ויתור קטין על מזונות בהסכם גירושין

האשה לא היתה צריכה לקבל תכתיבים לצורך קבלת הגט, שכן לאחר שהגיעו הצדדים להסכם גירושין היא שחזרה בה מההסכמות ובקשה שלום בית ובודאי שלא נאלצה לוותר על מזונות הקטינים לשם קבלת גטה.

...

טענות הנתבע דין התביעה להידחות מהטעם שעסקינן בהגדלת מזונות על פי ההסכם ושעה שהצדדים התדיינו בנושא מזונות הקטינים בבית הדין הרבני לו שמורה הסמכות לדון בהגדלתם.

משכך, אני קובעת שביחס לבן הגדול קיימת חלוקת זמנים שוויונית.

משכך ושעה שקיימת חלוקת זמנים זהה בין ההורים ביחס לבן הגדול אשר שוהה בפנימייה, לאור קביעתי לעיל לפיה שכרם של ההורים דומה עד זהה והואיל וממילא על פי הפסיקה צרכיו של הבן הגדול מגיעים בעת שהותו בבית ההורים מגיעים לכל היותר לחצי, אני קובעת שכל אחד מההורים יישא במלוא צרכיו בעת שהות הקטין בביתו ולא מצאתי מקום לקבוע כי רכיב זה שנקבע בהסכם שנערך בין הצדדים יוותר על כנו.

סוף דבר אם כן, התוצאה אליו הגעתי אינה שונה מהותית מהמזונות שנקבעו בהסכם ואני קובעת 15 ₪ שהנתבע יישא במזונות הקטינים הבת והבן הקטן בסך כולל של 2,400 ש"ח לחודש ( 1,200 עבור כל אחד מהקטינים) ולעת הזו וכל עוד הבן הגדול נמצא בפנימייה, הוא פטור מתשלום מזונותיו.

הנאשמת טענה כי יחידת האירוח מהוה עבורה הכנסה עיקרית וכי היא המפרנסת היחידה מאחר וויתרה על מזונות ילדיה הקטינים במסגרת הסכם הגירושין אליו הגיעה עם הנאשם.

...

בית המשפט העליון דן בשאלה האם יש מקום שהוועד המחוזי יסטה בערעורו מעמדת נציג הלשכה כפי שהוצגה בפני בית-הדין המשמעתי; אם התשובה לשאלה זו חיובית, האם מוצדקת התערבות בעונש בנסיבות הענין שנדון שם. השופטת ע' ארבל כתבה, בהסכמת חבריה להרכב: "בטרם אתייחס לכל אחת מהשאלות אדגיש כי נקודת המוצא לדיוננו היא ההנחה המוסכמת כי תפקיד גזירת הדין מוטל תמיד על שכמו של בית-המשפט – הוא ואין בלתו.... ברקע הדברים אבקש להפנות לפסיקתו של בית-המשפט שעסקה בשאלה אימתי יימנע בית-המשפט מלכבד הסדר טיעון, ומהי התוצאה כאשר בית-משפט אינו גוזר עונש על-פי הסדר הטיעון. אמנם בענייננו אין מדובר בהסדר טיעון ואף לא בהודאה בעקבות הבטחה כלשהי, עם זאת יש קירבה ודמיון בין הנושאים, ואני סבורה כי יש בדברים להאיר גם על השאלות שהתעוררו בפנינו....[]לאחרונה ניתן פסק-דין על-ידי הרכב מורחב של בית-משפט זה שהכריע בסוגיה. בית-המשפט אימץ את 'גישת האיזון' וקבע מבחן שעל-פיו יידחה הסדר טיעון אם אינו מבטא את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים הרלוונטיים לענין, ובהם העונש הראוי, לבין היתרונות הגלומים בהסדר הטיעון. על בית-המשפט לשקול אם ההסדר פוגע באמון הציבור, במערכת אכיפת החוק ובאינטרס הציבורי בהפעלה נאותה של מדיניות הענישה. ראוי להביא בהקשר זה מדבריה של השופטת ביניש:

על כן, בנסיבות המיוחדות של התיק נוכח חריגת התביעה מתחת לעונש ההולם, הנני קובע מתחם עונש בענין הקנס (לנאשם יחיד) בסך הנע בין 50,000 ₪ עד 100,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, , ובהתחשב בכך שמדובר בבני משפחה אחת בקשר לאותם מקרקעין, אני משית על הנאשמים עונשים כדלקמן: הנאשם 1 קנס בסך 45,000 ₪ או 180 ימי מאסר תחתיו;הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.8.2015.

אשר לטענת האם די בהסכמת הצדדים לפיה יופחתו המזונות בסך של 200 ₪ ואין הצדקה להפחתה נוספת, הרי שאין די בטענה זו בכדי לדחות התביעה וזאת בשים לב לאמור בסעיף 12 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט- 1959 ולפיו "הסכם בדבר מזונות של קטין וויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין, כל עוד לא אושר על ידי בית המשפט". בנוסף, קובעות הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 בסעיף 1 כי: "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי הממון שביניהם (להלן- הסכם ממון) ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב". בענין הנידון, אין מחלוקת כי הפחתת המזונות ושינוי ההסכם לא עוגנו בהסכם בכתב שאושר על ידי בית משפט.

משכך, קיים פער בין חלקו של התובע בגין הסכום שיידרש לשלם בגין מזונות ומדור הקטינה בסך של 500 ₪ לבין הסכום בו נושא בפועל בעת שהקטינה שוהה בביתו אשר על האב לשאת בו. בכל הנוגע לקזוז תשלומי העבר ובשים לב לכלל לפיו מזונות שנאכלו לא יוחזרו והואיל ועד עתה נשאה האם בכלל צרכיה הנוספים של הקטינה לרבות תשלום למתנות גן וביגוד ולאור ההפחתה המוסכמת שנעשתה בין הצדדים לאחר שינוי זמני השהות בסך של 200 ₪, אני קובעת כי סכום המזונות לעיל בסך של 500 ₪ ישולם על ידי התובע לנתבעת החל מתשלום מזונות חודש יולי 2022, כאשר עד למועד זה, יעמוד בעינו החיוב על פי הסכם יחסי הממון והגירושין שערכו הצדדים.

...

מסקנה לאחר שעיינתי בחומר המונח בפניי; נוכח גילה של הקטינה והדין החל על מזונותיה; זמני השהות המתקיימים בין הקטינה לכל אחד מהוריה ולאור פערי ההכנסות הפנויות של הצדדים (10,150 ₪ לאב ו- 11,670 ₪ לאם) 46.5% לאב ו- 53.5% לאם, אני קובעת כדלקמן: לאור פערי ההכנסות בין ההורים, חלקו של התובע במזונות הקטינה עומד על סך של כ- 2,200 ₪ ואילו חלקה של האם עומד על סך של כ- 2,500 ש"ח. לאור חלוקת זמני השהות המתקיימת בין הנתבע לקטינה, הרי שהנתבע נושא במזונות הקטינה בסך של כ- 1,700 ש"ח בחודש במהלך התקופה שהקטינה שוהה בביתו בהתאם לחלוקת זמני השהות.

משכך, קיים פער בין חלקו של התובע בגין הסכום שיידרש לשלם בגין מזונות ומדור הקטינה בסך של 500 ₪ לבין הסכום בו נושא בפועל בעת שהקטינה שוהה בביתו אשר על האב לשאת בו. בכל הנוגע לקיזוז תשלומי העבר ובשים לב לכלל לפיו מזונות שנאכלו לא יוחזרו והואיל ועד עתה נשאה האם בכלל צרכיה הנוספים של הקטינה לרבות תשלום למתנות גן וביגוד ולאור ההפחתה המוסכמת שנעשתה בין הצדדים לאחר שינוי זמני השהות בסך של 200 ₪, אני קובעת כי סכום המזונות לעיל בסך של 500 ₪ ישולם על ידי התובע לנתבעת החל מתשלום מזונות חודש יולי 2022, כאשר עד למועד זה, יעמוד בעינו החיוב על פי הסכם יחסי הממון והגירושין שערכו הצדדים.

עוד אני קובעת כי הצדדים יישאו בחלוקה שווה ביניהם בתשלום מחצית הוצאות חינוך, באופן שכל אחד מהצדדים יעביר לצד שנשא בהוצאה זו את מחצית התשלום וזאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י הצד המשלם או בהצגת מכתבי דרישה ממסגרות החינוך.

בחלוף 4 שנים ממועד אישור הסכם הגירושין, ביום 20.11.17 , הגיש האב את התביעות דנן להפחתת מזונות הקטינים וכן לקביעת משמורת משותפת על הקטינים.

כאמור לעיל, בהתאם לסעיף 12 לחוק לתיקון דיני מישפחה מזונות, כאשר מדובר בהסכם הנוגע למזונות של קטין, ויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין, כל עוד לא אושר על ידי בית המשפט.

...

בנסיבות אלה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק למשך 60 ימים.

אני סבורה, כי אין במעברה של הבת ש' בכדי להשפיע באופן רוחבי על כל חיובי המזונות שנקבעו בהסכם.

סוף דבר: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לאכיפת הסכם הגירושין – מתקבלת, בכפוף לכך כי לאור מעברה של הבת ש' לבית האב, יבוטל חיובו של האב בדמי המזונות המשולמים בגינה החל מיום מעברה לבית האב ( 26.7.18 ) כך שעל האב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם השוטפים של שני הקטינים ר' וב' בלבד סך של 6,670 ₪ כולל מדור, בצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות, כמפורט בהסכם הגירושין.

התביעה להפחתת מזונות בשל שינוי נסיבות מהותי – נדחית.

במסגרת הסכם הגירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, הועברה דירת המגורים של הצדדים לתובעת, זאת כנגד ויתורה של התובעת על מזונות ילדים, מזונות אשה, כתובתה ותוספת כתובתה.

משעה שהנתבע סרב לשאת בתשלום החוב, קמה לתובעת הזכות לסלקו בעצמה, זאת על מנת שלא לסכל את תכלית הסכם הגירושין בין הצדדים – העברת הדירה לתובעת על מנת לדאוג לילדי הצדדים לבית ולהמנע מטלטלות נוספות לאלה שעברו בגין הרשעתו של הנתבע ותשלום כנגד מזונות הקטינים וחובות הצדדים בהם נשאה התובעת בעצמה.

...

התובעת מבקשת כי בית המשפט יחייב את הנתבע להשיב לה סכום זה. לחילופין מבקשת התובעת כי הנתבע ישלם לה, רטרואקטיבית, מזונות ילידיהם של הצדדים, עליהם ויתרה במסגרת הסכם הגירושין.

בנוסף מבקשת היא כי הנתבע ישלם לה סכום של 45,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין שערך את הסכם הפשרה בינה ובין נפגעת העבירה.

רק לאחר שנדחה ערעורו של הנתבע לבית המשפט העליון והוא החל לרצות את עונש המאסר שלו, התגרשו הצדדים.

לאור האמור לעיל מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בתשלום של 250,000 ₪ לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.