ועדת גודל רכב הסכם ניידות סעיף 9 אביזרים מיוחדים לרכב

בשלב הגשת תביעתו, הובהר לתובע כי הועדה להתאמת רכב רשאית לקבוע רכב שונה ולא בהכרח גדול יותר, כשהרכב שנקבע השאיר את התובע באותה קטיגוריית קצבת ניידות לה הוא זכאי לפי תוספת ח' להסכם, ומכאן לא נפגע באופן כלשהוא מהחלטת הועדה, ואילו הירידה בערך רכבו אינה באחריות הנתבע ואין בסיס בדין לתביעתו בעיניין זה. המסגרת הנורמאטיבית סמכות הועדה לגודל רכב מעוגנת בהוראות סעיף 9 להסכם הניידות, אשר זו לשונו: "9. רכב מיוחד

בהתאם, הוסמכו הועדות לקבוע את הרכב המתאים ואת האביזרים המתאימים למוגבל בניידות, בהתאם לצרכיו הרפואיים ובהתאם לתנאים המפורטים בהסכם הניידות (ר' עב"ל 58344-07-12 צברי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28/1/14, עב"ל 18559-07-10 המוסד לביטוח לאומי – דועא, מיום 5/12/11, דב"ע נב/0-84 הזנפרץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 301 1993).

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגענו למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל חלקית, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לאור המפורט לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כך שעניינו של התובע מוחזר לוועדה על מנת שתפעל כאמור בסעיף 25 לעיל.

הפלוגתא שנקבעה (ר' החלטה מיום 12.6.18), הינה: "האם בדין נקבע ע"י הועדה מ- 3.4.17- הרכב המתאים לתובע". דיון והכרעה: אקדים ואציין כי החלטתי לקבל את העירעור במרביתו, כדלקמן: סמכות הועדה לגודל רכב מעוגנת בהוראות סעיף 9 להסכם הניידות, אשר זו לשונו:               "9. רכב מיוחד

בהתאם, הוסמכו הועדות לקבוע את הרכב המתאים, ואת האביזרים המתאימים למוגבל בניידות, בהתאם לצרכיו הרפואיים ובהתאם לתנאים המפורטים בהסכם הניידות  (ר' עב"ל 58344-07-12 צברי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28/1/14, עב"ל 18559-07-10 המוסד לביטוח לאומי – דועא, מיום 5/12/11, דב"ע נב/0-84 הזנפרץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 301 1993).

...

טענתו של המערער בעניין התקנת מתקן כסה"ג בגג הרכב, הנה הרחבת חזית שלא נטענה בפני הוועדה ודינה להידחות.

הפלוגתא שנקבעה (ר' החלטה מיום 12.6.18), הנה: "האם בדין נקבע ע"י הוועדה מ- 3.4.17- הרכב המתאים לתובע". דיון והכרעה: אקדים ואציין כי החלטתי לקבל את הערעור במרביתו, כדלקמן: סמכות הוועדה לגודל רכב מעוגנת בהוראות סעיף 9 להסכם הניידות, אשר זו לשונו:               "9. רכב מיוחד

סוף דבר: הערעור מתקבל, כמפורט לעיל.

הרכב הנו "רכב לאבזרים מיוחדים", כהגדרתו בסעיף 2 להסכם הניידות, אשר בו נקבע: ""רכב לאבזרים מיוחדים" – רכב מיוחד כמשמעותו בסעיף 9, שניתן להכנס לתוכו בישיבה בכסא גלגלים או שניתן לנהוג בו תוך ישיבה בכסא גלגלים כאמור, והוא הרכב הקובע לגבי המוגבל בניידות;".

סוג הרכב וההתאמות שנדרשו נקבעו על ידי הועדה לגודל רכב ביום 1/2/12, כאשר התובע לא השיג כלל על החלטותיה, הן בנוגע לסוג הרכב והן בנוגע להתאמות הנדרשות, כאמור בסעיף 9 להסכם הניידות.

...

אין אנו מקבלים את טענת התובע לפיה התבססות הנתבע על מחירון לוי יצחק אינה כדין.

איננו מקבלים גם את הטענה לפיה בהתאם להוראות סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות, היה על הנתבע לקבוע את מחיר הרכב לאחר שיקבל חוות דעת של שמאי מוסמך.

לסיכום, מתעודת עובדת הציבור, וכן אין חולק, כי עת ביקש התובע להחליף את הרכב, הנתבע חישב את שווי הרכב כאמור בהגדרת "מחיר רכב קודם" וכאמור בהגדרת "בסיס החישוב", שבהוראות הסכם הניידות והסכם הלוואות, כך שהחלטת הנתבע להפחית משווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק, פחת בשיעור של 10% בלבד, הואיל והתובע הינו חסר רישיון נהיגה, בדין יסודה.

נזכיר גם את שנקבע בעיניין דועא עומר (עב"ל (ארצי) 18559-07-10) בדבר סמכויות פקיד התביעות אל מול סמכות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים: "כלל הוראותיו הרלוואנטיות של הסכם הניידות, כפי שפורטו לעיל, מלמדות כי במסגרת ההסכם נעשתה חלוקת סמכויות ברורה בין שלושה גופים - הועדה הרפואית, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים והמוסד. ... המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, על שתי ערכאותיו (ועדה לגודל רכב וועדת השגה), הוסמך לקבוע את הרכב והאביזרים המיוחדים המתאימים למוגבל בניידות, בהתאם לצרכיו הרפואיים-שקומיים ולקריטריונים המפורטים בהסכם; והמוסד - הוסמך לקבוע אם קיימת זכאות בהתאם להוראות ההסכם ולבצע את התשלומים הנובעים מכך, אך זאת 'בהסתמך על החלטת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים או המכון, הכול לפי העניין...'.

" לעמדת התובע, כפי שניתן להבינה מסיכומיו, יש לראות את החלטת הועדה מיום 28.4.19 אשר היתכנסה לצורך בחינת סעיף 11(ב)(3) כעונה על דרישות סעיף 9(א)(1) להסכם הניידות – כאילו הופיע בפני ועדה לגודל רכב, ולכן יש ליישם את החלטת הועדה כאשר יגיש בקשה להלוואה עומדת חדשה להחלפת רכב.

...

לאחר שבחנו את המסמכים ואת ההלכה הפסוקה, מצאנו כי אין לקבל טענה זו מהטעמים שיפורטו להלן: ראשית, התובע אינו מצביע על כל מקור נורמטיבי מכוחו ניתן לחייב את הנתבע לאמץ את החלטת הוועדה מיום 28.4.19 גם בהחלטה מאוחרת של פקיד התביעות אשר תינתן ביחס לבקשה חדשה שתוגש על ידי התובע.

קבלת בקשתו של התובע נוגדת את תכליתו של הסכם הניידות, וכפי שנקבע בעב"ל 1248/00 יהודה יששכר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 212 (2004): "ככלל, זכות המוענקת לפי הסכם הניידות למבוטחים – והמערער בכללם – איננה זכות קנויה בידם לקבלת הגימלה לעולם וָעד. מטרתו של הסכם הניידות ותכליתו הן לסייע בידיו של אדם שמפאת מצבו הרפואי הוגבלה ניידותו. תנאי הכרחי להענקת הגימלה הוא מצב בריאותו של המוגבל בניידות ועמידתו בכלל הדרישות שבהסכם הניידות. במסגרת זו שְמוּרָה למבוטח הזכות לבקש שינוי במעמדו, אם חל שינוי במצבו המצדיק הכרה בזכאות לגימלת הניידות או בהעלאת שיעורי ההגבלה שנקבעו לו. בה במידה יכול ויימצא כי אין הוא עונה עוד על דרישות ההסכם וייצא מגדר תחולתו. על "הגמישות" בזכאות לגימלת ניידות, על כך שאין המדובר בנכות יציבה או "צמיתה", ועל כך שהגימלה נקבעת בכל פעם מחדש, בהתאם למצב כפי שקבעה הוועדה הרפואית, עמדה השופטת פורת בעניין כץ ודבריה טובים לענייננו: "הגימלה הניתנת מכוח הסכם הניידות, איננה בגדר פיצוי המוגבל בשל מצבו הרפואי-הביולוגי, אלא מטרתו לסייע במימון 'תחליף לרגליים' שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל. אם זוהי תכלית הסכם הניידות – אין כל רלבנטיות למצב 'ההיסטורי' של הנכה, אלא הקובע הוא מצבו 'כאן ועכשיו', לאמור, בעת עמידתו בפני הוועדה, הבוחנת אם זקוק הוא (ולא אם זקוק היה) לתחליף לרגליו.. עוד פסק בית-דין זה כי הסכם הניידות, מעצם טיבו, נתון לשינויים הנעשים בו מעת לעת, אשר יש בהם כדי להשפיע על זכויותיו של המוגבל בניידות, בין לטובה ובין שלא לטובה." על יסוד טעמים אלו, לא שוכנענו כי יש לחייב את פקיד התביעות לאמץ את החלטת הוועדה מיום 28.4.19 במסגרת תביעות עתידיות.

סוף דבר על יסוד כל האמור התביעה נדחית.

למען הנוחות נצטט להלן את ההגדרה האמורה: "רכב לאביזרים מיוחדים – רכב מיוחד כמשמעותו בסעיף 9, שניתן להכנס לתוכו בישיבה בכיסא גלגלים או שניתן לנהוג בו תוך ישיבה בכיסא גלגלים כאמור, והוא הרכב הקובע לגבי המוגבל בניידות". בנוסף, המערערת בחרה שלא לרכוש את הרכב שקבעה הועדה (בעקבות בקשת המערערת שלא לקבל את הרכב המסחרי) – רכב מסוג פורד גלאקסי 2000 סמ"ק (להלן – הרכב האחר) שאינו עונה על הגדרת "רכב לאביזרים מיוחדים". המערערת העדיפה משיקוליה להשאר עם רכבה הפרטי שבאמצעותו הגיעה לדיון בועדה – ג'יפ מתוצרת מרצדס (להלן – הרכב האישי).

למען הנוחות נצטט להלן את הסעיף האמור: "למוגבל בניידות אשר ברשותו ובבעלותו רכב, ומתקיימים לגביו תנאי סעיף 5 ו-7 להסכם זה, תשולם קצבת ניידות בשיעורים המפורטים בתוספת ח' להסכם זה, בהתאם לגודל הרכב שברשותו ובבעלותו, ובילבד שאם ברשותו ובבעלותו רכב גדול מהרכב הקובע לגביו, תשולם לו קצבת ניידות בהתאם לגודל הרכב הקובע לגביו". המערערת עותרת לקבל קצבת ניידות בשיעור התואם "רכב לאביזרים מיוחדים", קצבה ששיעורה עולה על הקצבה המשולמת לה כיום בפועל לפי הרכב האחר (הוא הרכב הקובע לגביה).

...

פסק הדין מושא הערעור בית הדין האזורי דחה את התביעה בנימוק שהזכאות לקצבה בשיעור שהמערערת עותרת לו קמה רק לבעלי רכב לאביזרים מיוחדים (הרכב המסחרי) וכי הרכב האישי אינו עונה להגדרה זו. בית הדין האזורי היה ער לכך שבחירתה של המערערת ברכב האישי הגדילה את הוצאותיה, אולם הוסיף כי: "הקריטריונים לזכאות לקיצבה זו [הכוונה לשיעור התואם את הרכב המסחרי – הח"מ] ברורים וחד משמעיים וקביעה שונה אינה בבחינת פרשנות אחרת אלא הרחבת הסכם הניידות". הכרעה לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים בכתב ובעל פה, וכן את השלמות הטיעון (לרבות בעת הדיון הנוסף), נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות.

לסיכום, שיעור הקצבה שמוגבל בניידות זכאי לו לפי ההסכם נקבע לפי הרכב המשמש אותו בפועל, ולא יותר משיעור הקצבה התואם את הרכב הקובע לגביו.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערערת תשלם למוסד הוצאות משפט בסכום של 4,000 ₪.