ויתור על ימי חופשה של עובדי בנק על ידי העובדים

כך למשל, נפסק בדב"ע נב/3-19 בן יפלח – פולגת תעשיות בע"מ, פד"ע כה 489 (1993): "שעה שהסכום ששולם לעובד על ידי המעבידה, פצויי פיטורים ומענק גם יחד, עולה על סכום פצויי הפיטורים על פי החוק, אף על פי חישובו של העובד - לא תישמע הטענה כי מכוח חוק פצויי פיטורים יש לכלול תשלום זה או אחר בבסיס חישוב הפיצויים." ור' גם הנפסק בדב"ע נה/ 3-164 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ – גורין, פד"ע כה 385 (1996) ובע"ע (ארצי) 900213/97 פגורי – פלבם מפעלי מתכת, 22.8.2000.

מסקנה זו עולה מהפרוט במסמך בנק/4 שהוא תלוש שכר חודש מאי 2006 וכן ממסמך בנק/7, שהוא תדפיס פרישה מיום 27.2.2006, ובו נרשמו פרטי חישוב מענקי הפרישה כדלקמן: פיצויים רגילים 100% 2,512,033 מענק נוסף 175% 4,571,058 מענק חריג – סה"כ פיצויים ומענק – 7,183,051 מענק משכורות – בגין ויתור על הפחתת ותק – 69,364 מענק יובל יחסי – מגיע על פי ההצעה 218,660 מענק יובל נוסף – השלמה ליובלים מלא + חופשה * (מקובל במקרים 'קשים') – 135,413 כאמור בתצהירו של מר פינסלר, 69,364 ₪ שנרשמו כמענק משכורות, הם למעשה תשלום בגין שרותו הצבאי של התובע.

כך גם עולה ממכתב שנשלח לתובע ביום 1.6.2006 (בנק/ 15) – "לעניין יתר ימי החופשה: כידוע לך היטב וכפי שהוצג לך ניצלת את מלוא ימי חופשתך ואף יום אחד מעבר לכך אשר בפועל לא קוזז לך מ'גמר חשבון', תלוש השכר האחרון אינו מייצג את החישוב הסופי בגמר החשבון". יש לציין כי בתלוש השכר האחרון שבו מופיעים תשלומים לפי תוכנית הפרישה (מאי 2006) אכן מופיע מניין ימי חופשה שגוי, של 13 ימים.

...

על כן לא מצאנו סיבה לפקפק בשאר תוכנה של תשובת הבנק בנושא יתרת החופשה של התובע.

נוכח חלוף הזמן מאז סיום יחסי העבודה שבין הצדדים, כאשר טענת התובע בעניין אינה מתיישבת עם תלושי השכר שהוצגו או עם שאר הראיות בנושא, אנו סבורים כי דין הטענות בעניין פדיון החופשה להידחות לגופן וזאת חרף העובדה שהבנק לא הציג פנקס חופשה לשנת 2006.

סוף דבר - התביעה נדחית.

העובדה שהתובעת היתה בימי מחלה מתקופה כזו וכזו ונצלה ימי חופשה מתאריך כזה וכזה כפי שמצוין במכתב אין זה אומר שהייתה במצב של אי כושר בהתאם לתקנון קרן הפנסיה.

במכתב צורפו "הנחיות לטפול בתביעת נכות" ומסמכים שעל התובעת למלא ולהעביר לנתבעת ובין היתר טופס בקשה לתשלום פנסיית נכות ונספחיו, טופס 0101/130 של מס הכנסה, כתב ויתור על סודיות רפואית ועוד.

גם במכתב זה, הטפסים היחידים שצורפו לכתב ההגנה ולתצהיר הם: "טופס בקשה לאישור תשלום נכות מקרן הפנסיה" (דרישה להעברת פרטי חשבון בנק התובעת) וכן "טופס קבלת פנסיית נכות מקרן הפנסיה ד"ש" (אישור המופנה אל הבנק).

עו"ד טקסון הצהירה כי מעולם לא קיבלה מכתב זה. לטענת הנתבעת מכתב זה הוצג לראשונה רק במסגרת כתב ההגנה (ללא אסמכתא בדבר שליחתו או קבלתו על ידי התובעת או משרד בא כוחה).

אף אם אקבל את טענתה של התובעת כי היה צריך לראות בפניית המעסיק מיום 14.10.12, כהגשת תביעה לנתבעת ובחינת זכאותה, הרי שהנתבעת פנתה מספר פעמים לתובעת לצורך השלמת מסמכים, ובמהלך 3 שנים שלמות הייתה ניסיון מצד הנתבעת לצור קשר עם התובעת ע"מ לקדם תביעתה, אך שוכנעתי כי לא היה שתוף פעולה מלא מצד התובעת לבירור הזכאות מסיבות שלא הובהרו די צורכן במהלך ניהול התיק.

...

לאור כל האמור לעיל, התביעה התיישנה כאמור בסעיף 36 לתקנון.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות העניין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

מתלושי השכר שהגישה התובעת בהליך (ר' נספח ג' לתצהיר התובעת) עולה כי במרבית תקופת העסקתה הונפקו התלושים על ידי הנתבעת 1 והחל מחודש מאי 2018 החלו להיות מונפקים על ידי הנתבעת 2, תוך 'איפוס' וותקה של התובעת.

התובעת צרפה כתמיכה בטענותיה מכתב עליו חתום מר כרמלי, תלוש גמר חשבון וכן דף פירוט חשבון בנק ממנו עולה כי הסכומים האמורים לא שולמו לה (ר' נספחים כ-כ"ב לתצהיר התובעת).

בהתאם לפסיקה, הנטל להוכחת ניצול ימי חופשה על ידי העובד ותשלום תמורתם מונח על כתפי המעסיק אשר חייב על פי חוק לנהל פנקס חופשה [ר' חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") וכן דב"ע לא/ 2-22 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר, ניתן ביום 13.1.72, ע"ע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה - נתיבי מעיין אביב בע"מ, ניתן ביום 24.02.2015].

אני יודע שרק של ויתרה על קוצו של יוד.

...

בהתחשב בנסיבות העניין שעה שלא סברנו כי המחלוקות בתיק נבעו מאי מסירת ההודעה כנדרש, מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי בסך 650 ₪ בגין רכיב זה בשל אי קיום הוראות הדין כנדרש.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

התביעה כנגד הנתבעים 3-4, נדחית.

עם זאת, הצדדים החליטו לוותר על החקירות הנגדיות ותחתן, הצדדים ניסחו מוסכמות, כמפורט לעיל.

האם למטופלים זכות חוזית להשבת כספי ההפרש לידיהם מכוח הסכמי ההעסקה? הסכמי ההעסקה של התובעת עם המטופלים לא הקימו למטופלים זכות בכספי ההפרש דרישת המטופלים כלפי התובעת לתשלום כספי ההפרש, התבססה בין השאר על הסכמי ההעסקה שהם חתמו עימה, ונבעה מהפער בין הרשום בהם לבין הסכומים אשר שולמו לה בפועל על-פי תלושי השכר, על-ידי חברת הסיעוד.

כמו כן, לאור פערי כוחות המיקוח בין העובד למעסיק, הפסיקה קבעה כי הסכמה של עובד צריכה להיות מדעת ובית הדין יידרש לפרשנות מצמצמת ודווקנית לכתבי ויתור של עובדים (ראו ע"ע 90/08 טלי איסקוב נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים ואח' (8.2.11) סעיף 28 ומקורות שם בעיניין בחינת הסכמה של עובד).

בין השאר, הנתבעות 2-3 טוענות כי על-פי דרישת חברת הסיעוד, ביצעו תשלום בתחילת שנת 2020 בגין התקופה שבין 11.2018 עד 11.2019 (כולל), במסגרתה שילמו לתובעת 2,968 ₪ עבור פדיון 14 ימי חופשה, 1,890 ₪ עבור 5 ימי הבראה ועוד 2,226 ₪ עבור 7 ימי חג. הן צרפו דף תחשיבים מודפס אשר לטענתן נימסר להן על-ידי חברת הסיעוד וכן אסמכתא על ביצוע העברה בנקאית לתובעת בגין סך הסכומים הנ"ל, מתאריך 2.1.2020 (נספח ט"ו לתצהיריהן).

כמו כן, מעסיק תמיד יכול לבחור לשלם יותר ממה שהדין מחייבו וכאשר הוא פועל כן, הטבה זו הופכת להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים בין העובד למעסיק כך שהאחרון "אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו" (ראו ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר-צ פלסט בע"מ, (24.5.2012), בעמ' 9).

...

סוף דבר מן האמור לעיל עולה, כי מנגנון ההתחשבנות לא היה מעוגן בחוזה בתוקף והוא הניח העסקה במשותף, עת התנהלו הצדדים להתקשרות עם התובעת בהעסקה מקבילה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת: על הנתבעות 2-3 להשיב לתובעת את כלל כספי ההפרש אשר נתבעו על-פי הטבלה אשר צורפה כנספח לכתב התביעה.

כמו כן, לאור מכלול הדברים לעיל, התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית במלואה.

בדיון המוקדם התובע ויתר על הסעד בגין אי-מתן הודעה לעובד, זאת מבלי לוותר על הטענה המהותית כי לא קיבל הודעה לעובד.

נאפיס ביצעה הפקדות בגין פנסיה ופיצויים, לרבות ניכוי חלק העובד משכרו, לחשבון בנק ייעודי עבור עבודת התובע בחודשים פברואר ומרץ 2022 בסך כ – 1,200 ₪ והיא מסכימה להעביר סכום זה לידי התובע; בגין חופשה צבורה עד להעסקתו בנאפיס, זכאי התובע לסכום בסך 2,160 ₪ בגין דמי חג זכאי התובע לתשלום עבור חודש ספטמבר 2021 לסכום בסך 576 ₪; בגין החזר נכויים בחודשי עבודתו עד ינואר 2022 (כולל), זכאי התובע להחזר בסך 10,503 ₪, סכום אשר לא הועבר בפועל לפקדון של התובע; בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים עבור החודשים אוקטובר עד דצמבר 2021 (כולל), התובע זכאי לסכום בסך 3,071 ₪; ככל שהתובע פוטר, אזי הזכאות להודעה מוקדמת הנה בסך של 2,592 ₪.

כמו כן, הצדדים הסכימו כי נותרו שתי שאלות במחלוקת בגינן נידרשת הכרעת בית הדין: נסיבות סיום ההעסקה - האם נאפיס פיטרה את התובע או שהוא התפטר? מי צריך לשלם את הרכיבים המוסכמים אשר פורטו לעיל, קרי, 2,160 ₪ בגין ימי חופשה, 576 ₪ בגין דמי חג, 10,503 ₪ בגין החזר נכויים, 3,071 ₪ עבור הפרשות לפנסיה ופיצויים (להלן: "החובות המוסכמות").

(ד) נחשב עובד של קבלן כוח אדם כעובדו של המעסיק בפועל כאמור בסעיף קטן (ג), יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לוותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל" [ההגדשה אינה במקור ס.ק.].

...

יודגש, כי גם אם שוכנעתי שקיימת אי-בהירות לגבי האופן המדויק בו עיני היה מעורב בעבודת התובע בנאפיס, הדרך הדיונית בה בחר התובע לנהל את ההליך ומיעוט הראיות ביחס לעיני וההיקף המצומצם של מעורבותו בשגרת עבודתו בנאפיס, מביאים לכך שלא ניתן לקבוע כממצא פוזיטיבי כי עיני אישית העסיק את התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה כך שנאפיס, בתור מעסיקתו במשותף של התובע מתחילת הצבתו בחצריה ועד לסיום עבודתו בסוף מרץ 2022, תשלם לתובע את החובות המוסכמות בהמשך להסכמה הדיונית בסך כולל של 16,310 ₪.

התביעה כנגד קלינקליק נמחקת והתביעה כנגד עיני נדחית.