ועדה רפואית במשרד הביטחון לקרסול

במקרה דנן , הנפגע הצהיר בפני הועדה הרפואית של משרד הבטחון מיו 18.7.12 כי הוא סובל מקשיים בהליכה, משתמש בקב קנדי, סובל מצליעה, מוגבל בטווחים במפרק הירך ובקרסול, אינו מסוגל לבצע עבודה פיזית, וניתוח שעבר כדי שיוכל לחזור לשגרה לא סייע לו. כמו כן במהלך בדיקת הנפגע ודיון הועדה צוין כי הנפגע אינו מסוגל לעמוד על רגל ימין, מתהלך בצליעה , נעזר בקב קנדי וסובל מהגבלה ניכרת בתנועות מפרק ירך ימין.

...

ראה בעניין זה בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה האמור לעיל: "כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה היתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי-גוף יודע עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור -כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב' לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לענין נכותו של הנפגע היתה נמצאת מסוכלת". אשר לשיהוי הנטען בהגשת הבקשה להבאת ראיות לסתור, סבורני כי נוכח העובדה כי הסרטונים נשוא הבקשה, היו בידי הנתבעת, כבר בחודש 1/2016 , הרי שלא הייתה כל מניעה להגשת הבקשה אף לאחר התייעצות בעניין, כבר לפני חודשים רבים, ועוד טרם הגשת תחשיבי הנזק וקבלת הצעת בית המשפט לפשרה.

סוף דבר: לאור כלל הנימוקים שפורטו כאמור לעיל, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה.

בשים לב לשיהוי שבהגשת הבקשה למול קבלתה , אני קובעת כי אין צו להוצאות.

צילומים שנערכו לתובע בבית החולים הדגימו שבר בעצם טראפזיום, בסיס מסרק 2-3 עם תת פריקה ב-CMC1 (שורש כף יד שמאל); שבר מרוסק בירך ימין בשליש דסטלי; שבר בקרסול ימין, שברים באצבעות כף רגל ימין ושמאל ושבר בכף יד ימין (עמ' 58-74 לראיות התובע).

ועדת רפואית של משרד הבטחון לפי חוק הנכים חוק התגמולים קבעה את נכותו הציבה של התובע בעקבות התאונה, החל מיום 06/09/2020, כדלקמן: 10% נכות, לפי סעיף 29(11)(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות הנכות), בגין אנצפלופטיה עם ירידה קוגניטיבית קלה.

...

לסיכום, הפסדי השכר של התובע בתקופת העבר עומדים על סך של 52,852 ₪, ובצירוף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% - 59,458 ₪.

אשר לתקופת העתיד, לתובע נותרו נכויות משולבות (אורתופדית ונוירולוגית) ושוכנעתי שהוא יזדקק לעזרה מתונה במטלות הדורשות מאמץ גופני מיוחד.

הערכת הנזקים מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה - 59,458 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה - 1,001,873 ₪ ג. עזרת הזולת - 60,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות ונסיעה- 10,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 92,208 ₪ ו. ניכויים 28,864 ₪ - סה"כ- 1,194,675 ₪ סוף דבר אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 1,194,675 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מהפיצוי והחזר אגרה וזאת בתוך 30 יום מהיום בו יודיע התובע לנתבעת (בכתב) כי בחר בקבלת פיצוי לפי חוק הפיצויים, הוא מוותר על מלוא התגמולים וההטבות שקיבל ויקבל בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), ולאחר שישיב למשרד הביטחון את מלוא התגמולים וההטבות שקיבל לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), על כל רכיביהם (ראו: סעיפים 36 (א)(1) ו- 36(א)(5) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום); ע"א 1162/96 הילה וייס נ' אביעד יוסף מאק, פ"ד נ"ג(2), 79).

בתי הדין לעניינים מינהליים – בית משפט השלום באר שבע ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט – 1959 (נוסח חדש) ע"נ 65059-02-22 בפני כבוד השופט בדימוס ברוך אזולאי ד"ר רוברט פינאלי עו"ס שלום שגב המערער פלוני ע"י ב"כ עוה"ד שמרלינג המשיבה קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד אילנית גדקר אהרוני פסק דין

העובדות עדות המערער ביחס לדווח של המערער לראשונה גם על הפגיעה הגב נראית לנו סבירה ומהימנה ונתמכת ברשום של הרופא מאותו יותר בתעוד ת"ר 190 האמור לעיל, אף שהמערער אמר לאחר מכן שאינו זוכר, הדבר היה כשהוצג לו רק הרישום של הרופא בו לא נרשם הדבר ולא הוצג לו הדישום השני ת"ר 190 האמור בו הדבר נרשם: תאריך 21.2.20 – בזמן עבודתו ניחבל באצבע 1 כף יד שמאלית, ניחבל בקרסול שמאלית ובגב תחתון ועליון".

כמו כן נראית לנו מסקנתו של המומחה מטעם המערער שתוצאות הפגיעה משקפות כאבים נמשכים והגבלות המשקפים נכות קבועה, בלי להתייחס לפרטים שיש בהם לקבוע את שיעור הנכות הנתון להחלטת הועדה הרפואית.

...

באשר למחלוקת בין המומחים נראה לנו שיש להעדיף את מסקנתו של המומחה מטעם המערער, לגוף העניין.

הקשר הסיבתי המשפטי בקשר לכך נראה לנו שהוכח גם הקשר הסיבתי המשפטי ברמה הנדרשת.

הכרעה לאור זאת אנו קובעים שהוכח ברמה הנדרשת שיש להכיר בנכות המערער כאמור לעיל כנכות שנגרמה תוך כדי ועקב השירות במשטרה, ומחייבים את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ ניתן היום כג בסיוןת תשפ"ג, 12.06.2023 בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בחיפה בשבתו כועדת הערר לפי חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה עמ"ח 68387-03-19 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום איסור פירסום תיק חצוני: 518325408 בפני כבוד השופט אפרים צ'יזיק – יו"ר הוועדה דר' אלכס קורת – חברה הוועדה פרופ' ולטר מרקביץ – חבר הוועדה מערערת סאוסן חאיק ע"י ב"כ עוה"ד שחר המאירי משיב קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד אסנת בן אברהם-בוגוד פסק דין

המערערת טוענת כי המנוח, אשר סבל במהלך שנות חייו האחרונות מבעיות בריאות רבות (דלקת פרקים כרונית מסוג "בכצ'ט", בעיות ריאומטיות, בעיות עיניים, בעיות בכליות, בעיות עור, בעיות לב ובעיות אורתופדיות ובעיקר בעיה בקרסול, חשד לגידול סרטני במוחו וכו'), שלח יד בנפשו בעקבות הפרעת דכאון חמורה אשר התפתחה אצלו כתוצאה מהחמרת מצבו הרפואי, אשר הקשתה עליו לבצע את תפקידו כשוטר, בשילוב עם היתנגדותה העיקשת של המערכת המשטרתית לאשר את בקשותיו הרבות לפרוש מהשרות המשטרתי בפרישה מוקדמת על רקע מצבו הבריאותי החמור.

לא זו אף זו, רעיית המנוח כלל לא הייתה מודעת לכך ש"וועדת המוגבלים", אשר היתקיימה כארבעה חודשים לפני מותו, לא דחתה את בקשתו לפרישה מוקדמת אלא דרשה ממנו להמציא לעיונה מסמכים רלוואנטיים נוספים לצורך קידום עניינו, כך שטענתה בנוגע להתנהלות חברי הועדה והצוות הרפואי מתבססת על השערה בלתי מבוססת ותו לא (ראה: סעיף 10(ה) וסעיף 12 לתצהיר המערערת ; עדות המערערת בעמוד 5 שורות 10-20; עדות רפ"ק סרויה בעמוד 6 שורות 7-17 לפרוטוקול).

...

אשר על כן, טענות המערערת בנוגע להתנהלות מקצועית רשלנית מצד הרופאים המשטרתיים אשר טיפלו במנוח ו/או מצד הסגל הפיקודי-מינהלי בשל אי הפנייתו לטיפול נפשי נדחות.

מן המקובץ לעיל עולה כי לא ניתן לקבוע בעניין זה קיומו של קש"ס בין תנאי השירות לבין אקט ההתאבדות.

סוף דבר : הערעור נדחה במובן זה שהחלטת המשיב מיום 14.2.2019 נותרת בעינה.

בתי דין מנהליים בית משפט השלום באר שבע ועדת ערעורים לפי חוק הנכים תשי"ט 2959 (נוסח חדש) ע"נ 21983-10-21 בפני כבוד השופט בדימוס ברוך אזולאי חבר וועדה ד"ר רוברט פינאלי חבר וועדה מר יאיר כפיר המערער פלוני ע"י ב"כ עו"ד יואב אלמגור המשיב קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עו"ד ינון אליה תומר מימון פסק דין

ההליך מדובר בעירעור על החלטות המשיב מיום 27.10.20 בבקשת המערער להכרת זכות נכה מיום 22.8.18 בה נקבע בהתאם לחוות דעתו של פרופ' מיכאל אהרנפלד מיום 10.6.20, כי הפיברומיאלגיה של המערער החמירה חלקית תוך כדי ועקב השרות הצבאי בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת, שלאחריה התקבלה הודעת המשיב מיום 22.7.21 כי הועדה הרפואית העליונה קבעה את נכותו בשיעור של 15% מתוך דרגה כוללת של 30%, מיום 2.5.18 – יום שיחרורו משירות חובה, ולאור זאת הוא זכאי למענק חד פעמי על פי הוראה שתנתן לו לאחר תקופה של 60 יום מיום מתן ההחלטה.

בגין 11 - תלונה על כאבי גב תחתון, בגיל 13 – חבלה ברגל שמאל, שבר ברדיוס דסטלי, בגיל 15 נבדק על ידי אורתופד בשל כאבים ביד ובקרסול שמאל, עם איבחנה של כפות רגליים שטוחות והתקנת מדרסים.

...

בתצהיר מיום 16.8.22 חזר על עיקרי הדברים והוסיף שחרה לו מאוד שלקח זמן רב בו נמשך הסבל שלו כשהיה בספינה כשהכאבים התגברו, בעוד שהוא עשה מאמצים והתעלם מהחבלה בירך, וכן שנאמר עליו שהיה בעל מוטיבציה גבוהה מאוד, ובסופו של דבר בעקבות הכאבים הידרדר מצבו מאוד והוא לא תפקד כלוחם אלא בעבודה משרדית קטנה והיה רוב הזמן בחדר.

לאחר עיון במכלול הראיות ובטענות הצדדים , נראה לנו שהתשובה לכך הינה כדעת המומחית מטעם המערער.

בעניין זה נראה לנו שיש להעדיף את מסקנת המומחית מטעם המערער שלא ניתן לקבוע על פי הראיות שהובאו שהיה בתיעוד הרפואי שקדם לגיוס, עליו הצביע המומחה מטעם המשיב, כדי להוכיח שהייתה לו תרומה להתפרצות הפיברומיאלגיה או להחמרתה.

הכרעה לאור האמור אנו קובעים שיש להכיר בנכות המערער בשל פיברומיאלגיה כנכות שנגרמה במלואה עקב השירות, ומחייבים את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.