לפניי בקשת הנתבעת (להלן – המבקשת) להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל), בדרך של מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, מכח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
...
באשר לטענה בדבר העדר קביעה מפורשת של הועדה לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הניסיון האובדני, אני סבור כי החלטת פקיד התביעות אינה מהווה קביעה על פי דין שיש בה כדי לחייב את בית המשפט בהליך.
ברע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה, נ(1) 556 (1996) נקבע בענייננו:
"הלכה היא, שהליך התביעה לדמי פגיעה המוגש לפקיד התביעות של המוסד או החלטת בית הדין לעבודה בתביעה המוגשת אליו לחיוב המוסד בתשלום דמי פגיעה, אינם קביעה מחייבת לעניין סעיף 6ב לחוק, באשר לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות שהתובע לקה בה. הדבר נקבע בשורה של פסקי-דין (ע"א 268/86 כהן נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ [1] ; רע"א 439/89 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שילוח ואח' [2] ; רע"א 1527/90 צדקיהו נ' הסנה, חברה לביטוח בע"מ ואח' [3] ; רע"א 117/91 הרוש נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [4] ; וראו גם בספרו של א' ריבלין, תאונות דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים (נבו, מהדורה 2, תשנ"ו) 283-284). הטעם לכך הוא, שבתביעה לדמי פגיעה אין פקיד התביעות או בית דין לעבודה נדרשים לקבוע דרגת נכות. בשלב זה נדרשת החלטה בשאלה אם מגיעים לתובע דמי פגיעה, וקביעה סופית של הנכות וכן קביעה כי הנכות היא כתוצאה מהתאונה אינן תנאי הכרחי לכך. בדרך כלל, בשלב זה הנכות הסופית כתוצאה מהתאונה גם טרם גובשה. קביעת דרגת הנכות נדרשת רק בשלב השני, שבו תובע נפגע עבודה קיצבה או מענק. מכיוון שבשלב התביעה לדמי פגיעה מדובר בהליך הבא להעניק סעד זמני, אשר בו לא נדרשת קביעת דרגת נכות, אין קביעה בשלב זה יכולה להיחשב כקביעת דרגת נכות על-פי דין במובן סעיף 6ב לחוק."
ובהמשך :
"יצאנו מהנחה שקביעת דרגת הנכות על-ידי הוועדה הרפואית קובעת גם את קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות. אך מהראיות שבאו לפני בית המשפט ניתן להסיק שקביעת הקשר הסיבתי לא נעשתה על-ידי הוועדה הרפואית עצמה. עיון במסקנותיה מלמד שאין כל התייחסות לשאלה זו. אין כל הנמקה לקיומו של קשר סיבתי כזה. נסיבות המקרה אף מלמדות, שלנוכח קביעת בית הדין לעבודה, אשר, כפי שהובהר לעיל, אין קביעתו מהווה קביעה לעניין סעיף 6ב, ראו המוסד והוועדה קביעה זו כמחייבת. וייתכן שכך, בלי שאכריע בדבר, לעניין תביעתו של המשיב מהמוסד. אך לענייננו, רק קביעה של הוועדה הרפואית יכולה לשמש קביעה שתחייב על-פי סעיף 6ב לחוק. משהוברר שאין קביעה עצמאית כזו של הוועדה הרפואית, יש בכך להצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. לכך יש להוסיף, שקיימות חוות- דעת סותרות לעניין קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות - חוות הדעת של פרופסור ברהם ופרופסור רכס. בכל הנוגע להליכים המתקיימים בבית המשפט המחוזי, משקלן של שתי אלה דומה, שהרי, כפי שכבר אמרנו, פסק-דינו של בית הדין לעבודה וחוות-דעתו של פרופסור רכס אינן בגדר ראיה בהליכים שלפני בית המשפט המחוזי. אכן, המדובר במקרה גבול מבחינה רפואית. בהתחשב בכך, ובהתחשב בעובדה שהוועדה הרפואית לא שקלה ולא נתנה דעתה למחלוקת בעניין הקשר הסיבתי, יש להיעתר לעתירה החלופית של המבקשת. יש לראות את קביעת הוועדה הרפואית כנסתרת במובן הסיפה לסעיף 6ב ולמנות מומחה רפואי כבקשת המבקשת."
מהמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט לא ברורה קביעת הקשר הסיבתי שנעשתה על ידי הוועדה בין התאונה לבין אירוע ניסיון ההתאבדות של המשיבה.
משאין התייחסות הוועדה לקשר הסיבתי בין התאונה לבין ניסיון ההתאבדות, ורק קביעה של וועדה רפואית יכולה לשמש קביעה שתחייב על פי סעיף 6ב לחוק, אני נעתר לבקשה כי יש להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום הפסיכיאטריה, ובהתאם להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.
בהתאם לכך, אני סבור כי בנסיבות העניין אין להגביל את הסמכות של המומחה אשר ימונה לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בלבד, כבקשת הנתבעת, אלא עליו להתייחס למכלול העניין, קרי, הן ביחס לשיעורי הנכות הפסיכיאטרית של התובעת לפני התאונה ולאחריה, ככל שקיימים, והן בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הניסיון האובדני.
