ועדה רפואית לעררים - 1 אחוז נכות

במסגרת התביעה הועלו גם טענות בנוגע להחלטת ועדה רפואית לעררים מיום 31.1.20, אשר קבעה לתובע אחוזי נכות זמנית בשיעור של 20% החל מיום 1.6.19 ועד ליום 31.8.19, ודרגת נכות יציבה בשיעור של 0% החל מיום 1.9.19.

תקנה 1 לתקנות קובעת: "בתקנות אלה, "החלטה" - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק".

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו לפנינו אנו סבורים שדין התביעה להידחות.

משכך, התביעה כנגד ההחלטה של פקיד התביעות נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

כמו כן, הנתבע קבע לאחרונה במסגרת תביעת נכות כללית שהגיש התובע, שלתובע 20% נכות בגין "ארוע מוחי" שעבר, לפי סעיף 29(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

כאמור, עמדתו של הנתבע במכתב תשובה לתובע מיום 25.7.19: "...ועדה רפואית לעררים מ-28.1.19 בנכות כללית קבעה אחוזי נכות בתחולה מ-1.1.15 גם בשל ארוע מוחי.

...

מהאמור לעיל, נוכח הקביעות החלוטות של בית הדין, חל מעשה בית דין, ודין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

על אף זאת, לא בלי היסוס, אנו קובעים שכמקובל בעניין של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.4.2021 אשר היתכנסה מכוח פסק הדין בתיק ב"ל 36033-06-19 (להלן: "פסק הדין המחזיר"), דחתה את הערר וקבעה למערער נכות יציבה בגובה 20% בגין פריט 42(1)(ד)(II) בכתף ימין וכן 10% נוספים בגין הפעלת תקנה 15 במלואה.

בסיכומי המערער לאחר דיון הערכה מוקדמת, חזר על עיקר טענותיו והוסיף כי הועדה הרפואית לעררים מיום 21.1.2018 קבעה אחוזי נכות יציבה לגבי כתף שמאל מיום 1.2.2013 וזאת בחוסר סמכות ומבלי לתת אזהרה.

...

טענות המשיב: דין הערעור להידחות שכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

המשיב הוסיף כי המסקנה שתיקו של המערער לא עמד בפני הוועדה היא ספקולציה חסרת תימוכין.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, אני קובעת כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו ואני מורה כדלקמן: עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 7.4.21 כדי שזו תתייחס לחוות דעתו של ד"ר רוזנברג מיום 28.3.10 ותשקול האם יש בה כדי לשנות מעמדתה בעניין כתף שמאל.

ועדה רפואית מדרג ראשון אשר היתכנסה לידון בעיניינו של המערער ביום 6.5.2021 קבעה למערער נכויות, כדלקמן: נכות אורטופדית בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), בנכוי 10% בגין מצב קודם; נכות בגין צלקת בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 75(1)(א-ב) (מותאם) לתקנות; נכות זמנית בתחום הנפשי בשיעור 20% החל מיום 1.6.2020 ועד ליום 31.12.2021.

העירעור נדון בתיק ב"ל 11742-03-22, במסגרתו ניתן ביום 12.7.2022 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כדלקמן: "...עניינו של המערער יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 20.1.2022 על מנת שתשקול עמדתה בשנית לעניין הקשר הסיבתי למחלת הקרוהן תוך היתייחסות לחוו"ד פרופ' רם דיקמן מיום 19.12.2021 וכן למסמך הרפואי מאת פרופ' גבריאל שרייבר מיום 24.2.2021.

...

לעניין זה יצויין, כי מעיון בחוות דעתו של פרופ' רם דיקמן עולה, כי פרופ' דיקמן התייחס לשתי אפשרויות לעניין קיומו של קשר סיבתי ותמך חוות דעתו בספרות רפואית הקושרת בין סטרס (דחק) וחסך בשינה להתפרצות מחלת הקרוהן, הן בדרך של גרימה והן בדרך של התלקחות מחלה קיימת אך שקטה, ולסיכום קבע כי "במילים אחרות, אין לי ספק כי המצוקה שחווה, לרבות החסך בשינה והדחק הנפשי שנלוו לו, ובהמשך התפתחות ה- PTSD לפי הרשומה הרפואית, שימשו כגורמים מעוררים שהביאו לחשיפת מחלת המעי הדלקתית של... אני סבור כי מחלתו של... קיננה כבר בגופו כתוצאה מנטייה גנטית מולדת להתפתחות מחלת מעי דלקתית. מאידך, מחלתו של... היתה "רדומה" או לא פעילה טרם המצוקה ונחשפה והתבטאה כאשר התאספה מסה קריטית של גורמים סביבתיים מעוררים במהלך ורק בגלל המצוקה שחווה.

כאן המקום לציין, כי טענת המשיב שלפיה פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה לבחון את אפשרות ההכרה בפגימה על דרך ההחמרה ועל כן, לא חלה עליה חובה לבחון אפשרות זו- דינה להידחות.

כאן המקום לציין, כי אין בידי לקבל את טענת המערער שלפיה הוועדה טעתה עת לא ישב בהרכבה מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה.

ביום 6.4.2021 ניתנה החלטה על ידי ועדה רפואית לעררים, שלפיה, החל מתאריך 13.1.2015 אחוזי הנכות של התובע יעמדו על 14.5%.

(2) המוסד רשאי, על אף האמור בפיסקה (1) לחשב את ההכנסה לצורך תשלום המקדמות בשנה השוטפת על בסיס הכנסה שלפיה חושבו מחדש מקדמות, כאמור בתקנה 4 ובילבד ששומה, או שומה עצמית שנתקבלה לגבי אותה שנת מס שלגביה חושבו מחדש המקדמות, תובא בחשבון, והוראות תקנה 7 יחולו גם על הכנסה שחושבה על פי פסקה זו. תקנה 4 (א) לתקנות, שעניינה "תנאים לשינוי מקדמה" קובעת כדלקמן: "המוסד רשאי, על פי בקשתו של מבוטח, לחשב מחדש את המקדמות הרבעוניות, אם מיתקיים אחד מאלה:....

...

ויודגש, גם בהודעת התובע מיום 17.3.2024 נרשם כי "אין בידי התובע או לרואה חשבון מטעמו אסמכתא לכך". לפיכך, כמו גם לנוכח השלב בו מצוי ההליך, לא מצאנו כל טעם בשלב זה בזימונו של רואה החשבון ו/או בזימונה של עובדת הציבור, אשר בא כוחו של התובע כבר הסכים בדיון ההוכחות, כי תעודת הציבור תוגש לתיק.

לפיכך, מקובלת עלינו טענת הנתבע כי "לא יכולה להיות אסמכתא על דיווח שלא קיים", וכדברי שלום עליכם, "ואם תאמר שאין לך אחות? לך לך והצטדק!" (בשינויים המחויבים ראו ע"פ 8095/16 יהודה עובדיה נ' מדינת ישראל (מיום 30.3.2017).

אשר על כן, ובכפוף לאמור בסעיפים 16 ו-32 לעיל כי המקדמות מיום 7.10.2014 נכללו בבסיס השכר, התביעה נדחית.