בפניי תביעה כספית על סך 41,000 ₪ שהגישה התובעת, ילידת 19.12.2002, כנגד הנתבעת, חברת הביטוח שביטחה את התובעת במועד הרלוואנטי מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בגין ניזקי גוף (להלן: "הפוליסה"), בעקבות ארוע מיום 7.5.2013 שאירע בהיותה של התובעת תלמידה בבית ספר יסודי, במהלכו נפלה ונחבלה ביד ימין, ואובחן בה שבר שהצריך ניתוח וגיבוס (להלן: "הארוע").
התביעה דנן הוגשה ביום 19.4.23, לאחר שתביעה קודמת בעילה זהה, בתאד"מ (טבריה) 46776-08-20, שהגישה התובעת ביום 23.8.20, נמחקה מחמת חוסר מעש מצד התובעת (להלן: "התיק הקודם"), ולאחר שבמסגרת הדיון בה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורתופדיה, שנתן חוות דעתו בעיניין שיעור הנכות שנותרה בתובעת וטיבה, והכל כפי שיובא להלן.
אם נפגע סבור שלצלקת משמעות תפקודית עקיפה בגלל כיעורה, הוא רשאי לפנות לועדת החריגים בנידון (ראו למשל: ת"א (שלום חיפה) 8036/06 אבו חמדה נ' טרסט סוכנות לביטוח בע"מ (10.09.09); ת"א 15426-08-11 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (03.11.15))" (תא"מ (י-ם) 63135-02-20 פלונית נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2022), בפיסקה 7; וראו גם בתא"מ (נצ') 9157-04-20 פלונית נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2021)).
...
לא שוכנעתי בטענת הנתבעת לפיה בגין חוט המתכת הגורם לרגישות לא נקבעה נכות בחוות דעתו של מומחה בית-המשפט.
בגוף חוות הדעת צוין כי קצה חוט המתכת שנמוש באזור הצלקת מלווה ברגישות מקומית, ואילו הנתבעת התייחסה בסיכומיה רק להמלצה ביחס לעתיד, ולא למה שנקבע בגוף חוות הדעת בהקשר זה. גם מצאתי כי אין בעובדה שהומלץ להסיר את חוט המתכת כדי לגרוע מהמסקנה כי לצלקת זו נלווה גם היבט תפקודי שעיקרו בגירוי מקומי, כל עוד לא הוסר.
מצאתי לתת משקל לטענות הנתבעת בעניין ניהול הליך כפול באותה עילה, בשני בתי משפט שונים, ללא כל הצדקה ברורה מצד התובעת, ולאחר שהתובעת זנחה את ההליך הקודם בחוסר מעש, בקביעת ההוצאות בהליך זה.
לאור המפורט לעיל, התביעה מתקבלת, באופן שהתובעת זכאית לפיצוי בגין נכות בשיעור של 10% מסכום הפיצוי על פי הפוליסה, וכן זכאית לפיצוי בגין 34 ימי היעדרות מהלימודים.
