ויתור על משכורת עובד שנתפס גונב על פי חוק

על פי התביעה, התובע 1 עבד שישה ימים בשבוע, 12-17 שעות ביום, כולל לילות, במשכורת בסיס של 4,300 ₪ בגין 7.44 שעות ליום, בתוספת רכיבים קבועים שהתווספו למשכורתו בסך של 900 ₪, וסך הכל משכורתו הקבועה (ללא שעות נוספות) עמדה על סך כולל של 5,200 ₪ לחודש (שכר בסיס – 4,300 ₪, שעות נוספות גלובאליות – 500 ₪, פרמיות איכות – 200 ₪, אי העדרות – 200 ₪).

טענות התובע 2 לפיה, הנתבעת וויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, אינה נכונה ולכן הנתבעת היתה רשאית לקזז דמי הודעה מוקדמת ממשכורתו.

נסיבות סיום עבודתו של התובע 1 בנתבעת לטענת התובע 1, התפטרותו היתה התפטרות בדין מפוטר, עקב הפרת זכויות סוציאליות, היתנכלות תעסוקתית, יחס משפיל ודרישות נהיגה בלתי סבירות ונוגדות את תקנות התעבורה, ולבסוף פגיעה בשם הטוב והשפלה בדמות הגשת תלונה פיקטיבית למישטרה כנגדו בגין "גניבה". בנוסף, טען התובע 1, כי לפי סעיף 11 (ה) לחוק פצויי פיטורין, התפטרות לאחר גיל פרישה כמוה כפיטורין.

בדברי ההסבר לתיקון מס' 10 לחוק פצויי פיטורין, שהוסיף את ההוראה הנ"ל, הוסברה התכלית שבחקיקתה – "חוק פצויי פיטורים התשכ"ג 1963 אינו מאפשר כיום תשלום פצויי פיטורים לעובדת ולעובד אשר ברצונם להתפטר מהעבודה בהגיעם לגיל הפרישה המקובל (65 בגבר ו-60 באשה), ואשר אינם נהנים מזכויות לקיצבה על פי חוק או על פי הסכם יחידי או הסכם קבוצי. מוצע לאפשר לעובדים המתפטרים מהעבודה בגיל הפרישה לקבל פצויי פיטורים כאילו פוטרו וזאת תוך היתחשבות בתשלומים ששילם המעביד לקופת גמל... (ההדגשה הוספה, י.כ.).

כשם שהמעסיק אינו מחוייב לשלם לעובד תמורת הודעה מוקדמת, כאשר הוא מפטרו לאלתר מאחר והעובד נתפס בגניבה, היכה את המעסיק, או סרב לבצע באופן שיטתי את עבודתו, הרי שקיימות גם נסיבות מיוחדות שבהן אין לידרוש מהעובד לעבוד בתקופת הודעה מוקדמת (עיין והשווה סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות).

...

דיון והכרעה על רקע האמור לעיל, את פרק הדיון וההכרעה נפתח בבירור הסוגיות שבמחלוקת, ונתחיל בתביעת התובע 1 ולאחר מכן נעבור לבחון את תביעת התובע 2.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע 1 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

יחד עם זאת, נוכח דחיית התביעה כנגד הנתבע, ישלם התובע 1 לנתבע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בנוגע לתובע 2, תשלם הנתבעת בתוך 30 יום הסכומים הבאים: א. החזר ניכויי שכר בסך 8,284 ₪.

כך גם עולה מעדותו של התובע, כי ראה בחתימתו על כתב הויתור כאילו נערך בין הצדדים גמר חשבון, וכלשונו "... אם הוא תפס אותי גונב כשאני עשיתי איתו גמר חשבון אז למה הוא לא בא ואמר שחסר כסף, תגיד לי." (עמוד 7, שורות 1 -2).

בהיעדר נתונים בשאלה כיצד הצדדים הגיעו לסכום על פי כתב הסילוק והאם הסכום שניתן לתובע כלל בתוכו תשלום עבור כל זכויותיו, נוכח הפסיקה ביחס לכתבי ויתור, כאשר ברי כי הסכום ששולם לתובע אינו "מכסה" את כלל הזכויות הנתבעות, שהן זכויות קוגנטיות (דמי גמולים לפנסיה, הפרישי חופשה, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים ודמי הבראה), יש לקבוע כי האמור במסמך עליו הצדדים חתמו אינו מייתר את הדיון ברכיבי התביעה הנוספים.

על פי הדין, השכר הרגיל לצורך חישוב פצויי פיטורים אינו כולל תוספות שכר, למעט אלה המנויות בתקנה 1(א) לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורין), תשכ"ד – 1964 (שהותקנו מכח סעיפים 12 ו – 13 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים).

נזכיר שהתובע שימש בתפקיד בכיר בנתבעת (עמוד 8 שורות 27 – 28), וכחלק מתפקידו היה אף אחראי על המשכורות לעובדים וחתימה על המחאות של הנתבעת (סעיף 14 לסיכומי התובע).

טענת הקזוז איננו סבורות שיש לקבל את טענת הקזוז שהנתבעת העלתה, בגין הסכום שניתן לתובע לפנים משורת הדין בגין פצויי פיטורים, וזאת לאור הפסיקה לפיה "המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה" (בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – שחם, 14.5.18).

...

על אף עדותו של אברמוב, לא מצאנו כל סיבה להעדיף בסוגיה זו את עדותו של התובע.

בנסיבות אלה, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון הבראה בסך 1,855 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.17 ועד התשלום בפועל; ב.  חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 858 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ועד התשלום בפועל.

להלן תמצית הנתבעים וגירסתם: התובע פוטר מעבודתו לאחר שנתפס בבצוע נסיעות פרטיות עם רכב של הנתבעים וגניבת סולר, ובגין כך אף הוגשה כנגד התובע תלונה במישטרה.

במסגרת הסכם זה התובע חתם על מיסמך לפיו הוא מוותר על כל טענה כלפי הנתבעים (סעיפים 9 -12 לסיכומי הנתבע).

על פי הלכה הפסוקה, "הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הנו כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן ינתן משקל לחתימת כתב הוויתור." (דב"ע נו/29- 3  תנובה בע"מ - לוסקי, פד"ע לג 241 (1998) ור' גם דב"ע נב/217- 3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון לישראל - הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ,  פד"ע כז 3, 35-34 (1994)).

על פי תלושי השכר ברי שהנתבעים לא הפרישו לביטוח פנסיוני לתובע, על כן התביעה ברכיב זה מתקבלת.

על פי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים". התביעה לפדיון חופשה הוגשה לבית הדין בחודש מאי 2019, למעלה משלוש שנים לאחר שהתובע סיים לעבוד (30.11.14).

...

אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

הודעה על תנאי העסקה דין התביעה לפיצוי בגין אי קבלת הודעה בכתב על תנאי עבודה להידחות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר עבודה בסך 41,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.13 (אמצע התקופה המזכה) ועד למועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 1,985 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.2014 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (תגמולים ופיצויים) בסך 13,460 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.13 (אמצע התקופה המזכה) ועד למועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 בסך 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל; הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 25.4.17, נחתם חוזה בין הנאשם לחברת "שפיר מבנים ותעשיות (2002) בע"מ (להלן: "החברה") ולפיו תמכור החברה לנאשם משאית בשווי של 204,750 ₪ וזאת בתשלומים של 3,894.44 ₪ לחודש.

לטענתו, אין מדובר בהודאה מן הפה ולחוץ ולראיה, השתקמותו של הנאשם אשר עובד כיום בחברת "הוט". הוא אף טען כי הנאשם ביצע לחברה עבודות בשווי של 100,000 ₪ ללא כל תמורה כנגד חובו לחברה בשל המשאית, אשר על כן חובו לחברה קטן בהרבה מהמצוין בכתב האישום וזהו חוב אזרחי.

בתום הדיון ניתנה היזדמנות לנאשם להעביר לבית המשפט מיסמך מטעם החברה המעיד על כך שהנאשם ויתר על שכר עבודה חלף חובו לחברה בגין גניבת המשאית.

הטלפון הנייד שנתפס מידי הנאשם יוחזר לו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

...

לנוכח האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה נע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל בקיזוז ימי מעצרו (20-22.8.17).

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את זכאותו של התובע לכל הסעדים שתבע וטענה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה עבודתו של התובע תסתיים ללא תשלום פצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, תוך שהתובע מוותר על כל זכות שעמדה לו, וכי בנוסף לכך התובע התחייב לשלם לנתבעת סך 30,000 ₪ לכסוי חלק מחובותיו לנתבעת בגין מעשי הגניבה.

בהתאם לכך, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עבודתו של התובע תסתיים לאלתר ללא תשלום פצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, והתובע הסכים כי משכורתו בגין חודש יוני 2019 לא תשולם לו לכסוי חלק מיזערי של גנבותיו מהחברה, תוך וויתור מלא על מלוא טענותיו ותביעותיו כנגד החברה, וכן התחייב התובע לשלם לחברה סך 30,000 ₪ לכסוי חלק מחובותיו בגין מעשי הגניבה.

בית הדין ער לטענת התובע לפיה קיימת סתירה בין עדות מר שלום בדבר התוודות של התובע במפגש ליד האופנוע, לבין גירסתו של עו"ד סגל לפיה התובע היתכחש תחילה לטענת הגניבה והתוודה רק לאחר שנאמר לו כי בידי הנתבעת ראיות משכנעות להוכחת הגניבה, אלא שלדעת בית הדין אין מדובר בסתירה, ואפשר, על רקע סערת הרגשות שבה התובע היה נתון, מן הסתם, לאחר שנתפס בגניבה מהחנות, שהתובע התוודה על גניבת המוצרים שנטל ביום 20.6.19 ליד אופנועו, ולאחר מכן, במשרדו של עו"ד סגל, ניסה להיתכחש לכך.

גב' אנטוניץ העידה בחוות דעתה שקבלה לידה את כל תלושי השכר ודוחות הנוכחות בתקופת העסקתו, כי ערכה חישוב של הפרישי שכר, לרבות שעות נוספות, בשים לב לכך ששולמה לתובע משכורת גלובלית וכן שלומו לו שעות נוספות גלובליות, למרות דו"חות הנוכחות שהראו שעל פי החוק נידרש היה לשלם לו שעות נוספות על פי עבודתו בפועל.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר חודש יוני 2019 בסך 10,959 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 עד לתשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.