בפניי תביעה כספית על סך 41,000 ₪ שהגישה התובעת, ילידת 19.12.2002, כנגד הנתבעת, חברת הביטוח שביטחה את התובעת במועד הרלוואנטי מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בגין ניזקי גוף (להלן: "הפוליסה"), בעקבות ארוע מיום 7.5.2013 שאירע בהיותה של התובעת תלמידה בבית ספר יסודי, במהלכו נפלה ונחבלה ביד ימין, ואובחן בה שבר שהצריך ניתוח וגיבוס (להלן: "הארוע").
התקנה הרלוואנטית בתקנות המל"ל היא תקנה 75(1)(ב) הקובעת נכות בשיעור 10% בגין "צלקות מכאיבות או מכערות".
בפסיקת בתי המשפט נדונו מקרים בהם צלקת אסתטית הוכרה כצלקת המקנה תגמולי ביטוח על פי הפוליסה לביטוח תלמידים, אך זאת במקרים שבהם הוכח כי מדובר בנכות משולבת, הכוללת מרכיבי נכות תפקודית, מלבד הנכות האסתטית.
אם נפגע סבור שלצלקת משמעות תפקודית עקיפה בגלל כיעורה, הוא רשאי לפנות לועדת החריגים בנידון (ראו למשל: ת"א (שלום חיפה) 8036/06 אבו חמדה נ' טרסט סוכנות לביטוח בע"מ (10.09.09); ת"א 15426-08-11 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (03.11.15))" (תא"מ (י-ם) 63135-02-20 פלונית נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2022), בפיסקה 7; וראו גם בתא"מ (נצ') 9157-04-20 פלונית נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2021)).
...
לא שוכנעתי בטענת הנתבעת לפיה בגין חוט המתכת הגורם לרגישות לא נקבעה נכות בחוות דעתו של מומחה בית-המשפט.
בגוף חוות הדעת צוין כי קצה חוט המתכת שנמוש באזור הצלקת מלווה ברגישות מקומית, ואילו הנתבעת התייחסה בסיכומיה רק להמלצה ביחס לעתיד, ולא למה שנקבע בגוף חוות הדעת בהקשר זה. גם מצאתי כי אין בעובדה שהומלץ להסיר את חוט המתכת כדי לגרוע מהמסקנה כי לצלקת זו נלווה גם היבט תפקודי שעיקרו בגירוי מקומי, כל עוד לא הוסר.
מצאתי לתת משקל לטענות הנתבעת בעניין ניהול הליך כפול באותה עילה, בשני בתי משפט שונים, ללא כל הצדקה ברורה מצד התובעת, ולאחר שהתובעת זנחה את ההליך הקודם בחוסר מעש, בקביעת ההוצאות בהליך זה.
לאור המפורט לעיל, התביעה מתקבלת, באופן שהתובעת זכאית לפיצוי בגין נכות בשיעור של 10% מסכום הפיצוי על פי הפוליסה, וכן זכאית לפיצוי בגין 34 ימי היעדרות מהלימודים.
