ועדה רפואית חוזרת של ביטוח לאומי

בועדות רפואיות חוזרות (אחרונה מיום 31.10.06) נקבע שלא חלה החמרה במצבו.

] לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו, בכל הנוגע לקיצבה מיוחדת עפ"י תקנה 10, יש לבחון את מידת ההזקקות של המבוטח, האם היא רנדומלית ומשתנה ולמטרות אקראיות או קבועה ויומיות (למשל ללימודים במקום מרוחק, או לטיפולים רפואיים יומיים או למקום העבודה וכד').

לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי בענייו נאמן,[footnoteRef:33] שם נקבע לעניין ההבחנה ביישום תקנה 10(ב) ו-10(ג) לתקנות, כך: [33: עב"ל 55089-01-16 שרה נאמן, אלמנת המנוח שמואל נאמן ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם באר"ש, 15.5.2020).

...

לסיכום - לא השתכנעתי שהתובע זקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, בהתאם לתקנה 10(ג) לתקנות, אלא לכל היותר במידה רבה וגם זה מוטל בספק.

מכלל האמור הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

עם תום תקופת הזמניות הראשונה סברה ועדה רפואית חוזרת כי המערער מתמודד גם עם תיסמונת מרפאן והעמידה את נכותו הזמנית על 40%.

להלכה נפסק עוד מראשית ימי בית הדין כי "היתערבות בית הדין בשקול דעתה של הועדה אם להזקק לכלי העזר או שלא להיזדקק, תהיה מוגבלת ביותר" (דב"ע (ארצי) 0-25 כהן – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 326, 330 (1971)).

...

בנסיבות אלה ונוכח העובדה שמדובר בנכות זמנית ובהחלטה הנתונה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, טענת המערער לעניין זה נדחית.

סוף דבר - על יסוד כל האמור הערעור נדחה.

בשים לב להיותו של ההליך מתחום הביטחון הסוציאלי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

עניינו של פס"ד זה הנו טענת התובע כי הנתבע פעל שלא כדין עת החליט להעמיד את התובע לועדה רפואית חוזרת בהתאם לתקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: תקנה 37).

מכאן ש"אין לעשות שימוש בכוח זה הנתון לרופא מוסמך של המוסד למטרות פסולות, כגון תחליף לערעור על קביעה רפואית (שמקומה בוועדת ערר) או קביעה משפטית (שמקומה בבית דין איזורי לעבודה)" (דב"ע (ארצי) נג/0-5 שלומית בוכובזה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע כה 220 (1993); להלן: עניין בוכובזה; עניין יוסלבסקי)". במקביל הובהר כי השינוי במצבו של המבוטח "אינו חייב להיות נתון מוכח בפני אותו רופא מוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובניסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי. במיוחד כך יהיה הדבר, עת הפגימות הן מסוג שחלוף הזמן יכול להשפיע לשפור". בעיניינה של שלומית בוכובזה – המוסד " (דב"ע (ארצי) נג/0-5 קבע בית הדין הארצי שחובתו של הרופא המוסמך להפעיל את תקנה 37, וזאת, "כל אימת שמתברר לו מנתונים רפואיים רלבאנטיים הנראים על פניהם כנכונים, כי חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנפגע". לאור פסיקה זו נבדוק האם קביעת הרופא המוסמך נעשתה משיקולים עניניים בלבד ועל בסיס נתונים רפואיים רלבאנטיים, והאם יש הצדקה לביטול ההחלטה בעיניין הפעלת תקנה 37.

...

התיק מגיע אלי דרך פקידי תביעות, ואני מקבל תיקים כאלה שניים שלושה בחודש, ובדרך כלל אין מסמכים, כי פקידי התביעות לא יושבים לבדוק אם יש מסמכים או לא, הם מביאים כדי לשאול לדעתי האם להעביר לפי תקנה 37, ואני תמיד מבקש מסמכים.

מגיע לאיזה שהיא בקרה, ולכן החלטתי שאני חושב שצריך להביא בקרה, וגם אני כותב שאני לא קובע אם חל או לא חל שיפור, אני חשוב שיכול להיות שחל שינוי, יכול להיות לטובה, יכול להיות לרעה כמו שקורה הרבה פעמים, שאנשים מגיעים לתקנה 37 והוועדה מחליטה להעלות את אחוזי הנכות או חומרת הנכות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל , ואף אם מפאת הספק – קביעת הנתבע על הפעלת תקנה 37, באופן בו נעשתה – מבוטלת.

עוד צוין, כי "כל התכתבות או פנייה חוזרת לביטוח הלאומי, וכן פניה לסיוע המשפטי אין בהן כדי להאריך את המועד להגשת ערעור". ודוק –המערערת לא הסבירה מדוע העירעור לבית הדין לא הוגש במועד, במקביל לפנייתה לסיוע המשפטי.

עוד נפסק, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 22.6.2006)).

...

לנוכח ממצאי בדיקתה הקלינית המפורטת והמנומקת הועדה הגיעה למסקנה כי דין הערעור להידחות.

לסיכום – קביעות הועדה נסמכות על ממצאי הבדיקה הקלינית של המערערת המפורטים בפרוטוקול ועל המסמכים הרפואיים שבתיקה הרפואי.

על כן, הערעור נדחה.

לפני בקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 10.08.22 (להלן: "הועדה" ו/או "המל"ל") בנוגע לתאונת דרכים מיום 29.08.12 (להלן: "התאונה") על דרך של מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים: אורתופדיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה וראומטולוגיה, זאת בהסתמך על סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

עוד צוין, כי הועדה עיינה במסמכים הנ"ל כולל בדיקה חוזרת בביטוח לאומי מיום 22.12.21.

...

סיכומו של דבר - נוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, טוענת המבקשת, כי במקרה שלפנינו, מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה, המצדיקים היעתרות לבקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור, וכן להורות על מינוי מומחים כאמור ברישא להחלטה זו. בתגובתם, טוענים המשיבים, בראש ובראשונה, כי המבקשת צירפה לבקשתה אך ורק את דוח הוועדה האחרונה, דבר היוצר תמונה חלקית ומעוותת באשר להליכים הרבים שהתקיימו בעניינה של המבקשת, לרבות הליכים משפטיים בבית הדין לעבודה.

בסיכומו של דבר, שללה הוועדה באופן ברור וחד משמעי קשר סיבתי בין התלונות על מיגרנה לבין התאונה ונקבע כי: "אין קשר בין התלונות של המיגרנה לתאונה הנידונה". עיון בפרוטוקולים של וועדות המל"ל שהוצגו לעיוני, מלמד כי המבקשת לא רק שלא ערערה על החלטת הוועדה הנ"ל, אלא אף לא העלתה כל טענה בתחום הנוירולוגי בוועדות שהתקיימו בעניינה לאחר מכן, והלכה למעשה זנחה את טענותיה בתחום זה. מכל המקובץ לעיל, עולה כי הוועדה קבעה קביעה פוזיטיבית בתחום הנוירולוגי, המהווה קביעה על פי כל דין, המחייבת את בית המשפט לצורך הליך זה. על כן, ומשלא נתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 6ב סיפא, אין מקום להיעתר לבקשה גם בתחום זה. התחום הראומטולוגי: למבקשת נקבעה נכות על פי כל דין בגין תסמונת הפיברומיאלגיה בשיעור של 5% (לאחר ניכוי מצב קודם).

בסיכומו של דבר, קבעה הוועדה כי: "לפי הספרות פיברומאלגיה לא נחשבת למחלה פרוגרסיבית המהלך הוא לינארי עם תנודות כך שאין מקום לקבוע החמרה במצבה". כאן המקום לציין, כי אם רצתה המבקשת לסתור את קביעת הוועדה, כאמור לעיל, היה עליה לצרף אסמכתאות לתמיכה בעמדתה ואין די בטענת טענות בעלמא.

סוף דבר - הבקשה נדחית.