על החלטת רשות הרשוי לפיה, בהסתמך על סיכום רפואי שנתקבל מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד"), נמצא המערער בלתי כשיר לנהיגה על רכב מסוג B-A2 .

...

עיקרי טענות המערער: לטענת המערער, נפל בהחלטת ועדת הערר פגם היורד לשורשם של דברים וזאת, בהינתן שהחלטת ועדת הערר כללה שתי מילים: "הערר נדחה" – קרי, מבלי שוועדת הערר פירטה כל נימוק להחלטתה.

לטענה זו אינני מוצאת להידרש הן משום שנטענה בעלמא ובלא כל תימוכין ויתרה מכך, הואיל ועל פניו ממילא אין מדובר בטענה משפטית אשר ניתן להביא בפני בית משפט זה. לאור האמור, הנני קובעת כי לא נפל בהחלטת ועדת הערר פגם היורד לשורשם של דברים והמצדיק התערבות בהחלטתה.

אשר על כן – הערר נדחה.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עת"מ 58527-01-21 אבו עראר נ' משרד הרשוי באר שבע ואח' בפני כבוד השופטת גאולה לוין העותר אדם אבו עראר בעצמו המשיבים 1. משרד הרשוי באר שבע 2. ועדת ערר של המכון הרפואי 3. המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ע"י ב"כ עו"ד לאה הומינר-פולק פסק דין

...

המשיבים סבורים כי יש לדחות את העתירה.

אשר על כן – העתירה נדחית.

לפי עדותו של מר נדב, הוא יועץ טכני במרב"ד, בועדות ערר וכן עובד במשרד הבריאות ביחידה הארצית למכשירי שקום וניידות, בעל נסיון של 15 שנים בתחום אבזרי השקום ואף היה מעורב בכתיבת המכרזים לאביזרים שבסל .

עוד נפסק בעיניין צברי, כי "המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, על שתי ערכאותיו (ועדה לגודל רכב וועדת השגה), הוסמך לקבוע את הרכב והאביזרים המיוחדים המתאימים למוגבל בניידות, בהתאם לצרכיו הרפואיים-שקומיים ולקריטריונים המפורטים בהסכם; ... במסגרת סמכותו המקצועית של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים כפי שנקבעה בהסכם, מוטל עליו לקבוע את הרכב המתאים למוגבל בניידות בהתאם לצרכיו, כמו גם את האביזרים המיוחדים אשר נידרש להוסיפם לרכב. הרכב המתאים אמור להיקבע בהתאם לצרכיו הרפואיים-גופניים של המוגבל בניידות, תוך הנמקה בכתב בקשר לכך, וככל שקיימות מספר אפשרויות מתאימות - תוך בחירת האפשרות הזולה ביותר מביניהן. בנוסף יש לאשר כל אביזר מיוחד אשר "דרוש לצורך הנהיגה ובטיחות הנסיעה והשמוש ברכב", בהתאם לשיקול דעתו המקצועי של המכון" (כל ההדגשות במקור – ד.ו.).

...

אשר לחוות דעת המומחה מטעם התובע, מר נדב התייחס בחקירתו הנגדית להמלצתו ובסופו של דבר, מדובר במחלוקת מקצועית.

לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר – התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי.

ועדה רפואית לעררים התאימה לו נכות בשיעור 5% במרפק ימין לפי סעיף 31(5)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (התקנות) – "פגימה בעצב ULNARIS... הפרעה תפקודית קלה – חולשת אינטראוסאי בדרגה 4/5". להלן הפרטים מדוח הועדה הרפואית לעררים מיום 8.3.23: המערער הגיע לועדה ביחד עם עורך דין מטעמו.

הועדה עיינה בבדיקת US של המכון לשירותי רנטגן והדמיה ב.מ בו הודגם עיבוי קל של גידים מיישרים בשורש כף יד ימין ללא ממצא באספקט וולרי וכן הודגמה תעלה צרה יחסית של התעלה הקארפלית.

טענות הצדדים המערער טוען שהיה צריך להתאים לו נכות בשיעור 10% לפי סעיף 41(8) לתקנות – "במקרים עם הגבלות ביישור ובכיפוף גם יחד כשכל הגבלה כשעלצמה אינה מצדיקה קביעה של יותר מ-0% נכות, ייקבעו 10% נכות...". עוד טען המערער כי בבדיקה צוין כי קיימת הגבלה בכיפוף ויישור המרפק; הועדה לא התייחסה בצורה עניינית ומפורטת לחוות דעתו של ד"ר קמחין; הועדה הפניתה אותו לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד) עקב הכאבים שעשויים לגרום להגבלה בתנועה.

...

בהקשר זה עוד נקבע בעבל (ארצי) -10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, לד (1999) 213 (28.4.1999) כי: "בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין לעבודה האם הוועדה הרפואית לעררים ’טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה‘ (דב"ע לג0-40/ דוזלר – המוסד לביטוח לאומי [1], בעמ' 410). הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה". מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל המצוי בתיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

כך למשל, בבר"ע (ארצי) 8251-10-17 המוסד לביטוח לאומי - שמעון סימון אשרף (4.6.18) טען המוסד כי: "...אין הצדקה לקביעה שעל הוועדה לערוך למשיב בדיקה קלינית נוספת ולהזהיר אותו מפני חוסר שיתוף פעולה. זאת מהטעם שבענייננו היעדר שיתוף פעולה מצד המשיב לא פגם באפשרות של הוועדה לקבוע ממצאים באשר לנכותו. שכן לרשות הוועדה עמדו סרטי וידאו שבהם הוועדה יכולה לקבוע ממצאים רפואיים גם מבלי להשלים את הבדיקה, כמו סרטי וידאו מחקירה שנערכה...". בית הדין הארצי קיבל את הטענה וקבע: "מקובלת עלינו טענת המבקש כי במקרה שבו הוועדה יכולה לקבוע ממצא רפואי בהסתמך על מידע אובייקטיבי, על בדיקה רפואית עקיפה או בכל דרך אחרת היא יכולה לעשות כן ואינה נדרשת להזהיר את המבוטח". כאמור, הוועדה מצאה לבסס את החלטתה על מסקנותיה מבדיקות ההדמיה של המערער והבדיקה הקלינית שערכה למערער.

סוף דבר הערעור נדחה.